רוב בני הנוער בבת ים הולכים לתיכון בעיר. לפעמים צועדים ברגל, אחרים בנסיעה קצרה באוטובוס, אבל יש כאלה שהחליטו לוותר על הנוחות למען החלום. זה הרגע להכיר את בני הנוער שכבר עלו על מדים ולומדים בבית הספר הרב-תחומי עמל הולץ חיל האוויר, ומה הם אומרים? "ללמוד במדים זה קודם כל גאווה".
בני נוער על מדים ברחוב
אחת מהן היא לירז דביר, בת 16 תלמידת כיתה י', מתגוררת בשכונת רמת הנשיא בבת ים. לבית הספר היא הגיעה אחרי שהבחינה ברחוב בילדים במדים, והבינה שזו תלבושת בית הספר שלהם. "זה מאוד עניין אותי, אז כשהגיע מכתב הזמנה ליום פתוח, אמרתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת", היא אומרת ל"מיינט בת ים".
ביום הפתוח פגשה תלמידים ותיקים בבית הספר, "והם סיפרו לי שאף ילד לא נשאר כאן לבד ושהיחס בין תלמידים לתלמידים אחרים הוא טוב, זה היה לי חשוב, אז החלטתי שאני עוברת".
היום לירז לומדת במגמת אלקטרוניקה ומחשבים, תחום שמשך אותה בזכות השילוב בין עבודה מעשית במעבדות, ללימודי מחשבים. "זה תחום שהוא גם מעניין וגם חשוב בשביל המקצוע בעתיד, במיוחד בעידן של היום", היא מוסיפה.
קראו גם:
1,200 בוגרים מבת ים
הנסיעה לבית הספר הרב-תחומי עמל הולץ חיל האוויר בתל אביב אורכת כחצי שעה-שעה בכל בוקר מבת ים (וכמובן חזרה לאורך זמן זהה בסיום יום הלימודים), אבל זה לא מרתיע את בני הנוער שחולמים על עתיד בחיל האוויר.
לעיר בת ים יש לא פחות מ-1,200 בוגרים בבית הספר, שכולם הגיעו מתוך רצון לבנות קריירה טכנולוגית וביטחונית.
בניגוד לשאר תלמידי התיכונים בבת ים, תלמידי 'הולץ' לובשים מדי חיל האוויר, מתחילים כל יום במסדר בוקר, ומסיימים אותו במסדר סוף יום. את הכיתות מלווה לצד צוות ההוראה גם סגל פיקודי של חיל האוויר, שמביא ערכים של משמעת וגישה חינוכית שמכינים את התלמידים לשירות הצבאי. בנוסף, התלמידים לומדים לשתי בגרויות – עיונית רגילה ובגרות טכנולוגית. זו שגרה שמאתגרת אותם, אבל גם מעניקה להם כלים לעתיד, בין אם לשירות הצבאי או לקריירה האזרחית.
סייבר, רחפנים ומדים
מבחינת סנדרו חצ'ואשוילי, גם הוא בן 16, הבחירה בבית הספר הייתה שילוב של מניעים חברתיים וחלום להתמקצע בתחום הסייבר. "למדתי לפני כן בתיכון חדש דרכא בבת ים. הרבה מהחברים שלי עברו להולץ, אז זה היה שיקול. אבל גם מגמת הסייבר מאוד עניינה אותי".
מגיל צעיר הוא אהב להתעסק בקודים ומשחקים, והמעבר לבית הספר איפשר לו להתמקד בתחומים שתמיד משכו אותו, "עכשיו אני מתחיל לעבוד על פרויקט באסמבלר, שזה בטוח הולך להיות מאוד מעניין ומלמד".
מה אתה חושב על הלימודים במדים?
"בהתחלה זה היה מוזר, אבל עכשיו זה טבעי. ללמוד במדים זה קודם כל גאווה. המדים נותנים תחושה שאתה כבר ילד גדול".
לירז מוסיפה ואומרת: "חוץ מזה שזו גאווה ענקית, זה נוח בבוקר, שאני לא צריכה לבזבז זמן על לבחור בגדים". גם מסדרי הבוקר, שאולי נראים כמו טקס שגרתי, נתפסים כחלק חשוב מההכנה לצבא.
ומה אתם חושבים על המסדרים?
"אני אוהבת מסדרים כי זה נורא מאחד", מסבירה מישל אלגור, בת 15.7, שמתגוררת באזור המצבה בבת ים, ובחרה ללמוד בבית הספר במגמת אלקטרוניקה. "ביום הפתוח ראיתי איך תלמידי המגמה בנו רחפנים ועוד כל מיני דברים ממש מרשימים בעצמם ונורא רציתי ללמוד גם", היא מספרת. מבחינתה, המדים הצבאיים הם לא רק סמל חיצוני אלא גם דרך להרגיש שייכות: "אני מרגישה שיש לי ייעוד חשוב".
הדור הבא של חיל האוויר שיוצא מבת ים
לשלושתם יש חלומות ושאיפות גדולים שקשורים בביטחון המדינה. לירז רואה את עצמה ממשיכה ללימודי מדעי המחשב ועובדת בצבא בתפקיד טכנולוגי משמעותי: "אני רוצה להיות זאת שמאחורי המבצעים החשובים".
סנדרו מדמיין את עצמו בעוד עשר שנים כמתכנת או מפקד בצבא. מישל חולמת על שירות בלהקת חיל האוויר או במערך הטכני, ובעתיד רוצה להישאר קרובה לחברים מהבית ספר, "שהם כמו משפחה".
כאשר נשאלו איזו המצאה טכנולוגית הם חולמים להמציא, לכל אחד ואחת מהן יש תשובה. לירז חולמת על פיתוח מכונה לייצור הולוגרמות מתקדמות. סנדרו היה רוצה לייצר המצאה שתחזק את היכולות של הצבא הישראלי, ומישל הייתה ממציאה חידוש טכנולוגי שישנה את חייהם של בעלי מוגבלות המשתמשים בכיסא גלגלים - כיסא גלגלים טכנולוגי שיאפשר עלייה במדרגות בלחיצת כפתור – "זה מכיוון שהרבה אנשים עם מוגבלת אינם יכולים להגיע להרבה מקומות שיש בהם מדרגות".
לירז, סנדרו ומישל הם שלושה מתוך עשרות תלמידים מבת ים הלומדים כיום בבית הספר, ויצטרפו לשורות חיל האוויר. לאורך השנים, יצאו מהעיר בת ים למעלה מ-1,200 בוגרים, והיא אחת משלושת הערים המובילות בארץ במספר הבוגרים המתגייסים לחיל האוויר.
"העובדה שאני אהיה חלק מהדור הבא של חיל האוויר שיוצא מבת ים מרגשת אותי מאוד", משתפת לירז, "רוב המשפחה שלי שירתה בחיל האוויר, ולהיות חלק מהחיל זו זכות גדולה". סנדרו מוסיף: "להיות הדור הבא של חיל האוויר זה ממש כיף. אני חושב על זה שכל אלה שמגנים עלינו היום – זה מה שאנחנו נהיה בעתיד".
