פועלו של אלכס קלנטירסקי ז"ל, תושב בת ים, שהלך בשבוע שעבר לעולמו בגיל 80, ייזכר עוד שנים רבות. אחרי פיצוץ הכור האטומי בצ'רנוביל בשנת 1986, הוא היה המהנדס הראשי שהוביל את כיפת הבטון שחסמה את המשך זליגת הקרינה מהכור. "אבא לא פחד מאסונות, הוא חלם לשפר את העולם" מספרות בנותיו.
קראו גם:
קלנטירסקי נולד ב־1941 במוסקבה ושימש כמהנדס בכיר בחברה אזרחית. כשהתפוצץ הכור הוא מונה למהנדס הראשי שיוביל את בניית כיפת הבטון מעל הכור במטרה למנוע התפשטות נוספת של קרינה ונזק חמור יותר. תחילה עבדו הוא וצוותו עם מינימום מיגון, דבר שלימים עלה לרבים מהם בבריאותם. רק לאחר מספר שבועות שלחה ממשלת בריטניה חליפות מיגון כמחווה.
"אבא היה שם חצי שנה וכששב לביקור הוא הביא איתו את החליפה הזאת, חדשה ויפה, אני זוכרת את זה עד היום", משחזרת השבוע בתו אורלי קלנטירסקי.
הוא הבין שהוא הולך אל תוך אסון אטומי?
בתו הבכורה, ויקטוריה שיך, עונה בחיוב. "אבא לא חשש מאסונות, הוא תמיד רצה לשפר את החברה ואת התרבות, ועם זאת הוא תמיד היה מנהיג ומוביל, אחרי המקרה בכור הוא המשיך לארמניה שם התרחשה רעידת אדמה קטלנית ונדרש סיוע בבנייה מחדש. אבל ברור שבהתחלה לא היה ברור מה קורה בצ'רנוביל, אמא שלנו, ז'נטה, הייתה מהתעשייה אז היא הבינה יותר, אבל השאר המשיכו את חייהם כרגיל. הממשל ניסה לטייח ולהסתיר ככל הניתן, ולכן ביום הפועלים בחודש מאי התקיימה הצעדה השנתית, כשלמעשה כבר היה מאוד מסוכן בחוץ. רק כשהענן הרדיואקטיבי הגיע לכיוון שוודיה הם נאלצו לספר לעולם".
ידעתן כילדות מה אבא עושה?
"כילדות אבא אומנם לא שיתף אותנו, אך לימים הבנו כי הוא הבין את גודל האסון ואת חשיבות הפעילות שלהם. כבר אז הוא נפגע מהקרינה, הם עבדו מהבוקר עד הלילה והוא נשלח חזרה למוסקבה לטיפול רפואי לאחר שסבל מדימומים פנימיים, כיוון שהקרינה פוגעת קודם כל במה שקל, שיניים, ריריות, קיבה וכדומה. הרבה עובדים שלו חלו והיום אף אחד מהם לא חי. אין ספק שהחשש לבריאותו של אבא ליווה אותנו כמו צל במשך שנים רבות. כולנו ידענו שהחיילים ומכבי האש שהגיעו ראשונים למקום נפטרו במהרה ממחלות שונות וכל מי שעבד באזור סבל מהשלכות".
קלנטירסקי שיתף את בנותיו כי רק בדיעבד הבין את הכשלים וחוסר הזהירות שהונהגה בכור. "אבא היה מהנדס אזרחי, למרות שהיו לו המון נגיעות בתחומים מסווגים, הוא לא עסק בכימיה, הוא הגיע לכור רק אחרי האסון אבל היה ברור שהם לא נקטו במספיק אמצעי זהירות", אומרות בנותיו.
לימים עלתה המשפחה לישראל והתמקמה בבת ים, קלנטירסקי נחשב לגאון בתחומו, סייע בפרויקטים בינלאומיים כמו מתחמי מלונות, כפרי אולימפיאדה ואזורים מוכי אסון אך דווקא בישראל מצא את עצמו מתקשה להשתלב בתעשיית הבנייה.
"הרבה אנשים מצ'רנוביל שעלו לארץ נפלו בין הכיסאות", מסבירה בתו אורלי. "חלקם היו מבוגרים מדי וממילא אף חברה לא הסכימה לבטח אותם. לכן המעבר לישראל אילץ את אבי לשלם מחיר כבד בקריירה שלו, אבל עבור אבא זה לא היה רק עניין של פרנסה, העשייה הייתה לו מאוד חשובה וזאת הייתה תחושת החמצה מאוד גדולה שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה המשפחתית שלנו, איך אדם עם כל כך הרבה ידע, ניסיון ויכולת לא מצליח למצוא עבודה ראויה בתחומו בישראל".
מה שבכל זאת הניע את קלנטירסקי היה החלום להשיג צדק לו ולחבריו, יוצאי צ'רנוביל. קלנטירסקי הקים את "ברית ליקווידטורים צ'רנוביל" בישראל שמטרתה הייתה להכיר בזכויות כאלף עולים מרוסיה שנפגעו באסון, פעילותו הובילה לחקיקת חוק הליקווידטורים שהסדיר את מעמדם בישראל.
"למרות הקושי אבא רצה לחיות בישראל, בלוויה שלו סיפרתי שבכל חג היינו מרימים כוסית והוא נהג לברך 'בשנה הבאה בירושלים הבנויה' הדת והלאום היו מאוד חשובים לאבא. בשנים האחרונות הוא עזר לי המון עם הילדים, הבת שלי ממש גדלה בידיים שלו, לילדים של ויקטוריה הוא סיפר על מה שקרה ברוסיה, עם הילדים שלי, שהם קטנים יותר, הוא בעיקר שיחק, תמיד נהנה ממשחק דמקה או שחמט עם בתי. השתדלנו לערוך המון ארוחות משפחתיות כי הוא מאוד אהב אותן, הוא נתן לנו את הנשמה שלו והמון חום ואהבה. כזה היה אבינו".
כל העדכונים - חדשות בת ים
