כבר 40 שנה שפרלמנט החברים מחוף קלדרון בבת ים מתכנס על בסיס קבוע, ורגע אחרי ההכרזה על הבחירות הקרבות, כינסנו את החברים לשמוע כיצד הפרלמנט, שידוע בדיונים הסוערים שלו, נערך ליום הבוחר. "יש כאן הרבה דעות, אנחנו יכולים לריב ולצעוק, אבל בסוף כולנו משפחה".
קראו גם:
שלמה אדיר (64), תושב חולון המשמש יו"ר עמותת "יד לאזרח" ומנכ"ל עמותת "חונך לכל תלמיד", ייסד את הפרלמנט עם חבריו במרץ 1986.
כיצד הוא זוכר את התאריך? כמו בפרלמנט, הכל מתחיל מספורט. "חזרתי מטיול באנגליה עם כמה קילו עודפים, והחלטתי להשקיע בספורט. חברים אמרו לי לבוא לים, וכך הקמנו יחד את הפרלמנט. לאט לאט התווספו חברים, והיום המועדון שלנו מונה עשרות אנשים. אצלנו, כשלמישהו נדבק כינוי, הוא לא עוזב אותו כל החיים ‑ 'אלי חשמל', כי הייתה לו חנות למוצרי חשמל; 'שלמה הצפוני', כי רחמים קלדון אמר שהוא לארג', ואני ‑ 'שלומי קומבינה'. למה? כי השתמשתי במילה הזאת פעם אחת יותר מדי. ככה זה אצלנו. אם בחרו לך שם, גם בבנזין לא תצליח להוריד אותו ממך. אנחנו נפגשים כל בוקר למטקות, שיחה על ספורט, חיים וכמובן פוליטיקה וכוס קפה, ורק אז היום מתחיל".
לא מפספסים מפגש?
"כל אחד ישן במיטה שהוא סידר. אנחנו מתאימים את החיים שלנו לזה. זה חלק מהסדר יום שלנו. גם בימי הקורונה התגנבנו לים מדי פעם. אני הגעתי עם סיפור הכיסוי, כי יש לי שני ילדים על הרצף שזקוקים לזה, אבל אף אחד לא ויתר.
"אנחנו כמו משפחה. גם היום כשהבחירות מתקרבות, יש ויכוחים וצעקות, אבל שום דבר לא נכנס בינינו. לא לוקחים שום דבר אישי, להיפך, אם אחד צריך עזרה אז כולם מתגייסים. בחתונות, לוויות, שמחות וגם בשעת חולי, כולנו נפגשים. אם מישהו בבידוד, ישר עושים לו וידאו שיראה קצת את החוף".
גם רוני מרגלית (61), המכונה "רוני לחם", הודות לקו חלוקת המאפים שלו, לא מוותר על המפגש היומי.
"אני קם בשלוש, מסיים את החלוקה ומביא לכולם קצת מאפים. אני גם מאסטר בשקשוקה, אז זה הולך טוב ביחד. אנשים קוראים לנו 'ערוץ החיים הטובים', כי אנחנו באמת חיים טוב. עכשיו חזרתי משלושה שבועות בתאילנד, וממש התגעגעתי לחברים. לקחתי איתי מטקות רק כדי להרגיש אותם איתי.
"רובנו חברי מכרז ליכוד, אבל כל אחד רואה את הדברים אחרת, וגם החברים מהשמאל והמרכז משתתפים בדיונים, אבל עם כל הכבוד לפוליטיקה, אנחנו קודם כל חברים".
ניסים חלפון, "הרקדן" (57), הוא חבר "צעיר" יחסית בפרלמנט, והצטרף לחגיגה רק לפני שמונה שנים, אחרי שהיה שחקן כדורגל בהפועל תל אביב. היום הוא המרקיד הרשמי של החבורה.
"אני מרקיד ריקודי עם, אז תמיד עושה לחברים שמח ומנסה להרים אותם לרקוד, אבל כמובן אוהב לדבר גם על ספורט".
"אנחנו כמו משפחה. גם היום כשהבחירות מתקרבות, יש ויכוחים וצעקות, אבל שום דבר לא נכנס בינינו"
גם משה פיזנטי, המכונה "פיזה", מגיע מרקע של ספורט. הוא היה שחקן בהפועל תל אביב, והיום מאמן כדורגל בגדנ"ע יהודה ומקפיד לעדכן את החברים בכל חדשות הספורט, והוא היחידי שמודה שכל הדיבורים על פוליטיקה לא תמיד בריאים להם.
"אנחנו כל פעם אומרים שאסור להביא את הפוליטיקה לים, ושלא נדבר על זה, אבל השיחה תמיד נסחפת. ישר כולם צועקים ורבים, אבל בסוף אנחנו משפחה".
אז האם הפעם חברי הפרלמנט ישתדלו להתרחק מערוצי החדשות והסקרים? כנראה שלא.
"כבר קיבלנו כמה פניות", מודה אדיר. "חברי כנסת רוצים לבוא לבקר אותנו, כי יודעים שכולם כאן מכירים ומעורבבים. כולם מוזמנים באהבה, אבל שיהיו מוכנים גם לביקורת, כי לפרלמנט תמיד יש מה לומר".
עוד חדשות בת ים
