אברהם היקר,
"תמונות משפחתיות, רסיסי זיכרונות מחיינו בקהיר, ולאחר העלייה לישראל בבת ים. אמא, אבא ושמונה ילדים. שגרה אוהבת. שולחן שבת עמוס במטעמים וניגונים, וכולנו מסביב עם חולצות לבנות.
2 צפייה בגלריה
אדיר בן משה ואחיו, אברהם אלברט בן משה. "אני מהרהר בצער גדול מה הפסדת, מה החמצת"
(צילום: קובי קואנקס)
קראו גם:
אתה, הרביעי במניין האחים, היית חרוץ, טוב לב, מכבד את כולם, אופטימי, אוהב ובעל חוש הומור. יחד עם סוניה הקמתם בית, ולא היה גבול לאושרכם כשנולדו הבנות. אהבת מאוד את המדינה והצבא, והרבית לשרת במילואים, תמיד ברצון ובשמחה.
התפוצצות המוקש הימי באגם במר, בחודש אוקטובר 1973, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, הפכה ליום המר בחיינו, עת נאלצנו להיפרד ממך. חייל מילואים מצטיין בן 27 שכל החיים לפניו.
נותרנו שבורי לב והלומי צער. היו לך כל כך הרבה תוכניות כשהמלחמה תיגמר. למשל, לפתח את כישרונך הענק בעבודות נגרות ואמנות עץ ולפתוח נגרייה משלך. היית גם ספורטאי מחונן, שחיין שהשתתף בתחרויות רבות ובצליחות הכנרת, ושחקן כדורגל במכבי יפו. הקבוצה מקדישה מדי שנה לזכרך משחק ידידותי, כשאנו תורמים את הגביע הנודד.
היו לנו במשפחה גם אירועים משמחים. אך דבר לא חזר לקדמותו. ההורים הלכו ודעכו מרוסקים מצער. ניסינו לתמוך בהם, אלא שהיינו מרוסקים בעצמנו, וכך מכורח הנסיבות נאלצנו להתמודד ולחיות לצד הכאב והאבל הכבד.
אינני זקוק לימי זיכרון ומועדים כדי להתגעגע. לעתים קרובות אני מהרהר בצער גדול מה הפסדת, מה החמצת. בנותיך נישאו ויש להן ילדים. היית אבא חם, משקיע, גאה ואוהב. אני בטוח שלו רק זכית, יכולת להמשיך להיות אבא וסבא נפלא. אתה הפסדת ואנחנו הפסדנו כל כך.
יהי זכרך היקר צרור בצרור החיים.
אחיך האוהב והמתגעגע תמיד,
אדיר
עוד חדשות בת ים
