בשורה עצובה לבוגרי בית הספר התיכון "חשמונאים" בבת ים: סגן המנהל המיתולוגי, אברהם צורף, הלך לעולמו בגיל 96.
אין בוגר של תיכון "חשמונאים" שאינו זוכר את פניו, חיוכו וקולו של מי שהיה אחת הדמויות המרכזיות ביותר בבית הספר. אברהם צורף היה הרבה יותר ממורה ללשון, ערבית וסגן מנהל, הוא היה עמוד תווך וכתף תומכת לתלמידים ותלמידות רבים, שאלמלא הוא יתכן וכלל לא היו מסיימים את לימודיהם.
"אבא האמין שבית הספר הוא המעטפת הנכונה ביותר שילד זקוק לה", מספר בנו עמיר. "אם היה תלמיד שעקב מצוקה כלכלית, המשפחה ביקשה להוציא אותו מבית הספר ולשלוח אותו לעבוד, אבא מיד היה מתערב, מדבר עם ההורים ועושה הכל כדי שהילד ימשיך ללמוד".
הבן מוסיף ומספר על אחד המיזמים שהיו חשובים במיוחד לאביו: "הוא פתח ספרייה ב'חשמונאים' שמטרתה לתרום ספרי לימוד, אותם הוא היה מעביר לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. אבא ניהל את מגמת מזרחנות, וכל פעם שראה תלמיד מתקשה ששוקל לפרוש היה מעודד אותו להצטרף למגמה ומבטיח לו שהוא ידאג לו, שהם יתמודדו עם הקשיים יחד. עם השנים היו תלמידים שהתחילו לקרוא לו 'אבא צורף' מרוב שהם היו מחוברים אליו, הם ממש ראו בו אבא רוחני, הוא היה הכתובת לכל בעיה שלהם. תלמידים לא היססו להיעזר בו, הוא עשה הכל כדי להחזיר לתלם את מי שהיה צריך".
צורף ז"ל עלה לישראל מעיראק בגיל 25 עם משפחתו. "אחיו הבכור שכבר חי בארץ וסייע למשפחה לעלות לארץ, היה מורה ועודד אותו לפנות להוראה", מספר בנו. "בתחילה הוא לימד ב'תחכמוני' בבת ים ולאחר מכן ב'חשמונאים', משם יצא לפנסיה. הוא היה מורה ללשון וערבית, שני תחומים שאהב והיה טוב בהם. כילדים הוא תמיד הקפיד איתנו על כללי השפה ואני חושב שבגלל זה כולנו מקפידים על זה עד היום. בבית הספר היסודי התקשיתי בלשון ונכשלתי, אבל אבא ישב ולימד אותי עד שהצלחתי להבין את החומר".
שלשום (5/11) הלך צורף לעולמו והוא בן 96. הוא הותיר אחריו רעיה, תקווה, שלושה בנים: רועי,עמיר וינון, והרבה מאוד תלמידים ותלמידות שזוכרים אותו היטב ולטובה. הוא נטמן בבית העלמין ברחובות. יהי זכרו ברוך.
קראו גם:
המשפחה יושבת שבעה בבית האח, עמיר צורף, ברחובות.
