כשיהודה עבוד מבת ים חלה בקורונה בחודש ספטמבר אשתקד, הוא היה משוכנע שיעבור אותה בשלום. לעבוד (53), אברך ואב לתשעה ילדים, אין מחלות רקע, והוא מיהר להיכנס לבידוד, ובימים הראשונים התמודד עם תסמינים קלים בלבד.
קראו גם:
"ברוך השם רק אני נדבקתי בבית", הוא מספר השבוע. "ילדיי היו חולים בעבר וכולם עברו את זה בשלום. נכנסתי לבידוד ואמנם לא הרגשתי טוב, אך חשבתי שנעבור את זה בקלות". אלא שבשבוע השני חלה החמרה במצבו. "פתאום הרגשתי שקשה לי לנשום. הטעות שלנו הייתה שלא בדקתי סטורציה (רמת חמצן בדם ‑ חכ"א). רק כשהתחילו קשיים בנשימה בדקתי, ופתאום גיליתי שהסטורציה שלי עומדת על 75".
פנינה, אשתו, מיהרה להזמין אמבולנס, שפינה אותו באופן מיידי למחלקת קורונה בבית חולים וולפסון, אך מצבו המשיך להידרדר ולאחר ארבעה ימים פנינה קיבלה שיחת טלפון מדאיגה.
"התקשרו מוולפסון ואמרו לי לבוא מהר. הוא כבר לא הצליח לנשום בכוחות עצמו. הריאות שלו לא עבדו והצוות נלחם למצוא פתרונות, אך כל החמצן שהוא קיבל לא הספיק. היו חייבים להרדים אותו כדי להנשים אותו".
בשלב זה עבוד סירב להצעת הרופאים. החשש מפני ההרדמה היה גדול מדי. "הייתי סרבן", הוא מודה. "חששתי מההרדמה ולא סתם, היום אני רואה את ההשלכות שלה על הגוף שלי, והיא אמנם הצילה את חיי, אבל בהתחלה לא רציתי לשמוע על זה. בשלב מסוים נתנו לי לדבר עם ילדיי, וזה שינה הכל. אדם נהיה שותף עם הקדוש ברוך הוא עם כל נשמה שהוא מביא לעולם. הילדים שלי הם אלה שמחברים אותי לבורא עולם וכשהם בכו בטלפון הם אמרו לי, 'אבא הכל יהיה בסדר', וזה בדיוק כמו שבורא עולם יגיד לי שהכל יהיה בסדר. זה מה שנתן לי כוח. גם הרב של בית החולים וולפסון, הרב שמואל ברקוביץ, חיבר אותי לשמש של הרב חיים קנייבסקי, שבירך אותי ונתן את אישורו לתהליך, ובשלב הזה הבנתי שזאת ההחלטה הנכונה".
מחובר ל"אקמו"
במשך 104 ימים היה עבוד מורדם ומונשם במחלקת טיפול נמרץ בוולפסון כשהרופאים נלחמים על חייו. אשתו פנינה לא עזבה את מיטתו במשך כל אותם חודשים. "הקורונה הפכה את יהודה כמעט ברגע מאדם בריא לחלוטין לחסר יכולת לנשום בכוחות עצמו. חווינו כמשפחה רגעים כל כך קשים ונאלצנו לקבל החלטות לא פשוטות".
כיצד הסתדרת באותה תקופה?
"בחסדי השם. כל יום הייתי לצידו. אני מורה, ובהתחלה יצאתי לחופש. כשנאלצתי לחזור לעבוד הייתי מגיעה אליו מיד אחרי העבודה בתחבורה ציבורית. בשבתות הייתי הולכת אליו ברגל, שעה וחצי הליכה לכל כיוון. כל פעם ילד אחר היה מלווה אותי. גם הילדים עזרו הרבה. כל אחד מהם גילה עצמאות ואחריות ועם ישראל כולו עטף אותנו בתפילות ומעשים טובים שאני מאמינה שסייעו להחלמתו של יהודה".
לאחר שלושה וחצי חודשים הרופאים העירו את עבוד. הוא החל תהליך שיקום ארוך ומורכב ולפני ארבעה חודשים עבר לשיקום ב"בית בלב" בראשון לציון. "בחודש ספטמבר, כשירדתי מביתי לכיוון בית החולים, הייתי צריך חמצן. היום אני כבר על כיסא גלגלים. אני מחלים, אבל הגוף נפגע מזה, זה לא קל להתאושש מהרדמה".
אתה זוכר את הימים בטיפול נמרץ?
"אני לא ממש זוכר. הגמרא אומרת שאין בעל הנס מכיר בניסו, וגם במקרה שלי, מי שראתה את הנס במו עיניה היא אשתי. פנינה לא זזה ממני. זה מאוד חיזק אותי ותרם להחלמתי. כשבשעות הכי קשות היא ישבה לצידי והתפללה לרחמי שמיים, ידעתי שבמצב כזה הכל בידי השגחה עליונה. אני מאמין שהרופאים בוולפסון קיבלו אישור משמיים להציל אותי, אבל אני גם רוצה לומר מילה עליהם, הם נלחמו על חיי. ראיתי את זה והרגשתי את זה. בכל פעם צצה עוד בעיה והם התמודדו עם כל מכשול. עוד מנת דם, עוד תרופה, עוד רעיון שיכול לסייע, אלה רופאים שעשו הכל בשבילי במשך 24 שעות ביממה. אלה היו חודשים ארוכים והם היו לצידי לכל אורך הדרך".
"פתאום הרגשתי שקשה לי לנשום. הטעות שלנו הייתה שלא בדקתי סטורציה. רק כשהתחילו קשיים בנשימה בדקתי, וגיליתי שהסטורציה שלי עומדת על 75"
יש כבר תוכניות ליום בו תוכל לשוב לביתך?
"כבר עכשיו אני חוזר מדי פעם לסופי שבוע ומתפלל ליום שאחזור לעצמי. הכרת הטוב חשובה לי מאוד. כל קבלה שלקחו לרפואתי חיזקה אותי ולכן כשאצא מכאן אני רוצה להתחזק באהבת עם ישראל, שנאהב יותר אחד את השני. אני מתגעגע לבלות עם ילדיי. אני רק מדמיין איך נצא יחד לטיול בקברי צדיקים כמו שנהגנו בעבר. אכין להם אוכל על האש כמו שהם אוהבים. זה ממלא לי את הלב לחשוב על זה".
החיים במתנה
בימים בהם מקדם ההדבקה ממשיך לעלות, בני הזוג עבוד יודעים כי גם את השמירה על בריאותם ינהלו אחרת.
"תמיד נשמרנו ונזהרנו, אבל עכשיו אפילו יותר", אומרת פנינה. "מבלי חלילה לפגוע באף אחד, אנחנו שומרים מרחק, וכשצריך גם מזכירים לעטות מסכה. היום באוטובוס כולם כבר בלי מסכות ורק אני עדיין מקפידה. אחרי מה שיהודה עבר אני לא לוקחת סיכון. עברנו תקופה מאוד קשה אבל היום אני יכולה לומר בפה מלא שהייתה השגחה עליונה בבית חולים וולפסון. כל רופא, אח או טכנאי שפוגש אותנו אומר שיהודה הוא נס, ולנו כמשפחה קרה חסד גדול. היום חשוב לי לחזק אחרים, גם כשאדם נמצא בשפל הוא צריך לדעת שתמיד צריך לשמור על האמונה והתקווה, בלי מילים, רק עמוק בלב להרגיש שיש מישהו ששומר עלינו. באחת השיחות עם ילדיי, אמרתי להם שחולון היא עיר יפה. יש בה גנים, פארקים ומוזיאונים, אבל בשבילי המקום הכי יפה הוא מחלקת טיפול נמרץ בבית חולים וולפסון. כאן בחסדי השם בעלי קיבל את חייו במתנה".
"מקרה שאזכור כל חיי" / ד"ר זיו רוזמן
"יהודה הגיע אלינו כמטופל בריא לחלוטין, ללא מחלות רקע. הוא אושפז בעקבות מחלת הקורונה, אלא שמצבו הלך והחמיר. מה שהחל כשיעול, הידרדר במהרה לקושי נשימתי חריף, ויהודה כבר לא הצליח לנשום בכוחות עצמו. במשך שלושה חודשים הוא היה מחובר למכשיר 'אקמו' שהחליף את פעולת הריאות. במקביל, הוא עבר טיפול ניסיוני כנגד פיברוזיס ריאתי, ובוצע בו הליך 'פיום קנה' שאיפשר לו לראשונה מזה חודשים להשתעל ולנשום עצמונית.
האתגר במקרה של יהודה לא היתה רק ההנשמה, אלא גם האקמו. בדרך כלל אנחנו מרדימים מטופל כיוון שהריאות לא עובדות טוב, אבל כשהריאות חולות מאוד, גם מכונת ההנשמה לא מספיקה וצריך אקמו, המשמש כתחליף מלא וחיצוני לפעולת הריאות. עד לגל הדלתא של הקורונה הרדמה הייתה העבודה היומיומית שלנו ‑ להנשים ולהילחם יום יום על החולים. כבר חווינו את גל האלפא, חשבנו שיש לנו את כל הכלים והידע, אבל גל הדלתא הביא הרבה ייאוש. עוד חולה ועוד חולה נכנס להנשמה ואז לאקמו, שמוריד את אחוזי ההחלמה, זה לא היה קל. היה לנו ניסיון אחד מוצלח מאוד של שימוש באקמו ללא הרדמה. זה היה אירוע ייחודי שהיום לומדים אותו, כי החולה החלים באופן מלא תוך שבוע, אבל אנחנו עדיין לא שם וברור שהשימוש בהנשמה ואקמו לא קל.
במקרה של יהודה שכב מולי אדם בהכרה מלאה שדרש שאבטיח לו שהוא יוצא מזה בשלום. ברגע כזה אתה אומר לאדם מה שהוא רוצה לשמוע כדי לעודד אותו, אבל בלב אתה יודע ששום דבר לא בטוח. אתה תמיד רוצה להציל מטופל, אבל כשאתה פוגש איש כמו יהודה והמשפחה שלו זה אפילו יותר חזק. הם אנשים מדהימים עם כל כך הרבה הכרת הטוב. כל נסיגה שלו גרמה לצניחה אצל כל הצוות, כל בעיה הוציאה לכולם את הרוח מהמפרשים. בלב הרגשתי שאני לא מסוגל לתת לזה לקרות, שאני חייב להילחם עליו. לכן גם הצלחת הטיפול שלו כל כך משמעותית עבורי, זה מקרה שאזכור כל חיי".
* הכותב הוא רופא טיפול נמרץ ומנהל מערך ההנשמה בוולפסון
עוד חדשות בת ים
