קטי נמר מבת ים חיה חיי נוחות באיסטנבול שבטורקיה, בווילה רחבת ידיים עם בריכה, עוזרות בית ורכבים יוקרתיים בחניה, אך תמיד חלמה לעלות לישראל. לפני שנתיים וחצי בחרה לוותר על המוכר והידוע והגשימה את חלומה ‑ היא עלתה ארצה עם בעלה ובנה, ומאז הם השתקעו בבת ים וחשים ישראלים לכל דבר.
קראו גם:
התאונה
בני המשפחה תכננו לעשות עלייה כבר בשנת 2006, אך אסון נורא שיבש את חייהם.
"הבן שלי כבר מצא עבודה דרך השגרירות ועשינו את כל ההכנות על מנת לעלות לישראל", היא נזכרת. "הוא חיכה לנו כאן, ואני, בעלי ובתי אסרה, שהיתה בת 20, התכוננו לקראת המעבר. אך ערב אחד אסרה יצאה עם חברים לערב מוזיקה בבית של בן זוגה, ובדרך חזרה היא קיבלה טרמפ מאחד החברים, והוא נסע במהירות מופרזת. הוא פגע בקיר בטון ואסרה נהרגה במקום. בן משפחה בא להעיר אותנו באמצע הלילה. הוא פחד לספר לנו את הבשורה ואמר שהיא נעדרת. אמרתי לו שהיא סימסה לי לפני כמה שעות וזה לא הגיוני. חשבתי שהוא סתם נלחץ, אבל הוא התעקש שנבוא לחפש אותה.
"תחילה באמת יצאנו לכיוון מקום התאונה. בעלי כבר הבין, אך לא היה מסוגל לומר מילה. אחר כך לקחו אותי לבית החולים ונתנו לי זריקת הרגעה. שם כבר אמרו לי שהיא נפטרה ונמצאת בחדר קירור. באותו יום נתנו לי את שרשרת הזהב עם שמה שענדה במותה. במקום שאני אוריש לה את תכשיטיי היא הורישה לי את שלה", היא אומרת בדמעות.
"שנתיים נמחקו"
אחרי מותה הטראגי של הבת, התקשתה המשפחה להתאושש.
"אני לא זוכרת כלום מהרגע הזה, לא את הלוויה ולא את השבעה, כמעט שנתיים מהחיים נמחקו לי", היא אומרת. "הבן שלי הבין שבמצב הזה אין סיכוי לעשות עלייה וחזר לטורקיה. זה שינה לנו את כל התוכניות. לימים הבנו שאנחנו חייבים לעלות לארץ. השארנו מאחור משפחה ואני עצובה שהם עדיין שם, אבל לנו טוב כאן".
גם המצב בטורקיה האיץ במשפחה לעשות את השינוי, לדבריהם. "גרנו במתחם סגור שחיו בו המון משפחות זרות, כשמגיעים תיירים לשלושה ימים זה אחרת, אבל כשאת חיה שם, את מרגישה לא רצויה. גם המצב הכלכלי בטורקיה מאוד קשה. יש שם אינפלציה גבוהה. את הולכת למכולת לקנות את אותם מוצרים שקנית אתמול, אבל פתאום המחיר קופץ ואין שום שליטה על זה. הכל הפך למאוד יקר ותמיד חלמנו לעבור לישראל. כל כמה שנים ביקרנו כאן וחלמנו לחיות כאן. החלום הזה ליווה אותנו המון שנים".
בורקס אמיתי
מאז שהמשפחה עלתה לישראל נמר מחפשת להגשים את עצמה. תחילה עבדה בסופרמרקט, ולמרות שכר המינימום הייתה מאושרת.
"עבדתי שם במעדנייה והייתי לובשת שמלה יפה וכובע ובאה מאושרת לעשות את עבודתי. נכון ששם חייתי ברמה גבוה יותר, אבל כאן אני מאושרת לחיות. בחרנו לגור בבת ים כי רצינו להיות קרובים לים ויש כאן הרבה עולים אז לבעלי קל למצוא חברה. בטורקיה למדתי בבית ספר מקצועי לבישול ואפייה ומטעמי כשרות תמיד בישלתי ואפיתי הכל בבית ומאוד רציתי לעסוק בתחום. לימים מצאתי עבודה ב'לחם ושות''. מאוד פרגנו לי שם ונהניתי להצליח. הכנתי להם בורקס טורקי אמיתי, לא כמו הבורקס הישראלי שמלא בשמן ומאוד עבה. אין לו שום קשר לבורקס אמיתי. אני מכינה אותו מבצק פילו דק ועדין, כמעט בלי שמן, והוא נוח לעבודה. זה טעם שונה לחלוטין.
איך האוכל הישראלי?
"קשה לי עם האוכל הישראלי כי אני לא אוהבת חריף, אבל מאוד נהנית משווארמה טובה".
"שפע נהדר"
לאחרונה, עקב שינוי בתפריט, נמר עזבה את עבודתה ומאז היא מחפשת מקום שייהנה ממטעמיה.
"מהיום הראשון שהגענו לישראל התחלתי לעבוד, ולכן מעולם לא למדתי באולפן. אני לא דוברת עברית אבל יודעת אנגלית וספרדית ומכינה מאפים טורקיים מסורתיים וכל מיני מנות שמאוד אהובות באיסטנבול, כמו לברק סרמה ‑ דג לברק מגולגל ומבושל עם פלפלים, עגבניות, פטריות והמון חמאה. אני מקווה למצוא כאן עבודה טובה, שאנשים ייהנו מהאוכל שלי ושאוכל ליהנות להכין אותו. השפע בישראל נהדר, אני לא צריכה להסס, כי כל סופר מלא במוצרים כשרים ועבורי זו חגיגה גדולה. טוב לי לחיות כאן, למרות הגיל ומה שהשארתי מאחוריי אני גאה להיות בישראל".
מתכון למאפה פידה:
4.5 כוסות קמח לבן
כוס וחצי מים פושרים
חצי כפית מלח
כפית סוכר
10 גרם שמרים יבשים
אופן ההכנה:
לשים טוב ביד, ולא במיקסר, מתפיחים שעה וחצי ואחר כך אפשר להכין את המאפה או להכניס את הבצק למקרר עד יממה אחת.
מילוי:
אפשר למלא בבשר טחון או להכין מילוי חלבי עם גבינה מגורדת, פטריות ופלפלים.
מעצבים את הבצק על משטח משומן קלות בצורת סירה פתוחה, ממלאים ומורחים ביצה. אופים בחום מקסימלי עם טורבו במשך 15 דקות.
עוד חדשות בת ים
