ב'רזומה' של שלמה עדני אפשר למצוא לכידות של אלפי נחשים ארסיים, מרדף אחרי בת יענה משתוללת, קופים שובבים, סיוע לדולפין פצוע, שור זועם, רדיפה אחר דוברמנים אימתניים ואפילו לכידה של תנין במרכז העיר בת ים.
השבוע שלמה עדני הלך לעולמו בגיל 82, עת זכה לכינוי "מלך החיות של בת ים", בעקבות ניסיון של 50 שנה בלכידת חיות, או בעיקר סיוע לתושבי העיר שהיו במצוקה. במשך שנים עבד בעיריית בת ים כ"לוכד נחשים מקצועי", אך סייע הרבה מעבר ולכל אדם: "לא היה לי יום ולילה, התקשרו אליי בכל שעה – בבוקר, בצהריים ובשתיים בלילה", היה נוהג לספר.
ואכן שלמה הציל, תפס, לכד ועזר - 32 שנים באופן מקצועי, ואחרי זה עוד שנים רבות לתוך הפנסיה – ולמעשה עד ימיו האחרונים. אין יום שלא עבר, שבו הלך להציל חתול שנתקע על עץ, כלב שנפל לביוב, נחשים שקפצו מתוך אסלות של שירותים ואפילו תנין.
לפני שנים אחדות הוזעק בשעה 03:00 לפנות בוקר על ידי כוחות המשטרה לרחוב שאול המלך בבת ים: "ראיתי את כל השכנים במרפסות, ואמרו לי שיש תנין בקצה הרחוב", סיפר שלמה בזמנו, "הייתי בטוח שזו איגואנה או לטאת כוח גדולה - וכנראה מישהו טועה. השוטרים האירו לי לכיוון - אבל הם רעדו מפחד, אף אחד לא רצה להתקרב. אמרתי לשוטר: 'אין לך ממה לפחד, מקסימום התנין יאכל אותי ואתה תספיק לברוח'". ההומור של שלמה, גם ברגעים הקשים ביותר, הייתה אחת התכונות שאפיינו אותו, וזאת בליווי הרבה כריזמה ואומץ, הפכו אותו לאדם המרכזי בכל אירוע: "כל המשטרה שקשקה, ואני התקרבתי והתקרבתי, ובסוף ראיתי שהתנין זה בכלל בובה ענקית, שכנראה מישהו השאיר בחוץ... חזרתי לשוטרים ושאלתי אותם, בשביל זה להעיר אותי?".
ממסגר ללוכד
שלמה עדני נולד בשנת 1942 בפלורנטין, תל אביב. מאז שהיה ילד צעיר אהב להגיע לגן החיות הקטן שהוקם ברחוב יהודה הלוי באותם הימים. הוא האכיל את התרנגולות והעיזים, ניקה את הכלובים והתיידד עם שאר החיות בגן. הכימיה איתם נוצרה כבר ממבט ראשון. כצעיר התנדב לסייע לטפל בחיות, ובשלב מתקדם יותר, התחיל להיכנס לאגף הזוחלים, שם פגש את הנחשים, ולמד שלא צריך לפחד מהם. כשנשאל אם אי פעם הוכש, תמיד היה עונה: "בוודאי. מה, חשמלאי לא מתחשמל? כדורגלן לא נפצע? מי שיגיד לך שזה לא קורה לו - הוא שקרן. אבל לא צריך לעשות סיפור מכל דבר".
לאחר שסיים את שירותו הצבאי, שלמה התגורר בפלורנטין, עבד כמסגר ואף בנה את התפאורה לסרט "מבצע אנטבה" בבימויו של מנחם גולן (שמו אף מוזכר בכותרות סיום הסרט). לאחר כמה שנים זנח את המסגרייה שפתח ברחוב העבודה בתל אביב, ועבר לבת ים והקים חנות לחיות מחמד: "פתחתי את החנות והייתה תקופה טובה, עד שהחלו לקום חנויות חדשות ומתחרות", סיפר בזמנו: "יום אחד הכרתי את עו"ד דוד מסיקה, שהיה ממלא מקום ראש העירייה, והוא הכניס אותי לעירייה".
"עבדתי כנהג שלו במשך כמה שנים, ובכל פעם כששמעתי שיש אירועים של נחשים או חיות אחרות, אמרתי לו שאני רוצה לצאת אליהם. הוא לא רצה שאלך - אבל הלכתי, הוא לא ידע שיש לי כימיה טובה עם החיות, וכמובן ניסיון. לאחר מכן הגעתי לתפקיד הלוכד העירוני. את הקריירה הזו בעירייה אני חייב למסיקה".
"עוזב הכול ובא"
מגיל 36 באופן מקצועי, ולמעשה לאורך 50 שנה, שלמה סייע לאלפים מתושבי העיר בת ים, וענה על עשרות אלפי קריאות של מצוקה. מישל שושן, מי שמכונה מנהיג קהילת שכונת הקרוואנים בבת ים, מספר כי "שלמה ואני היינו חברים טובים, הוא הציל הרבה מאוד אנשים פה בשכונה, ועשרות פעמים. היינו מתקשרים אליו, היה עוזב הכל ובא על 200 קמ"ש. פעם אחת אף הכיש אותו נחש באחד הקרוואנים, והוא התאשפז בטיפול נמרץ. הוא היה איש יקר, אדם של חסד, וזה בא מהנשמה שלו".
מישל מספר כי שלמה הגיע לקרוואנים והנחש היה בשירותים, ליד החלון. לפני שהצליח ללכוד אותו הוא הכיש אותו ביד שמאל. כתוצאה מכך, שהה בבית החולים וסבל מנמק בכל היד. "היו צריכים לחתוך חלקים מהיד כדי לרפא את המקום, עד סוף ימיו סבל מנכות, אך זה לא הפריע לו להמשיך לעבוד".
"דור שלא יחזור"
רונית עדני, כלתו של שלמה מספרת, כי "חמי היה איש יקר לליבי, אדם בעל נתינה אינסופית לזולת. היה בו תמיד את הרצון לעזור לכל אדם מבלי שום תמורה, תמיד בצניעות וענווה, כל הזמן שמח ומשמח. לכל מקום שהגיע הרגישו בנוכחותו. אנו נפרדים מאדם של דור שלא יחזור - איש ואגדה".
ואכן, לשלמה הרבה מאוד אגדות מיוחדות באמתחתו, אבל בעיקר סיפורי גבורה ואומץ שבהם הציל אנשים וחיות. במשפחה אוהבים לספר כיצד רדף אחר בת יענה שרצה ברחוב הרצל פינת ירושלים בבת ים, כנראה ברחה ממישהו שגידל אותה באופן לא חוקי בביתו: "המשטרה סגרה את האזור כי תושבים ראו את בת היענה משתוללת", סיפר שלמה בזמנו: "היא רצה והתחילה להכות אנשים. זאת חיה שיש לה כוח והיא חזקה מאוד. רדפנו אחריה עד שהיא נעצרה. ניצלתי את ההזדמנות, קפצתי עליה, תפסתי לה את הצוואר והורדתי לה את הראש למטה. אני זוכר שאנשים בירכו אותי. האיש שגידל את בת היענה הגיע לבקש אותה ממני לאחר מכן, אבל אמרתי לו שהבאתי אותה לרשות הטבע והגנים".
כשנשאל בעבר על ידי נכדיו מה המקרה המסוכן ביותר שהיה לו, סיפר להם כי שור ברח מחווה ביפו, והשתולל ברחובות בת ים עד שהוא לכד אותו: "התקרבתי אליו בעדינות והנחתי שמיכה על הפנים שלו. כשהוא לא רואה דבר קשרתי אותו".
במקרה אחר, שלמה סיפר כי המציל והמתרחצים בבת ים זיהו ממש על החוף בדולפין מדמם, ככל הנראה התנגש עם האף בשובר הגלים: "הגעתי לחוף במהירות, הוצאתי אותו מהים יחד עם הווטרינר והכנסתי אותו לרכב. נסענו משם כאשר מגבת רטובה עוטפת אותו כי הוא חייב מים. כשהגענו למתחם שלנו, התזנו עליו כמויות מים גדולות כדי שלא יתייבש וימות. טיפלנו בו בצורה מסורה עם הרבה חום ואהבה, וכעבור כמה ימים שחררנו אותו לחופשי. אני זוכר היטב את מחיאות הכפיים של התושבים כשהחזרנו אותו לים".
קראו גם:
נכדו, שלומי עדני הקרוי על שמו, מעיד כי "סבא תמיד רצה לעזור לכולם ולשמח את כולם. אני זוכר שתמיד אמר לנו - 'אין לכם מה לדאוג: אם אמות, זה רק מנחש'. הוא לימד אותי על חיות, על החיים ובעיקר כמה חשוב לעזור לבני אדם במצוקה. תודה לאלוהים שזכיתי לחיות 27 שנה לצידו, שזכיתי להיות הנכד הבכור ויותר מהכל שזכיתי להיות על שמו של סבא שלי".
שלומי אף מוסיף מקרה משעשע שהוא זוכר: "כשסבא הביא דוברמן הביתה שמצא, סבתא שלי לא כל כך אהבה אותו, אבל בגלל סבא הייתה מבליגה. בוקר אחד סבא הלך לטפל בקריאה של נחש, וסבתא נשארה לבד עם הדוברמן שהסתובב בבית ועשה לכלוך. היא צעקה עליו שילך מיד למלונה, ואז הדוברמן התחיל לרייר עליה, והיא ברחה לשירותים. היא נעלה את עצמה וחיכתה יום שלם עד שסבא שלי חזר בערב. הוא נכנס וראה את הדוברמן ליד הדלת, מחכה לו באהבה, אבל אז שמע את סבתא צועקת עליו בספרדית מהשירותים - שהלך עליו היום!".
"אבא של כולם"
שלמה עדני הלך השבוע לעולמו בגיל 82. הוא הותיר אחריו את רעייתו: רחל, הילדים: איציק, מירי ואבי, חתנים, כלות, נכדים ובעיקר אהבה גדולה לעיר בת ים.
ביום ראשון, בתחילת השבוע, התקיימה הלווייתו וסגן ראש עיריית בת ים, אלי יריב, הספיד: "שלמה היה איש של אנשים, עם אהבה גדולה למשפחתו. בעל לב ענק ונתינה ללא גבולות. בפעילותו עזר וסייע לאלפי אנשים, בכל תחום שהתבקש - ולעיתים רבות גם שלא התבקש. שלמה היה אדם יוצא דופן, מלא רגישות ורוחב לב. אין אנשים כמו שלמה. הוא היה אבא של כולם".
היום, בביתו של שלמה תלויות עשרות תעודות הוקרה מן המשטרה על סיוע לאורך השנים, מאות מכתבים מילדים שמצאו בביתם או בגני הילדים שלהם נחשים, ובעיקר אפשר למצוא את תודתם של אלפים על אלפים מתושבי בת ים. יהי זכרו ברוך.
