"היא חיכתה לי מאובקת, בגראז' ישן, כמו בסרטים"
עפרי קדן (42) ממודיעין, נשואה ואם לשלושה, מעצבת מסחרית
הרכב העתיק שלי: חיפושית משנת 1964
איך הכל התחיל: "כשהייתי ילדה ההורים שלי רכשו חיפושית משנת 1964 ותמיד אהבתי אותה, הייתי צובעת את הלוחית בצבע שמן לפני כל טסט, יושבת ליד אבי כשהיה מתקן אותה ולמעשה גדלתי עליה. לפני 30 שנה אמא שלי ויתרה על הרישיון והם מכרו אותה לאספן רכבים, כי כבר אז היא נחשבה לרכב אספנות. תמיד זכרתי את המכונית הזאת וחיפשתי אותה על הכביש.
"בגלל האהבה שלי לרכבי אספנות, הלכתי לפני חצי שנה למפגש של "מועדון החמש" עם הבן שלי בן העשר. סיפרתי לו שם על מכוניות חיפושית, איך מזהים את ארץ הייצור, מה ההבדל בין הגלגלים, החלונות והפנסים ועוד פרטי מידע. מישהו שם מאוד התפעל ושאל מאיפה הידע, וכששמע על הרכב של הוריי, הציע לברר אם הוא עדיין קיים או שכבר עבר גריטה. להפתעתי הוא גילה שהרכב עדיין קיים וכבר למחרת פתחתי במבצע צבאי, איתרתי תמונה של הרכב, שכמובן זיהיתי לפי מספר הרישוי שזכרתי בעל פה.
"בהמשך גיליתי שבעל הרכב, שרכש אותו מהוריי, נפטר ממחלה והותיר אותו לרעייתו שמתגוררת ביישוב בדרום. שוחחנו והיא הזמינה אותי לבוא לראות את הרכב, היא סיפרה לי שבעלה רכש ומכר המון רכבי אספנות ורק החיפושית שלנו נשארה אחרי מותו. זה נראה כאילו היא חיכתה לי כמו בסרטים, בגראז' ישן, מכוסה ומאובקת, אחרי שלא עלתה על הכביש במשך שבע שנים.
"ממש התרגשתי לראות אותה. למרות שבאתי רק כדי לסגור מעגל, שוחחנו ובסוף היא הסכימה למכור לי את הרכב. אחרי המון מאמצים העליתי את החיפושית בחזרה לכביש. במועדון עשו לנו קבלת פנים חמה ומרגשת".
למה כדאי לנסוע ברכב ישן: "זו חוויית נהיגה שונה. המכניקה פשוטה ובעל הרכב בעצמו עובד עליו, גם אם הוא לא מכונאי רכב. כשנוהגים על רכב כזה אתה לומד איך מנוע עובד, איך קרבורטור פועל ומה עושים בכל מצב".
התגובות: "אני מקבלת המון תגובות מפרגנות ומלא לייקים על כל תמונה. כמובן שתמיד שואלים אם אני מוכרת ואם הרכב בכלל של בעלי. יש כאלו שמנסים להסביר לי איך לתקן למרות שאין להם מושג, ודווקא אני ממש מבינה, וגם אוהבת לעזור לאחרים עם כלים וידע".
הדבר שאת הכי אוהבת באוטו שלך: "זה מרגש שיש לי אותו. ההורים שלי המומים שהרכב חזר למשפחה, היום הבן שלי חולם להוריש אותו לילדיו, אבל כמובן שהוא עדיין לא קיבל את האופי שלי ויש לי עוד הרבה עבודה עליו. כמעצבת אני מכינה תכשיטים אורגניים ומתכננת הגה מחומר טבעי ומיוחד".
"רכב ישן זה פסיכולוג על ארבעה גלגלים"
עדי קוקו (54) מחולון, נשואה ואם לשלושה. מנהלת אדמיניסטרטיבית
הרכב העתיק שלי: "פורד אנגליה שנת 1964 בצבע אפור. מדובר ברכב שהתיישן כאן בישראל, לאבא שלי היה אחד כזה וכנראה הרכב היה בתת־מודע שלי".
איך הכל התחיל: "הבנים שלי ראו פרסום השקה של רולס רויס של מועדון החמש בחוות אלנבי ורצו ללכת. התקשרתי לשאול אם האירוע פתוח לקהל הרחב וכשהגעתי פגשתי אנשים מקסימים ומכוניות, ואהבתי. את הילדים עניין לראות את הרולס רויס ואני אמא זורמת.
"כשהם זנחו את העניין, הצטרפתי כחברה בפייסבוק, התחלתי להגיע למפגשים של מועדון החמש והחלטתי שאני רוצה גם, אבל לא ידעתי מה. הלכתי עם חבר לראות מכוניות והוא אמר לי דבר נכון: כשתראי את המכונית תדעי. ובאמת, ראיתי אותה והיא שבתה את ליבי. היו לה הלוק, הגודל והצבע. בישראל יש 1,000 רכבי אספנות, פחות מעשרה מהם שייכים לנשים, ולא, לא צריך לדעת מכניקה, הרי גם את הרכב הפרטי שלנו אנחנו לא מתקנות בעצמנו".
למה כדאי לנסוע ברכב ישן: "אמנם זה אוטו בלי כריות אוויר, בלי מיזוג, יש חלונות צד ומאוורר, אבל זה פסיכולוג על ארבעה גלגלים. זה הזמן שלי עם עצמי, כמו קפסולת זמן, זה עושה לי טוב וממלא אותי באנרגיות חיוביות.
"מבחינת מכניקה כל הזמן יש תקלות, אלה יחסי אהבה־שנאה עם הרכב, כשיש תקלות ברצף אני כועסת עליה, ואני לא היחידה. צריך להגיע למוסך שמטפל רק באספנות, ואם זו תקלה רצינית, צריך גרר, אבל דברים קטנים של שיפוץ אני עושה בעצמי. כבר החלפתי מנעולים לדלתות ועכשיו אני עושה דיפון לדלת".
התגובות: "אנשים מחייכים, שואלים מאיזו שנה הרכב, אומרים, 'וואו, איזה אוטו מגניב', עושים לייק עם האצבע. שואלים אותי אם אני מוכרת, כמה עולה רכב כזה, ויש גם כאלה ששואלים אותי, 'אישה באספנות? זה של בעלך?', אז אני אומרת שהיא שלי ואף אחד לא נוגע בה. אחד ברמזור פעם שאל אותי אם אני אוהבת את הרכב. עניתי לו, 'נראה לך שהייתי נוסעת בה אם לא הייתי אוהבת אותה?' יש תגובות מוזרות".
הדבר שאת הכי אוהבת במכונית שלך: "עוד מעט יש לי אותה חמש שנים והיא גורמת לי לחייך. קוראים לרכב ליידי גאגא, כל הגלריה שלי היא של תמונות הילדים, החתול והיא".
"השמש חמה, הקור חודר, כל החושים מתחדדים"
דליה עידן (53) מראש העין, גרושה, בזוגיות, אמא לתאומות, סמנכ"לית תפעול בחברת ביטוח
הרכב העתיק שלי: "לא עתיק, אבל בהחלט ישן: פורד מוסטנג מודל 1986, דגם 'קונברטבל', גג נפתח, שתי דלתות, מנוע בנפח 3,800 סמ"ק, אוטומטי, גג חשמלי, חלונות חשמליים והצבע – אדום נוצץ".
איך הכל התחיל: "הכל התחיל מחלום ילדות ישן: רציתי שיהיה לי רכב אדום עם גג נפתח כשאהיה גדולה. השנים חלפו, ובעלי לשעבר, שהיה לו רכב אספנות, רצה לרכוש לעצמו רכב אספנות נוסף, ואמרתי לו שגם אני רוצה. בעזרת חבר איתרנו ב־ebay את המוסטנג. השתתפנו במכרז לרכישת הרכב, וזכינו. הרכב הגיע מסאן דייגו ועשה את דרכו לישראל בספינה שהגיעה לנמל אשדוד בספטמבר 2017".
למה כדאי לנסוע ברכב ישן: "זאת נסיעה חווייתית, בעיקר מבחינת 'מה היה אז לעומת היום'. הרכב משנת 1986, מעידן טרום האינטרנט והרשתות החברתיות, ולנהוג בו מרגיש כמו עולם ישן וקדמון. גם העיצוב של הרכבים העתיקים מהמם בעיניי, הייתה אז חשיבה על כל פרט, והם יפים בהרבה מהרכבים החדישים".
התגובות: "אני מקבלת תגובות היסטריות. השילוב בין רכב אספנות, גג נפתח ונהגת אישה – זה ממש 'השילוש הקדוש'. יש המון הערות ברמזורים, הנפות ידיים וסימוני 'וי' מנהגים ומנהגות, המון ילדים שמנופפים לי מבעד לחלון, ובעיניי זה חלק מהכיף של הנסיעה. יש כמובן גם אמירות בסגנון 'מוכרת? רוצה להחליף? לוקחת אותי לסיבוב? זה באמת הרכב שלך? – ואני מקבלת הכל בשמחה ובחיוך".
הדבר שאת הכי אוהבת באוטו שלך: "המוסטנג מסמלת בעיניי חופש ושחרור מכל המעצורים והמחסומים הפיזיים והנפשיים. נסיעה ברכב פתוח, ישן, אדום ויפה כמו שלי זו פשוט הנאה צרופה, רק מי שחווה מבין במה מדובר. כשאני נוהגת במוסטנג אני מרגישה חיבור יותר טוב לעולם, ובעיקר לטבע. הרוח מקורית וללא טכנולוגיה, השמש חמה ואמיתית, הקור חודר ועוצמתי, כל הרגשות והחושים מתחדדים.
"פרץ של אנרגיה חיובית עוטף אותי בנסיעה, ועם מוזיקה טובה ברקע אני יכולה לנהוג שעות. אני מאוהבת במוסטנג שלי, לא מחליפה אותה בשום רכב אחר, וממליצה לכל אישה באשר היא לפתח לעצמה תחביב שהיא נהנית ממנו ושהוא רק שלה. בנוסף, אני חברת מועדון החמש, והוא ממש הפך לחלק בלתי נפרד מחיי".
“בעלך מרשה לך לנהוג?”
סיגל שטיימן (53) מראשון לציון, נשואה ואם לארבעה. מנהלת מותג בתחום התחבורה
הרכב העתיק שלי: אולדסמוביל קאטלס 442 שנת 1972. לפניו היה לי קרייזלר ניו יורקר 1977.
למה כדאי לנסוע ברכב ישן? “זה נותן אדרנלין וכיף. פשוט נכנסים לרכב, שמים מוזיקה טובה ושומעים את רעש המנוע, ששמונת הצילינדרים הנחמדים של הרכב שלי מפיקים. זה חלק מהפאן. יש גם הווי חברתי סביב זה, כל יום שישי נפגשים חברי מועדון החמש שבו אני חברה כבר 15 שנה. הילדים יודעים שבשעה ארבע ביום שישי אני במפגש ולא מפריעים לי. במועדון יש כ־1,000 חברים, יש פרלמנטים ודיונים איזה דגם טוב יותר, וכולנו שותפים לאותו תחביב ופריט אספנות”.
התגובות: “אני מקבלת תגובות של ‘איזה יופי, כל הכבוד’, או, ‘האוטו הזה הגיע לבד או על גרר?’ וגם ‘בטח של בעלך, הוא מרשה לך לנהוג עליו?’. אבל מרבית התגובות הן אוהדות ומפרגנות. נהגים אחרים מצלמים את הרכב וכשרואים שבתוכו יושבת אישה, הם מיד מפרגנים”.
מה את הכי אוהבת באוטו: “את הנהיגה, את ריח העור. הכל פשוט ונוח, ממתכת ניקל, מצוחצח ויפה. פותחים את מכסה המנוע ורואים מה יש לתקן, לא כמו הרכבים של היום”.
