"קח את המזוודה, תמצא בה כל מיני דברים מעניינים שוודאי ישרתו את המחקר שלך", אמר לי הסופר א.ב יהושע לפני 30 שנה ומסר לי מזוודה חומה גדולה.
בחיל ורעדה פתחתי אותה ונדהמתי ממה שהופקד בידיי: מאות מכתבים, מסמכים, תמונות, כתבי יד וטקסטים של אביו, יעקב יהושע, שתיעד את קורותיו ואת כתיבתו של בנו מרגע לידתו ועד פטירתו של האב.
עד היום אינני מבין מדוע דווקא אני זכיתי במזוודת האוצרות הזו. יהושע היה אז מבכירי סופרי ישראל: ספריו, שתורגמו לשפות רבות, נמכרו במאות אלפי עותקים בארץ ובעולם ; הרומן הראשון שלו "המאהב" עובד לסרט מצליח בכיכובו של יהורם גאון ונלמד לבגרות בספרות ; הסרט "שלושה ימים וילד", שביים אורי זוהר על פי נובלה שכתב, זכה להצלחה גדולה בפסטיבל קאן ; דעותיו המקוריות בנושא הזהות היהודית והישראלית והרטוריקה המשובחת שלו הפכו אותו למרצה מבוקש ברחבי העולם ; והרומן שלו "מר מאני" נחשב מיד עם צאתו לאחת מיצירות המופת של הספרות העברית.
אני, לעומת זאת, הייתי אז חוקר זוטר המבקש לסיים את עבודת התואר השני על יצירתו. באותה עת נכתבו כבר אלפי עבודות חקר ודוקטורט על יצירתו של יהושע ולא הייתה לסופר, שלא הכיר אותי קודם לכן, כל סיבה נראית לעין להפקיד בידיי את האוצר הזה.
בנוסף, הוא התיר לי לעיין בארכיון יצירתו המצוי בספרייה הלאומית, ארכיון אותו מנהל ביד מקצועית ואוהבת ירון סחיש.
מאותו רגע נקשרו חיי בחייו וליוויתי מרחוק ומקרוב את יצירתו. זכיתי להיכלל במעגל המצומצם של האנשים שקורא את כתבי היד של ספריו החדשים לפני שראו אור. זכיתי לראיין ולחקור אותו ולפרסם מאמרים אודותיו בספרים, בכתבי עת ובעיתונות וגם ללוות אותו בחודשי חייו האחרונים, עד לפטירתו ביוני השנה, בגיל 85.
בכוונתי גם לכתוב את הביוגרפיה של איש הרוח המרתק, שסיפור חייו הוא במידה רבה סיפורה של המדינה שבדרך והמדינה שנולדה.
סופר נולד
ב-8 בדצמבר 1936, בשעה 21:00 בערב פקדו את מלכה יהושע צירי לידה. האב יעקב הזמין מונית שהובילה את שניהם לבית החולים של ד"ר סדובסקי.
תהליך הלידה היה קצר לאין ערוך מזה של צילה, אחותו של אברהם, שיולדה שנתיים וחצי קודם לכן על ידי אותו רופא. חמש שעות וחצי לאחר תחילת ציר הלידה הראשון יצא לאוויר העולם אברהם יהושע. כששב לביתו, תלש האב פתק מלוח השנה וכתב: "נולד בשעה 2 וחצי אחר חצות וזאת בבוקר יום ראשון ד חנוכה כ"ה כסלו תרצ"ד 9.12.36".
בתיאורי הלידה הנרגשים כותב האב: "שבתי לפני רגעים מספר מבית החולים שבו ילדה אותך אמך אחרי כאבים עצומים ולאחר שהרופאים נתנו לה נרקוזה, בדיוק כשם שקרה עם אחותך צלה.
"בשעה תשע בערב חשה אמך כאבים. הובלתיה בטקסי לבית החולים של סדובסקי. שם קבלה שתי זריקות בכדי להגדיל את הכאבים, ולאחר שקבלה נרקוזה יצאת לאויר העולם. צריחתך ובכיתך נשמעו בחדר בשעה שתים וחצי אחר חצות. ראיתיך ומבטנו נפגשו מבטי אב ובנו.
"גדול יצאת ובריא, ושמחתנו היתה גדולה, אולם כמה סבלה אמך. באת לעולם, ברוך יהיה בואך”.
כ"ה בכסלו תרצ"ז (9 בדצמבר, 1936)
השיר הראשון שלי
בימי חופשת הקיץ א.ב יהושע היה יורד מעיר מגוריו ירושלים לרעננה, שם התגורר חבר ילדותו ארזי. משם היו השניים ממשיכים לשפת הים בתל אביב.
זהו קטע ממכתב שכתב הבן המתגעגע אברהם לאביו יעקב, שנותר בירושלים, ובסיומו שיר שכתב אברהם בן השבע ביצירתו הספרותית הראשונה. בסיום המכתב נכתב: "ואבא אני מבטיח לך כי אמר את הקדוש טוב אבל תדע כי אנו מחכים שתבו מהר בא. אברהם בנך האהב אתך".
אבא בא מהר / הים / אהבתי ים נח ושקט / המכה את גליו / על סלעי החוף / אנשים וילדים נהרים אל הים / להתרחץ בגליו / המכים ברננה / והילדים צוחקים / ומתיזים מים / איש אל אחיו / והים צוחק ומרעיש / אם הילדים / משחקים עם גליו הפזיזים / אך הגיע העת לחזר / שלום ים מחר נתראה
פתרון למלחמת העולם
בשנת 1941 מציע יהושע בן החמש פתרון יצירתי למלחמת העולם השנייה: לשלוח אריה לגרמניה שיאכל את היטלר, פיל שיאכל את עוזרו מוסוליני ושועל שיאכל את הגרמנים.
להתחתן עם אמא
בוקר אחד התרגז יעקב על בנו אברהם שהתעכב בדרכו לבית הספר. אברהם נהג לטפס על ערימות חול וחצץ שנקרו בדרכו, למעוד ולקום, ויעקב, שהיה מלווה בדרכו לעבודה את בנו הקטן שהחל ללמוד בכיתה א', חיפש דרך להביע את מורת רוחו. היה זה ב-19 בנובמבר 1942.
הוא הבחין בילד שקט העושה דרכו לבית הספר, פנה לבנו ואמר לו: "יש לי חשק לקחת אותו לבן. ראה כמה הוא שקט וטוב".
אברהם הנסער, אז עוד לא בן שש, לא הבין שאביו האוהב חומד לצון ואמר בכעס: "זהו בנו של היטלר", והמשיך לבית הספר כשהוא ממרר בבכי בלתי פוסק, עד כדי כך שצילה, אחותו של אברהם, המבוגרת ממנו בשנתיים, יצאה מכיתתה כדי לנחם את אחיה הצעיר.
בשובו הביתה, עדיין כועס, אמר אברהם לאמו מלכה: "למה התחתנת איתו, למה לא לקחת אותי לבעל".
את הסיפור מתאר יעקב בזמן אמת, במסמך בלעדי זה, שנחשף כאן לראשונה. כמעט 60 שנים לאחר מכן, הופיע הסיפור הזה כמעט כלשונו ב"הכלה המשחררת" שראה אור בשנת 2001, כולל ההצעה האדיפלית של יהושע לאמו:
"ריבלין בן השש מציע נישואים לאמו.
כשהחל הילד ריבלין ללכת לכתה אלף, היה אביו מוביל אותו, בדרכו לעבודה, [...] אלא שריבלין הקטן היה נוהג להתמהמה ולהתעכב [...] בוקר אחד התרגז אביו על העיכוב, וכשראה שאין זה מועיל, הצביע על ילד בלונדיני קטן, מסורק ומלובש כהלכה [...] ואז הודיע לבנו חד וחלק: נמאס לי ממך. אני מתכנן להחליף אותך ולקחת לי לבן במקומך את הבלונדיני החמוד הזה. [...] לא מצא התלמיד הקטן מנוח לנפשו ובהפסקה הלך לחפש בחצר את אחותו הגדולה, כדי להביע בפניה את כאבו. [...] וכשנכנס הביתה, ומצא את אמו עומדת במטבח, לא סיפר לה מה מציק לו באמת, אלא פנה אליה בשאלה ישירה: - למה בחרת באיש הזה כבעל? הרי אני יכולת להיות לך בעל טוב יותר. בואי תעזבי אותו, ותתחתני איתי".
מותר לי להתחצף ולהשתגע
א.ב יהושע, תלמיד שובב וסורר, מכין חוזה שבו הוא מתחייב לשוב ולהתנהג יפה: לדבר תמיד אמת בכל רגע, בכל מקום, לא להלשין על אף אחד, [...] לא לעשות מעשים רעים שלא יעלו על הדעת".
בו בזמן הוא משאיר לעצמו פתח להוסיף ולהשתובב ומתיר לעצמו "להתחצף לאנשים שלפי הגיוני הם סתם טיפשים ולשגע כמה שאפשר כי לפי דעתי אני מוכשר לכך. ובסיום הוא כותב: אני נשבע בכל היקר לי לקיים את כל מה שכתוב בהצהרה זו".
9 צפייה בגלריה
אבי גיל וא.ב יהושע. עד היום אינני מבין מדוע דווקא אני זכיתי במזוודת האוצרות
( צילום פרטי)
אבי גיל (59), נשוי ואב לשלושה, תושב גן יבנה, הוא סופר, חוקר תרבות ומנכ"ל רשת המתנ"סים בלוד.
מזה 34 שנים הוא חוקר את יצירתו של א.ב יהושע ובימים אלה החל בכתיבת ביוגרפיה מקיפה על חייו ויצירתו.
גיל הוציא לאור את ספר סיפורי הקורונה הראשון בעולם, "העולם סגור לרגל שיפוצים". הרומן השני שלו, "אהבה זרה", תורגם לאנגלית והפך לרב מכר בינלאומי.
