עוד בילדותה, בתור ילד בקיבוץ עין השלושה, הרגישה ליעד מיה אמדו (24) "לא אחד מהבנים". גם מאוחר יותר, בתור נער הומו בלהבים, היא תמיד הרגישה שונה. גם הסביבה שלה התקשתה לקבל אותה, ולא אחת סבלה אמדו מהצקות, בריונות והתעללויות.
אבל כל זה התחיל להשתנות לפני כשלוש שנים, כשאמדו הבינה שהיא בעצם אישה, והיום, כשהיא טרנסג'נדרית גאה הנמצאת בעיצומו של תהליך שינוי מין, היא סופסוף מרגישה שלמה עם עצמה.
שום דבר במראה המטופח של אמדו, קוסמטיקאית במקצועה, אינו מרמז על הקשיים הרבים שהיא עברה.
בשיחה היא חושפת הכל, מדברת על ההצקות, הבריונות, ההתעללות ומעשי האונס שעברה, על המשפחה שלה שלמדה לקבל אותה, על החלום הגדול להיות אמא, ועל הרצון לעזור לנערים ונערות הנמצאים באותו מצב שהיא הייתה בו.
לא כמו כולם
היא נולדה בכפר־סבא, עברה לקיבוץ עין השלושה, ובגיל 13 התמקמה עם הוריה בלהבים. "כבר בתור ילד תמיד הרגשתי שמשהו לא רגיל, שמשהו שונה בי ושאני מתחברת יותר לצדדים הנשיים שלי", היא נזכרת. "אבל בגיל הזה לא הייתה לי באמת את המודעות שיש דבר כזה, לא ידעתי שאפשר לעשות שינוי ומהלך בשביל להיות אישה. לא היה שיח".
הסימנים שהיא נולדה בגוף הלא נכון היו שם מגיל צעיר מאוד. "אני זוכרת שבכיתה א' נתנו לילד לספור את הבנים והבנות ואותי הוא ספר כבת", ממשיכה אמדו. "בהתחלה ראיתי בזה עלבון כי לא הייתי מודעת, אבל אני יכולה להגיד שתמיד אהבתי ללבוש שמלות ואת כל המסביב. אפילו את הווילון של הבית הייתי לוקחת ושמה כשיער ורוקדת עם זה. באמת הרגשתי אישה".
בצבא שירתה בקצין העיר בתפקיד משק נפגעים. "עסקתי בפניות ציבור של חיילים וכל מה שצריך, ואחרי זה עברתי למשרד הביטחון להכוונת חיילים משוחררים. למדתי אחרי הצבא קוסמטיקה וגרתי ברמת גן שנה וחזרתי ללהבים כדי לפתוח קליניקה".
בזמן השיחה איתה בסניף "ארומה" בגרנד קניון, אמדו מעשנת סיגריות בשרשרת, אחת אחרי השנייה. "אני מתרגשת", היא מסבירה וממשיכה לספר את סיפור חייה. "מגיל קטן הרגשתי שאני לא בגוף שלי. היו תקופות שניסיתי להילחם בזה וניסיתי להיות הכי גבר שיש, אבל תמיד הרגשתי בפנים שמשהו שונה. גם הרגש שלי וגם האופי שלי הם מאוד מאוד של אישה, בחיים לא הרגשתי גבר. תמיד אהבתי דברים של בנות כמו איפור, אופנה וכו'".
מתי החלטת שאת מתחילה לעשות את השינוי?
"כל התהליך התחיל לפני שנתיים וחצי כשצברתי קצת יותר ביטחון ואומץ להבין מה טוב לי באמת. "הרגשתי שזה לא מי שאני באמת. הרגשתי שאני לא מוציאה את עצמי החוצה ולא מממשת את עצמי. בתחושה שלי כבר הפנמתי מה אני רוצה ומי אני רוצה להיות. מעשית זה התחיל לפני שנתיים. התחלתי ללבוש פאות ולצאת יותר כאישה, להתלבש יותר כאישה.
"אני זוכרת שאפילו הייתי הולכת ללימודים בקוסמטיקה והייתי מביאה בגדים, פאה ואיפור בתיק. הכירו אותי שם כבן וחיכיתי שיסתיימו הלימודים, ומיד לאחר מכן הלכתי לאוטו כדי להחליף ולהסתובב כאישה".
מתי שינית רשמית את הסטטוס שלך לאישה?
"בהתחלה היה לי סוג של ריצוי כלפי מי שמכיר אותי כגבר והסכמתי שיפנו אליי איך שנוח להם. לאט לאט עם הזמן הבנתי שאני מעדיפה שידברו איתי בלשון נקבה, ואם מישהו מדבר אליי בלשון זכר, זה יהיה ממש לא נעים ואפילו העליב אותי. היו מקרים שממש נלחמתי על זה. אם מישהו קורא לי בלשון זכר, אז אעיר לו לפנות אליי בלשון נקבה, זה אקוטי".
נאמנה לעצמה
היום אמדו מציגה תדמית של אישה חזקה ובטוחה בעצמה, אבל קדמו לכך לא מעט משברים.
היא מספרת על הצקות חוזרות ונשנות, על התעללות של ממש בבית הספר, ואפילו על אונס, אבל כל אלה לא הצליחו לשבור את רוחה ולהסיט אותה מדרכה.
"תמיד הציקו לי בתור ילד נשי, עברתי המון הצקות בבית ספר, וגם בצבא ובתיכון תמיד הייתי אאוטסיידר מבחינת הבנים", היא מספרת. "אז למזלי, לא משנה מה אמרו לי וכמה הציקו לי, הלכתי בדרך שלי. לבשתי והלכתי איך שאהבתי ורציתי. התמודדתי עם בריונות והצקות, חטפתי כמה מכות, אבל התגברתי על זה בזה שנשארתי נאמנה לעצמי, לא משנה מה".
היו רגעי משבר שזכורים לך במיוחד?
"אני יכולה לומר על כמה משברים שהיו לי. למשל כשסיפרתי לאנשים שקרובים אליי ולמשפחה שאני מרגישה אישה, אז הם היו אומרים לי 'זה רק בראש שלך, זה לא מי שאת, את מנסה להתגבר על דברים אחרים'. זה משהו שריסק אותי כי אני יודעת כמה אני כן כזאת וזה משהו שליווה אותי הרבה זמן. הם היו אומרים לי קודם 'תטפל בבעיות של ליעד בתור בן ואז תעשה מה שאתה חושב'".
עם מה התמודדת?
"היו לי הרבה בעיות בתור בן, בין שזה ההתעללות בבית ספר, נפילה מסוס, אונס שעברתי כמה פעמים או הפרעות אכילה שהיו לי. זה תמיד נשאר, אבל הדברים האלה כבר מאחוריי. אז תמיד הרגשתי שזה מי שאני ונשברתי כשאנשים לא הכילו את זה ולא הבינו. אלה היו רגעי המשבר הכי קשים שלי".
והיום?
"גם עכשיו לפעמים, כמה שאני מנסה להיות נשית, יש לי פחד שיש לי סממנים גברים. אם אומרים לי למות או לחזור להיות גבר, אני מעדיפה למות. אני לא יכולה לדמיין את עצמי חוזרת לדמות גברית מבחינה חיצונית ומבחינה פנימית".
חיים חדשים
כמו לא מעט משפחות, גם משפחתה של אמדו התקשתה תחילה לקבל את השינוי שלה.
לאמדו שני אחים, אח ואחות, ואחיה משתייך גם הוא לקהילת הלהט"ב. "בהתחלה זה היה מאוד קשה, משהו לא מובן ולא מוסבר, הפתעה גמורה", היא מספרת על התגובה של משפחתה.
"תחשוב שאמא ואבא מביאים ילד לעולם, מצפים למשהו מסוים במשך 20 שנה, והכל פתאום מתחיל להשתנות ולקבל צורה אחרת שמשנה לגמרי את התפיסה של שני הצדדים. אני יכולה לומר שבהתחלה היה להם מאוד קשה, ולאט לאט הם מכילים את זה ומקבלים את זה, הם גם מאוד השתדלו לפנות אליי בלשון נקבה. היום אני יכולה לומר שאחרי שהרגשתי ריחוק במובן מסוים, בני המשפחה שלי הם החברים הכי טובים שלי והכי מכילים ותומכים בעולם".
אזור הדרום הוא שמרני יותר מתל־אביב למשל. איך מתמודדים? אילו תגובות את מקבלת פה?
"שיקפצו לי כולם. עברתי כל כך הרבה הטרדות והצקות, בתור הומו שלא היה לי טוב בכלל בשום צורה שהיא, אז זה לא מזיז לי, זה עובר לידי. אם פעם הייתי מתרגשת מזה ומתעצבנת, היום זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהאוזן השנייה".
עם הביטחון הזה אמדו צועדת בדרך אל חיים חדשים, חיים שנראו בעבר כמו חלום רחוק. "החיים שלי מדהימים", היא אומרת בחיוך. "אני קמה בכל בוקר מאושרת, מסופקת מעצמי, אני עושה נשימות, ומודה על דברים טובים שיש אנשים שלא מקבלים אותם. יש טרנסיות שלצערי הרב עוסקות בזנות כי לא מקבלים אותן ולא מכילים אותן והן צריכות כסף כדי לממן את הטיפולים שלהן, אז אני מודה על מה שיש לי".
שמחה לעזור
אמדו רוצה לסייע גם לאחרים ואחרות לצעוד באותה הדרך. "אני מרכזת את קהילת הלהט"ב בלהבים. אני אדם שתמיד אוהב לעזור ולהכיל, ואיפה שאני יכולה, אני אתן יד. גם טרנסים וטרנסיות בתחילת דרכם זה לא משהו שקל להוציא אותו החוצה בכלל. אלה ארונות שלמים שצריך לנפץ אותם, אז עדיין לא פנו אליי לייעוץ ברמה האישית, אבל אני כאן ואני אשמח תמיד לעזור".
ספרי קצת על הפעילות שלך.
"אני דואגת לעשות כל מיני פעילויות, זה מיזם מטעם המשרד לשוויון חברתי. אני משתדלת ליישם את זה בפעילויות חברתיות, כמו סרטים בנושא, אבל זה לא רק לקהילת הלהט"ב. המטרה של הפעילויות היא לחשוף אנשים אחרים לקהילה ושיהיו מודעים לכל מה שקורה סביבם".
אם פונה אלייך נער או ילד במצב דומה לשלך, אילו טיפים היית נותנת לו?
"קודם כל הייתי מכירה אותו ומתחברת אליו באופן אישי, שואלת אותו מה הקשיים שלו ומה מציק לו, איך הוא רואה את עצמו בעתיד, מה השאיפות שלו. ופשוט לוקחת אותו פרויקט והולכת איתו יד ביד, הולכת איתו למשפחה שלו, לגורמים סוציאליים, כל מה שצריך כדי להגשים את עצמו ולהתפתח בפן האישי".
אילו יכולת, מה היית אומרת לליעד בן ה־14?
עיניה של אמדו בורקות והיא מדליקה עוד סיגריה כדי להעביר את המחנק בגרון. "הייתי מחבקת אותו ואומרת לו שאני אוהבת אותו ושהכל יהיה בסדר, ושהוא מושלם כמו שהוא".
חולמת להיות אמא
בימים אלה אמדו עובדת בקליניקה שלה בביתה בלהבים שאותה פתחה אחרי שסיימה ללמוד קוסמטיקה ועבדה תקופה ב"איל מקיאג'". "אני גם משווקת מוצרים לפנים שמכילים חומרים פעילים ושפותחו לאחר מחקרים", היא מסבירה.
"אלה לא מוצרי מדף שנמצאים ברשתות הפארם, אלא מוצרים שמטפלים לאורך זמן. אני עושה טיפולי אקנה ופוסט־אקנה, למי שיש פצעונים הורמונליים וכו'. זאת סגירת מעגל כי בתור ילד הפצעים בפנים הם משהו שכל כך העסיק אותי, וזה גם מה שהביא אותי לעשות את מה שאני עושה היום, לטפל באנשים כדי שהם לא ירוצו לקחת כדורים של רופאי עור".
על ההליך הבא בתהליך שינוי המין שלה היא מעדיפה שלא לפרט יותר מדי, אבל היא כן מוכנה לשתף אילו ניתוחים והליכים עשתה עד כה. "עשיתי כל מיני ניתוחים גם בפנים וגם במקומות אחרים שיגרמו לי להרגיש שלמה עם מי שאני במאה אחוז", היא מספרת. "התהליך הזה הוא משהו שאף פעם לא נגמר, גם מבחינה הורמונלית וגם מבחינת התחושה, תמיד אני מנסה לדאוג שארגיש כמה שיותר נשית וכמה שיותר נאמנה לעצמי. בתהליך הזה הכי חשוב להישאר נאמנה לעצמך ולא לרצות אף אחד בדרך ולא את הסביבה".
מה החלום שלך?
"יש המון חלומות. שההורים שלי יהיו בריאים ושלווים ועם נחת. שהעולם יהיה יותר טוב, יותר מכיל ומקבל ויהיה עם יותר חמלה כלפי אנשים. להגדיל את העסק שלי ולהמשיך לעשות מה שאני אוהבת, תמיד ללמוד עוד ואולי ללמוד נטורופתיה. להמשיך לפתח את עצמי".
לאמדו יש חלום אחד גדול וענק. "החלום הכי גדול שלי הוא ילדים. עשיתי הקפאת זרע וזה החלום הכי גדול שלי. אני רוצה ילדים משל עצמי ויהיו לי בעזרת השם, והלוואי שתהיה בארץ את האופציה להליך הזה.
"אם הייתי יכולה, הייתי רוצה גם להיכנס להריון, אבל גם בלי, אני חושבת שאני יכולה להיות אמא יותר טובה מהמון אימהות שאני מכירה. עבדתי עם ילדים ואני מאוד אוהבת ילדים וחינוך, והחלום שלי באמת הוא ילדים משל עצמי, זאת גולת הכותרת".
