ארגון ידידים הוא ארגון ייחודי בישראל, המעניק "עזרה ראשונה שאינה רפואית" בדרכים ובבתים 24 שעות ביממה, אם זה סיוע בתיקון פנצ'ר, התנעת רכבים, מילוי מים, שמן או דלק בכבישים מהירים, ואף בפתיחת כלי רכב נעולים באמצעות ציוד מקצועי וללא כל נזק.
מתנדבי "ידידים" מבצעים גם חילוצי שטח לרכבים שהתחפרו, מסייעים בפתיחת דלתות בתים שנטרקו ועוברים הכשרות מקצועיות לחילוץ אנשים ממעליות תקולות.
הארגון הוקם בשנת 2006, ומנוהל על ידי המנכ"ל ישראל אלמסי, וברחבי הארץ ישנם כיום קרוב ל־58 אלף מתנדבים ומתנדבות במסגרתו.
חילוץ מלחיץ במעלית
בשנת 2018, לנוכח התרבות הקריאות והאירועים והגדלת מספר המתנדבים, נפתח סניף חולון-בת ים-אזור, שהופרד מסניפי מרחב שפלה והפך לסניף עצמאי. המתנדב מוטי עמר מונה למנהלו.
עם השנים, הסניף צבר אינספור אירועים מרגשים, שבהם הצילו אנשים או בעלי חיים, וסייעו למאות אם לא לאלפי מתושבי האיזור.
עמר (37), המתגורר בבת ים ומתנדב בידידים מסוף שנת 2017, נזכר השבוע במקרה שנחקק בו במיוחד: "חורף ושעת לילה מאוחרת, מתקבלת קריאה בקבוצת החירום של הסניף על מעלית שנתקעה בבת ים. במקרה מצאתי את עצמי ממש קרוב לכתובת, והנחתי שאהיה גם הראשון להגיע ולחלץ. בתוך פחות מדקה כבר הגעתי לזירה, והבחנתי בניידת טיפול נמרץ שחונה ממש על הרחוב וחוסמת את הכניסה".
"מהר מאוד התברר לי שחובשי מגן דוד אדום הם אלה שנתקעו במעלית, וזאת בזמן שהם מנסים לבצע החייאה במטופל. לא איבדתי עשתונות ופעלתי בדיוק לפי ההוראות שלימדו אותנו בהדרכת חילוץ מעליות. ועדיין, הידיים שלי רעדו, תוך שאני שומע את הפרמדיקים בתוך המעלית התקועה, שמחלקים ביניהם את התפקידים בהחייאה".
"ההוראות בשעת חילוץ שכזה אומרות קודם כל לכבות חשמל ראשי בבניין. מיד עשיתי זאת, ולאחר מכן לכוון באופן ידני את המעלית לקומה הקרובה. נכנסתי לפעולה, ובתוך פחות מארבע דקות מרגע קבלת הקריאה בארגון, ראיתי שהכל עובד בדיוק לפי הספר. הצלחתי לפתוח לחובשי מד"א את דלת המעלית הסוררת, כשהמטופל עדיין מחוסר הכרה".
"האדרנלין והרגשות הציפו אותי, ונשארתי להירגע ברכב שלי עוד דקות ארוכות, כשאני שומע את סירנת האמבולנס ורואה אותה מתרחקת לכיוון בית החולים. וכמובן, יש גם סוף טוב - למחרת גיליתי שהחובשים הצליחו להחיות ולייצב את מצבו של אותו אדם".
קצת חברה בקורונה
אור אשור (64) מתגורר בשכונת רסקו בחולון, ומתנדב בידידים מאז חודש מרץ 2020 - מתחילת הקורונה: "בסגר הראשון בתקופת הקורונה רק התחלתי להתנדב בארגון. אחת המשימות הראשונות שלי הייתה לצאת ולחלק מזון לנזקקים מבוגרים – הרי העסקים היו סגורים, רשתות השיווק היו עמוסות לעייפה, שירותי הרווחה בקושי תפקדו ולא היה מאיפה לרכוש אוכל מוזל. דפקתי בדלתות רבות של קשישים, והסיטואציה כל הזמן חזרה על עצמה: הם פותחים את הדלת, הם רואים שאני מביא איתי סלי מזון ומצרכים, ואז עיניהם מתמלאות שמחה ואור".
"הקשישים הללו, הם הרי לבד. הילדים והנכדים לא באים לבקר, ולא מסייעים לשמור עליהם. אצל חלקם אני האיש היחיד שהם פגשו במהלך כל תקופת הקורונה: 'שלום אדוני/גברתי הבאתי משלוח של אוכל'. 'תודה, השם יברך אתכם' - אלו בדרך כלל התגובות שקיבלתי".
"ואצלי? הלב נקרע. הרי באותו הזמן לא היה תאריך תפוגה למצב שנקלענו אליו, ואני מרגיש שאותם קשישים חשבו בליבם שאולי אלו יהיה הימים האחרונים שיוכלו לצאת מהבית. אף אחד לא ידע מתי זה יסתיים. זו הייתה שיא תקופת הבדידות של תקופת המגפה. מה אני יכול לענות להם?! נשאר לי לתת חיוך, לומר מילה טובה, 'תשמרו על עצמכם', 'שיהיה יום טוב', ואז לעבור הלאה לכתובת הבאה".
"באחת מחלוקות המזון, ביקשה ממני אחת הקשישות להישאר איתה מספר דקות ולארח לה לחברה. ישבנו בחצר שלה, ואז שמעתי ממנה את המשפט שצבט לי בלב ולא אוכל לשכוח לעולם: 'אף אחד לא בא לבקר אותי'".
"הסיפוק האדיר של הנתינה, הוא האור שחילקתי – להם ולעצמי".
פנצ'ר בבולען באיילון
מיכל קצב (45) משכונת רמת הנשיא בבת ים, מתנדבת בידידים מזה שלוש שנים וחצי: "בחורף האחרון, באחד הימים הגשומים ביותר, נוצר בור רציני על הכביש בירידה מחולון לאיילון צפון".
"הבור גרם לתקר בגלגל לנהגים רבים שעברו שם. כך, רכב אחר רכב נעצרו בשוליים בחוסר אונים ובגשם שוטף".
"עם קבלת הקריאה הראשונה יצאתי לשטח, ובהמשך הצטרפו אליי כוננים נוספים מהסניף. יחד עזרנו לנהגים, תחת גשם שוטף שלא פסק לרגע, להחליף את הצמיגים התקולים ולנפח את הצמיגים הרזרביים, כדי שיוכלו להמשיך בנסיעה בטוחה. חזרתי הביתה ספוגת מים, אבל עם אור בעיניים וסיפוק בנשמה".
חתולים במנוע
איציק חנוך (59) מחולון, מתנדב בידידים משנת 2016: "לא מכבר נכנסתי למיטה ב־1:00 בלילה. ממש שנייה לפני שלחצתי על השתק בטלפון, ראיתי קריאה על חתולים שנלכדו במכסה מנוע ברכבה של גברת מבוגרת, ממש לא רחוק מביתי. ביום קר לא היססתי ויצאתי מהמיטה, בעיקר בעידוד אשתי".
"הגעתי לזירה, וראיתי בחור מתחת לרכב שמנסה להוציא את החתולים. שאלתי מי הוא, והוא ענה לי: 'קוראים לי יצחק, ואני הבן של הגברת'. התחלנו בעבודה שנמשכה כמה שעות לתוך הלילה, ומדי פעם הבחור הרגיש לא נעים ואמר לי: 'לך לישון, אני אסתדר'. עניתי לו: 'מי שמגיע למצווה, לא נותן לאחר לקחת אותה'. הוא, כאדם דתי, חייך".
קראו גם:
"לאחר שלוש שעות וחצי הוצאתי חמישה גורים מהרכב. לחצנו ידיים להיפרד, ואז הוא שאל על הארגון. הסברתי לו, והוא ושאל אם הוא יוכל גם להתנדב". "נפרדנו בחיבוק, אמא שלו הודתה לי והעברתי את הפרטים שלו למוטי עמר – מנהל הסניף. לאחר זמן קצר, מדי כמה שבועות ראיתי את השם של הבחור באפליקציה, והבנתי שהוא עושה חיל בארגון".
"לאחר שנה, אמא שלי מתקשרת אליי בוקר אחד, ומספרת לי שהיא צריכה להגיע לבדיקות והרכב לא מניע לה. אני לא הייתי באיזור. הרגעתי אותה והסברתי לה שפתחתי לה קריאה בידידים, אבל שגם אני בדרך וייקח לי קצת זמן. אמרתי לה שלצערי אין לי כבלים בקטנוע, אבל יטפלו בה".
"הגעתי לאחר חצי שעה, ואמא מספרת לי ששלחו מלאך לעזור לה. בחור אדיב, חייכן, שהסביר לה מה הוא עושה והצליח להניע לה את הרכב. איך שהגעתי, היא אמרה לי: 'הנה הוא מעבר לכביש מתחיל לנסוע...'".
"כמובן שהייתי חייב ללחוץ את היד למי שעזר לאמא שלי. רצתי מעבר לכביש ואמרתי לו – 'בחור מה שמך, רציתי להודות לך'. הוא הסתובב אליי, וחשבתי שהוא מוכר לי מאיפשהו. הוא חייך אליי ואמר לי: 'אני יצחק. אתה עזרת לאמא שלי. בורא עולם שלח אותי לעזור לאמא שלך'. כמובן שהייתי בהלם, וחשבתי לעצמי מה הסיכוי, שמכל ארגון ידידים הבחור הזה הגיע, ואמרתי 'מה רבו מעשיך אבא'".
להרגיע ילד על הרצף
אוראל עזרא (36) משכונת תל גיבורים בחולון מתנדב ארבע שנים בידידים: "במבצע הצבאי האחרון, נכנסתי לבית כדי לסייע בעקבות קריאה, ופגשתי אישה נחמדה עם שני ילדים קטנים, אחד מהם על הרצף האוטיסטי".
"האם סיפרה לי שהשכנים ניסו לסגור את חלון הממ"ד ולא הצליחו. ניגשתי לחדר על מנת לסגור את החלון עם הציוד הייעודי של הארגון, והסתבר שהגשם, לצד השנים הארוכות שבהן החלון היה פתוח, עשו את שלהן, והחלון מסרב להיסגר".
"מצאתי את עצמי נלחם בחלון אולי במשך חצי שעה עד שהוא הואיל להיסגר עד הסוף".
"באותו רגע, ראיתי את החיוך של האמא, שהייתה פשוט מאושרת. בזמן שאני מקפל את הציוד לקראת יציאה, נשמעה אזעקה בבת ים ואני מוצא את עצמי בממ"ד אם האמא ושני הילדים, וזאת בזמן שהאמא מרגיעה את הילד שעל הרצף שנכנס להיסטריה, ואומרת לו 'תראה אנחנו בבית. לא בחוץ, לא בחדר מדרגות, אנחנו מוגנים. האיש הנחמד פה עזר לנו'".
"באותו הרגע קיבלתי תחושת סיפוק מדהימה. כל החצי שעה מלחמה עם החלון הייתה שווה בדיוק את הרגע הזה. חיוך של ילד שנרגע ומרגיש בטוח, ורק בזכותי".
רוצים להתנדב? "מי שמעוניין להצטרף, אנחנו מעבירים הכשרות מסודרות ומערך חונכות. אפשר להצטרף בכמה לחיצות עכבר באתר של ידידים", מסכם עמר.
ידידים במספרים // תשפ"ב
- מספר מתנדבים: 47,153
- כמות פניות בשנה: 699,365
- התנעה בכבלים: 192,408
- החלפת גלגל: 124,006
- רכב נעול: 25,727
