שרון גויכמן מבת ים גויס בשבעה באוקטובר. בהתחלה היה נדמה שהכל עוד מעט יחזור לקדמותו. אבל אחרי ארבעה חודשי לחימה, הוא נאלץ לסגור את הפיצריה האהובה "אליזבטה" לצמיתות.
רוב תושבי העיר מכירים ואוהבים את "פיצה אליזבטה", הפיצריה היחידה בעיר שמגישה פיצה בצורת ריבועים ולא בצורת משולשים. מי שהיה אחראי על ההצלחה הזו בשנתיים האחרונות הוא שרון גויכמן, תושב בת ים בן ה-24.
איך הכל התחיל?
"פתחתי את העסק לפני קצת יותר משנתיים. העסק עבד בהצלחה גמורה – יצרנו פיצות נפוליטניות בטאבון, אינספור תוספות מכל הסוגים, והצענו גם סלטים ופסטות. היו לנו אינספור לקוחות קבועים שהגיעו לשבת במקום, וגם עבדנו יפה מאוד עם משלוחים, וולט, משלוחה ועוד".
גויכמן היה מגיע מדי יום, שבעה ימים בשבוע, לתפעל את העסק האהוב והמצליח שלו.
מה קרה כשפרצה המלחמה?
"בשבעה באוקטובר, קמתי כמו כולם עם האזעקות, ואני מתחיל להבין שזה אירוע לא רגיל. כבר באותו יום הוקפצתי למילואים, וירדנו לדרום".
קראו גם:
בשירותו הסדיר שירת כחובש קרבי בנח"ל, ובמילואים הוא משרת בתפקיד זה בחטיבה 5 (חטיבת חיל רגלים ממוכנת). "הוקפצנו לימ"חים בדרום, ואחרי נאלצנו להתמודד עם כל הזוועות שהיו בכפר עזה. לאחר מכן נכנסו פיזית לתוך עזה, ובמהלך 100 הימים האחרונים שירתי בצפון הרצועה. רק ממש לאחרונה יצאנו", הוא מספר.
גויכמן אמור להשתחרר מהמילואים בתוך כשבועיים, אך למעשה אין לו לאן לחזור. הוא נאלץ לצערו, ולצער חובבי הפיצה, לסגור את "פיצה אליזבטה" לצמיתות.
למה?
"כבר בשבוע הראשון שיצאתי למילואים לא היו לי עובדים. עובדת אחת עזבה עם הוריה את הארץ. העובד הנוסף לא הצליח להחזיק את המקום לבד. אחותי הגיעה וניסתה לעזור, וגם שאר בני המשפחה ניסו לסייע מפעם לפעם, אבל זה הלך ופחת. לא הייתי שם לפקח, ולא הייתי רגוע. אז החלטתי לסגור את המקום באופן זמני בחודש נובמבר. אמרתי שאפתח מחדש ואמשיך כרגיל כשאני אשתחרר מהמילואים.
"בינתיים במקביל המשכתי לשלם שכירות, ארנונה וחשמל בעשרות אלפי שקלים בחודש, ופתאום חידשו לי את המילואים וראיתי שאני לא יודע מתי המלחמה תסתיים. היה חוסר וודאות מבחינת המלחמה, ראיתי שהכסף נוזל. התייעצתי עם רואת חשבון אם לסגור, ובסוף קיבלתי החלטה אמיצה לסגור. באופן רשמי, המקום סגור מחודש ינואר".
קיבלת פיצויים מהממשלה?
"קיבלתי מענקים קטנים. זה טיפה בים, ולא סכומים שאפשר להחזיק עסק איתם".
מה אתה הולך לעשות עכשיו?
"פחדתי מאוד מהשאלה הזו. נשאר לי שבועיים עד שאשתחרר מהמילואים. אחרי זה אני טס לארצות הברית בחודש מאי להירגע מכל המראות ברצועה, ואחרי זה אחפש משהו בתחום המסעדנות".
בפוסט שהעלה בעמוד הפייסבוק של המסעדה הוא נפרד מלקוחותיו הנאמנים וכתב:
"היי, כאן שרון, הבעלים. ב-7.10 בשעות הבוקר כשפרצה ההתקפה האכזרית, הוקפצתי למילואים שאותם אני ממשיך עד עכשיו.לצערי לא יכולתי לוותר על השירות, ולא ראיתי לנכון להשאיר את המקום בידי אחרים, ולכל זה עלה לי במחיר כואב של סגירת אליזבטה. תודה לכל מי שלקח חלק ואיפשר לי להמשיך שנתיים עם הרעיון המשוגע של לשים שרימפס על פיצה. אחזור בעתיד עם פופ אפ ואולי אף במיקום אחר. שנדע ימים טובים יותר, ושיוחזרו כל החטופים במהרה".
אתה שלם עם ההחלטה הזו?
"אני לא מרגיש שנכשלתי בניהול העסק, ממש לא", הוא אומר בנחרצות ומדגיש: "יכול להיות שאם הייתי ממש מתעקש, הייתי יכול לצאת מהמילואים ולטעון שיש לי עסק שאני חייב לקיים. אבל מצפונית לא הרגשתי נכון לעשות את זה כשמיטב חבריי משרתים בלב עזה. אמרתי לעצמי, אמנם זה עסק שהקמתי בשתי ידיים, נתתי עבורו את כל מה שיש, אבל כל זה מתגמד למען המטרה שאנחנו משרתים, החטופים שמנסים לחלץ – וזה הרבה הרבה יותר חשוב". כל הכבוד.
