פסק דין יוצא דופן התקבל בימים האחרונים בבית משפט השלום ברחובות. קשיש בן 90 מבת ים, שנאלץ במשך שנים רבות לעלות ולרדת במדרגות של בניין מגוריו, זכאי לפיצוי גדול מהקבלן שהתחייב מול הדיירים על פרויקט תמ"א 38.
התביעה הוגשה ע"י דייר הבניין, אז קשיש בשנות ה-80 לחייו, שנאלץ במשך שנים רבות לעלות ולרדת במדרגות, וזאת כיוון שהקבלן לא סיים לבנות את המעלית על פי התקן בסיום עבודות תמ"א 38.
תחילת הסיפור ביולי 2010, אז חתמו דיירי בניין ברחוב סוקולוב 24 בבת ים על הסכם תמ"א 38 עם חברת י.ח. גרינברג פיתוח ובנייה בע"מ. היזמית התחייבה להשלים את ביצוע העבודות תוך 15 חודשים ממועד קבלת היתר הבנייה. משלא עמדה בלוחות הזמנים, חתמו הצדדים על הסכם חדש המאריך את המועד להשלמת העבודות עד יוני 2016. בדיעבד התברר שהחברה לא עמדה גם במועד החדש.
קראו גם:
בעל אחת הדירות, אז קשיש בשנות ה-80 לחייו, הגיש תביעה ראשונה שהסתיימה בניצחונו. השופט בדימוס, זכריה ימיני, פסק לטובתו 164,400 שקל כפיצויים והוצאות עבור תקופת האיחור עד מועד הגשת התביעה, נובמבר 2017. אבל, זה לא נגמר בכך.
בתביעתו השנייה, שהוגשה לבית המשפט בדצמבר 2021, ביקש הקשיש פיצוי עבור ארבע שנות עיכוב נוספות. הוא סיפר שבשנים שחלפו מאז חתימת הסכם התמ"א הראשון הוא מתגורר בעל כורחו באתר בנייה, כשהעבודות רבות - ובהן התקנת המעלית - טרם הושלמו. לדבריו, בשל גילו המתקדם ומצבו הרפואי הוא מתקשה להשתמש במדרגות, ולרוב נאלץ לוותר על יציאה מהבית.
הקשיש, כיום כבר בן 90, עתר לקבלת 110 שקל ליום במכפלת ארבע שנים (160,600 שקל = 11 שקל * 365 יום * 4 שנים) כפיצוי מוסכם בשל הפרת ההסכם. עוד תבע 50 אלף שקל כפיצוי נוסף עבור עוגמת נפש.
מנגד טענה היזמית שכל עבודותיה הושלמו, שבזכותה התובע גר בדירה משופצת ומרווחת, ושסכום תביעתו מופרך ומוגזם - כך שאין להידרש לבקשותיו.
השופט, ישראל פת, מצא שאפילו לעמדת היזמית, מעלית הבניין הופעלה רק בסמוך לאחר הגשת התביעה הנוכחית, ומדובר בעיכוב של כשש שנים ביחס להתחייבותה במסגרת ההסכם השני. על פי גרסתה, המעלית עברה בדיקת מכון התקנים בסמוך להגשת התביעה, והופעלה רק במרץ 2022. יחד עם זאת, עולה מגרסתה שהמעלית עובדת ללא תקלות רק משנת 2024. השופט קבע שמדובר בהודאת בעל דין להפרת הסכם התמ"א על ידי היזמית.
בפסק הדין התייחס השופט לסבלו של התובע הנובע מהמחדלים: "ענייננו בתובע קשיש, שחדר המדרגות בבניין מגוריו הוצר לשם הקמת פיר המעלית, שעד למועד הגשת התביעה, ובחלוף כ-12 שנים ממועד הסכם התמ"א, לא הופעלה המעלית האמורה לשרתו. מבחינת התובע: הפעלת המעלית היא תנאי בלעדיו אין".
השופט קיבל את עתירת הקשיש לקבלת הפיצוי היומי המוסכם בגין הפרת הסכם התמ"א 38. עם זאת, נדחתה בקשתו לפיצוי נפרד בשל עוגמת הנפש. בסך הכול חויבה היזמית לשלם לקשיש 177,786 כפיצוי מוסכם ושכר טרחת עו"ד, וכן החזרי אגרות בית משפט.
