גל הקור המקפיא בימים האחרונים גרם לרבים להסתגר בבתים. אבל עבור עשרות דרי הרחוב הוא הפך את ההתמודדות עם החורף לקשה הרבה יותר. רק בחודש האחרון נפטרו שני דרי רחוב בבת ים מהיפותרמיה, אחד במקלט והשני בחניון של מרכז מסחרי, שלא הצליחו להגן עליהם מפני הלילה הקר.
קראו גם:
"אם הבניין ייפול עליי אף אחד לא יידע"
"אני נכה ומתקשה להתנייד", מספר מ' (42), שחי ברחוב כבר שש שנים. "כרגע אני חי בדירה בבניין נטוש שמיועד להריסה, וגם אם כל הבניין יפול עליי אף אחד לא יידע. מאוד קר כאן וגם אין חשמל, אז גם אם אשיג תנור אין לי איך להפעיל אותו. כשמאוד קר אני הולך לקניון להתחמם, אבל אי־אפשר להישאר שם לנצח".
מ' מספר כי משפחתו הוציאה נגדו צו הרחקה לאחר שהתלונן כי אביו ביצע בו עבירות מין. בית המשפט פסק לו הסדרי ראייה עם אמו, אך הם אינם מתקיימים. "כל חיי נשענתי עליו בגלל נכות נפשית ופיזית. יום אחד מצאתי את עצמי בלי כלום. אני קונה אוכל מקצבת הנכות שלי אבל אין לי איפה לבשל. אני מתקלח במקווה או על חוף הים, וכשאפשר ישן בבתי כנסת. כשמזג האוויר מאפשר אני ישן באוהל, אבל עכשיו ממש קר ורטוב. יש אנשים טובים שמנסים לסייע, אבל כמה אפשר ליפול עליהם?".
לדבריו, מרשויות הרווחה הוא לא מקבל סיוע, "כולם טובים בלדבר או בלתת פתרונות זמניים ולא יעילים. בדרך כלל מציעים דיור משותף בתמורה לחלק משמעותי מקצבת הנכות שלי, אז ממה אחיה? בין התרופות לתחבורה הציבורית בקושי נשאר לי כסף. לא פעם נאלצתי לבחור בין תרופה לפרוסה. משרד השיכון מתעדף משפחות על פני אנשים בודדים, אבל גם לנו מגיע פתרון. יש כל מיני הוסטלים, אבל זה זמני ויש שם אנשים שלא נעים לשהות לצידם. לצערי, למדינה אין פתרונות עבור אנשים כמוני, רק טלאים ופלסטרים".
"אנחנו לא אוויר"
מ' אינו לבד. דרי רחוב רבים מאבדים מראש תקווה ומבקשים שלמעט מתן מזון חם, בגדים וחיבור לחשמל, פשוט יניחו להם.
"אני גרוש ואב לשלושה ילדים", מספר ק' (39), שבימים אלה מתגורר ברחוב בסמוך למבנה תיאטרון בת ים. "במקצועי אני אמן, ואחרי הגירושים לא הסתדרתי. חייתי תקופה בקרוואן ואחרי כמה קנסות ועיקולים נותרתי בלי כלום. מאז 2019 אני ברחוב. את הילדים אני מבקר כשהם אצל ההורים של גרושתי. באתי לבת ים כדי שלא ידברו עליהם ויגידו שאבא שלהם חי ברחוב".
ניסית להשיג דירה משלך?
"כרגע אני בעיקר עסוק בלשרוד. דירה זה כסף וצ'קים ואין לי כוונה להכניס את עצמי לחובות יותר גדולים. בבת ים יש המון דרי רחוב, אז זה לא ממש חריג לראות מישהו מתקלח בים או בצינור של כיבוי אש. רק חסר לי חשמל כדי להטעין את הנייד. החורף בישראל לא נורא, אבל כשמגיעים כמה ימים גשומים וקרים אני תמיד חולם בלילה שאני קופא למוות ומוצאים אותי בבוקר מת וצריכים לספר לילדים שלי. זה משפיל, אבל אף אחד לא מגיע לרחוב בשביל הכיף שלו. יש לי בקשה אחת ‑ תזכרו שגם דרי רחוב הם בני אדם. לא לדבר עלינו כאילו אנחנו אוויר, לא לזרוק לנו 20 אגורות כדי שלא יהיה לכם כבד בכיס. אני גם אשמח אם אנשים שזורקים דברים טובים כמו בגדים או נעליים, יניחו יפה ליד הפח ולא יזרקו בלי שקית על הרצפה. אלה דברים בסיסיים וקלים שיהפכו את החיים שלנו ליותר נעימים".
הקורונה מקשה יותר
בימים כאלה יו"ר עמותת "אכפת" לדרי רחוב בבת ים, דוד אגייב, לא ממש ישן. "יש בבת ים גל חדש וגדול של דרי רחוב והחורף לא מיטיב עימם", הוא אומר.
מהיכן הם מגיעים?
"מכל הארץ. בבת ים יש משיכה בעיקר לדוברי רוסית בגלל קשיי שפה וגם רבים מהם משתחררים מ'אברבנאל' ונשארים כאן. אני חושב שכל תושב בבת ים כבר שם לב שיש לנו הרבה דרי רחוב חדשים והם גם מתאפיינים אחרת ‑ אם בעבר אדם ללא מעטפת משפחתית היה משתחרר מהצבא ומצליח למצוא פתרון, היום הקורונה שולחת אותו לרחוב, אז פתאום יש המון דרי רחוב צעירים ורבים שמתמודדים עם טראומה מהשירות הצבאי. בבת ים יש פחות נרקומנים ויותר אלכוהוליסטים או אנשים שלוקים בנפשם". את אגייב קשה לתפוס לשיחה בשעות הערב. הוא מתעורר רק לקראת הצהריים אחרי עוד לילה קשוח ברחוב. "הפכתי לערפד", הוא אומר בציניות. "כל לילה מסתובב ברחובות עם חברי העמותה בניסיון למצוא מי צריך מה. לפעמים אתה בא לתת לאדם גרביים ומגלה שהוא כבר לא בין החיים. התרגלנו להכל".
איך אפשר להוציא אדם מהרחוב?
"ברגע שהוא הגיע לרחוב הוא לא יכול מיד לעבור לדירה, זה תהליך גם עבורו. לכן אנחנו מתעקשים שהמדינה תוריד את תנאי הסף. מבקשים מדר רחוב כל כך הרבה מסמכים, צילום ריאות לפסול שחפת, ממנה סובלים כ־30 אחוז מדרי הרחוב בבת ים, תו ירוק, אישורים ממשרדי ממשלה. הם מסבכים אותם ולכן הם מתייאשים. כרגע העמותה שלנו מאכלסת כ־167 דרי רחוב. הורדנו את כל תנאי הסף, כי כשקר בחוץ זה לא זמן לדרישות, אבל כדי למנוע חיכוכים אנחנו משתדלים לשכן אותם עם אנשים שדומים להם, לדוגמה נרקומנים עם נרקומנים וכדומה. בכל פינה אנחנו מכניסים עוד מזרן. הפכנו את חדר המוזיקה לחדר שינה וגם המשרד שלי הפך לחדר של כמה חברים, אני ממילא כל הזמן בחוץ. למזלי יש לנו המון תורמים מקסימים ואכפתיים וגם המדינה עוזרת. אני מרגיש שעיריית בת ים מבינה שיש כאן גל גדול ונותנת יותר פוש.
"לצערי אני רק רואה יותר דרי רחוב. בין הקורונה, החורף וסגירת התחנה המרכזית בתל אביב, המצב רק יחמיר".
"אני מתקלח במקווה או על חוף הים, וכשאפשר ישן בבתי כנסת. כשמזג האוויר מאפשר אני ישן באוהל, אבל עכשיו ממש קר ורטוב"
מהעירייה נמסר בתגובה: "דרי רחוב בבת ים מטופלים טיפול אינטנסיבי שוטף ומתקיים מעקב של כ־100 מטופלים, רובם עברו תהליך טיפולי שיחתי ומיצוי זכויות בביטוח לאומי ומשרד השיכון, כך שהצלחנו להשאירם בקהילה. מתוך סך כל המטופלים, לכ־20% נמצאו מסגרות של משרד הרווחה מחוץ לקהילה, בעיקר מטופלים בעלי תחלואה כפולה ‑ בריאות הנפש והתמכרויות או נכות פיזית והתמכרויות. ברחוב נמצאים בין עשרה ל־20 מטופלים שמתנגדים לכל טיפול/שיתוף פעולה או סידור במסגרת. את הגרעין הקשה הזה אנו פוגשים במצב חירום - קור וסופה ‑ ואנו עושים מאמצים רבים בכדי להביאם למסגרות. במצבים האלה הם יותר מוכנים לשתף פעולה בסידור חירום במסגרות של משרד הרווחה, כגון קלט חירום ברעננה או במערכי הדיור הנמצאים בבת ים ובתל אביב וכן בגגונים בתל אביב. אין דר רחוב שאנחנו מאתרים ברחוב ביום סופה שלא יימצא לו פתרון, רק שיהיה מוכן לבוא איתנו. אנחנו ניתן כל פתרון אפשרי ‑ הגעה לבית חולים, למסגרת 'צעדים', לגגונים של עמותת 'לשובע' או למערכים השונים. לאלה שמסרבים בתוקף, העובדות הסוציאליות מחלקות מעילים, פליזים ושמיכות בכדי להקל במה שניתן. כמו כן אנו נותנים סיוע בהנפקת תעודות זהות, מזון וטיפולי שיניים ופונים לסל שיקום כדי למצות את הזכויות שלהם".
עוד חדשות בת ים
