גם במהלך הלוויה, בזמן שגופתו של אברהם ישראלביץ הורדה אל הקבר הפתוח, סירבו מאות החברים, הקרובים ובני המשפחה, שליוו אותו ביום שלישי אחר הצהריים בדרכו האחרונה, להאמין שהאסון הזה אומנם קרה.
"היה לו לב גדול", אמרו המספידים. "והלב הגדול הזה הכריע אותו".
מאות אנשים המשיכו ופקדו השבוע את ביתם של אברהם ז"ל ואשתו שני ברחוב האשכול. בבניין סמוך להם מתגוררים הוריו, המסעדן אידי וטלי. "במשך 46 שנים אלוהים נתן לי את אברהם, בני בכורי, נהניתי ממנו, אהבתי אותו, עשינו חיים ביחד, בנינו משפחה ואז אלוהים החליט לקחת אותו אליו", אמר השבוע אידי.
"אין כאב לב יותר גדול מזה, ההרגשה קשה. בשבילי זה לא יהיה חג שמח אלא עצוב. בני אברהם נולד אחרי שאברהם אחי נפטר, בשביל אמא שלי הוא היה כל עולמה".
מיטת נשיקה
אברהם ישראלוביץ היה מוכר כמסעדן מוביל ואיש חיי לילה בצעירותו וכבנו של אידי ישראלוביץ, השף האשדודי החלוצי שמסעדת הדגים המפורסמת שלו שמה את העיר על מפת הקולינריה.
במשך שנים הלך אברהם בדרכי אביו, נכנס לעסקים המשפחתיים ולקח על עצמו לנהל את המסעדות "החוף" ו"אידי במרינה". הוא נחשב לדמות מפתח בעולם המסעדנות המקומי, בצעירותו היה אושיית לילה מקומית וכשבגר היה חלק מהקהילה העסקית של העיר. בשנים האחרונות החליט לעזוב את תחום המסעדנות ומונה לאחראי על ההסעות בחינוך המיוחד בעיריית אשדוד.
ביום שני האחרון, שבוע לפני יום הולדתו ה־47, הלך אברהם ז"ל לישון. רעייתו, שני, סיפרה כיצד בבוקר יום שלישי, כשהבחינה שאברהם מאחר לקום משנתו, היא ביקשה מטל, בנם בן השבע, ללכת לחדר השינה ולהעיר את אביו לעבודה.
אלא שכל נסיון להעירו לא זכה לתגובה. טל דיווח על כך לאימו, והיא מיהרה להזעיק את כוחות מד"א בתקווה שיצליחו לבצע בו הנשמה ולהציל את חייו, אולם כבר היה מאוחר מדי.
"אברהם שלי, אין מילים", אמרה בלוויה שני מעל במת ההספדים. "זה לא החיים שלנו ולא הסרט שלנו, אנחנו הנהנים מהחיים, המשפחה שלנו היא הכי הכי, רק לפני שנייה היינו בשוויץ וכבר תכננו את הטיול הבא...".
שני, שנתמכה על ידי אחותה טאלי לאורך דבריה, התקשתה לדבר מבעד לדמעות. היא הודתה לאברהם המנוח על החיים לצידו, על כך שהם בנו בית ומשפחה לתפארת והבטיחה להמשיך את המורשת שלו וביקשה שהוא ימשיך לשמור עליה ועל שלושת ילדיהם (גילי, לני וטל) "גם מרחוק".
"זו טרגדיה עצומה. זה ממש לא נתפס, מכה גדולה שרק אלוהים יודע איך דבר כזה יכול לקרות", אומרת טאלי קריאף, אחותה של שני. "איפה נשמע דבר כזה שבן אדם צעיר, בריא, הולך בלילה לישון ולא מתעורר למחרת בבוקר. איך זה יכול להיות בכלל?".
קריאף, יו"ר קבוצת הכדורסל של מכבי אשדוד, מספרת כי מיד לאחר היוודע כי אברהם נפטר, היא מיהרה להיות עם אחותה בשעתה הקשה. "שני בסערת רגשות. היא מתקשה לעכל את זה. היא לא מבינה איך בעלה ואהוב ליבה ככה מת. הוא לא היה אדם מבוגר או חולה אלא אדם שעוד שנים רבות לפניו. ככה פתאום בן אדם מת".
לפני שנתיים החליט ישראלובי' המנוח לשנות כיוון מקצועי בחייו. הוא נפרד לשלום מהעסק המשפחתי, השאיר את עולם המסעדנות מאחוריו (אחיו הצעיר גל נכנס לנעליו בתפקיד) ועשה סיבוב פרסה כשהלך לעבוד בעיריית אשדוד בניהול תחום ההסעות בחינוך המיוחד. "אברהם החליט שמספיק לו עם המסעדנות ורוצה לעשות שינוי בחיים ובהחלט קיבלנו את זה כולם כי זה רצונו", סיפר השבוע אביו, אידי.
עם זאת, כנראה שלמרות ההכרזה על עזיבת התחום, הנתק מהעולם שלתוכו צמח ושהיווה חלק משמעותי משגרת חייו הבוגרים לא היה מושלם וכך, יום לפני מותו הוא שיתף פוסט אחרון בעמוד הפייסבוק שלו וקרא למעוניינים בעבודה לבוא למסעדת "החוף".
בכלל, עמוד הפייסבוק שלו רווי שיתופים בכל מה שקשור לאירועים או מנות מיוחדות מהמסעדה המשפחתית - עדות לכך שגם כשביקש לפצוח בדרך חדשה, לא יכול היה להשאיר את העולם שלתוכו נולד ושאותו חי באופן יומיומי אינטנסיבי במשך עשרות שנים.
מלבד מסעדנות, מספרים מכריו של ישראלוביץ כי אהב אהבת נפש את הים וכי הרבה להתנדב ולסייע בפעילות ארגון ההצלה הימית - פרויקט מתנדבים שנועד לחנך להכרת הסביבה הימית כבר מגיל צעיר כדי לשפר את ההתמודדות עם הסכנות הימיות והמודעות הימית. אברהם נהג להתנדב בפרויקט ביחד עם אשתו ועם בתם גילי, חניכה פעילה בפרויקט.
"לצערי הרב הייתי בלויות בחיי, אבל בכזאת לוויה לא הייתי", אמרה השכנה וחברתו הטובה של אברהם, גלית אביב לוי, "אני זוכרת אותו עוד כילד בשכונה, מרחוב הדקל. אברהם עם הבייבי פייס הנצחי שלו שכל פעם היה עוזר עם העגלה ועם הקניות, ילד שכולו לב צניעות וביישנות. אין פעם שלא הגעתי למסעדת אידי ולא שלחו לי אבטיח או קינוח לשולחן והמלצר אמר שזה מאברהם".
שני קברים, שם אחד
אברהם ישראלוביץ נקרא על שמו של הדוד אברהם - אחיו של השף אידי ישראלוביץ. הדוד אברהם נפל בשנת 1970 במהלך מלחמת ההתשה לאחר שנפגע מפגז מצרי שהתפוצץ כששהה באזור תעלת סואץ.
אברהם האחיין גדל בצילו של הדוד המנוח ולימים לקח חלק פעיל במיוחד באזכרות השנתיות שהפכו לטקס רב משתתפים. במשך שנים נהגו חבריו של אידי ובני משפחתו לעלות ביום האחרון של חג הפסח לקבר האח שבבית העלמין באשדוד ולאחר מכן לקיים מפגש חברי במסעדה של אידי.
המפגשים הללו, שקוימו באדיקות במשך יובל שנים, משכו אליהם את חברי הפלוגה הוותיקה של אברהם ואילו אברהם הצעיר, בנו של אידי, היה נוהג להתייצב באותם אירועי הנצחה. החל מפסח הקרוב, באזכרה השנתית, יפקדו בני משפחת ישראלוביץ שני קברים - כל אחד מהם של אברהם ישראלוביץ אחר, ושניהם הלכו לעולמם בטרם עת.
בדומה לאידי, שקרא לבנו הבכור אברהם, גם חמש אחיותיו של השף העניקו לבניהן את שמו של הדוד המנוח. "אני וכל אחיותיי נמשיך לשאת באמצעות בנינו את זכרו של אחינו אברהם", אומרת צוריה שחר, דודתו של המנוח (ואחותו של אידי).
"גם לבן שלי קוראים אברהם חי, אבל אברהם הבן של אידי היה הראשון שנקרא על שמו של אחינו והוא נולד ממש שנים ספורות לאחר שהדוד נהרג. ועכשיו גם הוא מת. הטרגדיה הזו לא נתפסת. מדובר במוות אכזרי ובלתי סביר ממש כשמדובר באדם כל כך צעיר".
שחר מתייחסת לסמיכות התאריכים בין מותו של אחיינה לבין האזכרה לאחיה המנוח וליום ההולדת שלו. "במקום שיחגגו לו בשבוע הבא יום הולדת אנחנו קוברים בן משפחה אהוב ומה שהכי הזוי זה שבעוד שבועיים תהיה האזכרה לאחי אברהם. יש לנו אברהם אחד שנפטר רגע לפני פסח ואחד שנפל בתוך הפסח, בכ' בניסן. זה חודש של אבל כפול מבחינתנו".
לדבריה, היא חוששת כעת לעתידם של שלושת הילדים שהשאיר אחריו, הגדולה שבהם בת 12 והצעיר מביניהם בן שבע בלבד. "אני זוכרת על עצמי, בתור ילדה בת שש, כשהתבשרתי שאחי הגדול נהרג. זה היה לי כאב עצום ונורא ואני מתקשה לחשוב איך מרגישים ילדים שחווים מוות של אבא, ועוד בסיטואציה כזו, אצלם בבית. אבא שמת מול העיניים של הילדים שלו, אין כאב יותר קשה, זה מטורף".
"כולנו בשוק", אומרת הודיה שחר, בתה של צוריה. "בן אדם צעיר שהלך לישון ולא קם. היה לי בן דוד אהוב, שאהב את החיים, אף אחד לא מאמין למוות הזה. הוא גם תרם והתנדב וכל זה בגלל שהיה לו לב גדול מאוד שלמעשה גם גרם כנראה למותו".
