לאדם הקדמון לא היו נעליים אלא בולמים טבעיים שנקראים כפות רגליים. מאז, כידוע, עברנו כמה גלגולים, והנעליים הפכו לחלק בלתי נפרד מגופנו. אבל אם תשאלו את רום כרמי, האיש שנוהג לרוץ יחף בגשם, בשמש, בעיר ובמדבר, זה ממש לא הפתרון הנכון, אלא היחפנות במלוא תפארתה.
וכך, גם כשאת האיזור פקדה סופת "אלפיס" המקפיאה, כרמי רץ להנאתו על פסגה מושלגת בהרי ירושלים במכנסי ספורט קצרים, יחף וללא חולצה.
אנשים שמבחינים ברץ היחף עם השיער הארוך זורקים הערות וצוחקים, אבל רום לא מתרגש. "אנשים מצלמים אותי וצועקים, 'יא משוגע', 'אתה רוצה שאקנה לך נעליים'? ופעם חבורת ילדים עם קורקינט רדפה אחריי וצעקה: 'הנה אדם קדמון'.
"פעם נתקעתי במישהו, התנצלתי וחייכתי אליו, והוא אמר לי, 'תזהר, יא הומלס'. אני לא לוקח את זה קשה, זה אפילו מצחיק אותי".
5 צפייה בגלריה
רום כרמי בשדרות תל אביב. "לצד הסטיות והאי נעימויות, יש לי גם מעריצים שמבינים אותי"
(צילום: ריאן)
רחוק יותר, מהר יותר, יחף יותר
אהבתו של כרמי (26) לריצה החלה בילדות, אי שם בכיתה ו', בקיבוץ יטבתה שבו גדל. הזיכרון שחרוט לו מאותה תקופה היא הילדים שצחקו עליו בשל משקלו העודף. מתוך העלבון והרצון להיות בריא יותר, הוא החל לרוץ לבדו ופשוט התמכר.
את שנת השירות עשה כרמי במועצה האזורית משגב עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים ובצבא שירת בנח"ל ויצא לקורס קצינים, אך לא סיים אותו. אחרי זה הוא הקים את חטיבת המדיה והשיווק של הנח"ל ועם שחרורו פתח את חברת הפקות הווידאו Carmi & Yarmi, להפקת סרטוני תדמית ופרסומות לחברות.
עם שחרורו מהצבא הגיע הרגע ששינה את חייו ־ הרגע בו העיף את הנעליים. הוא צפה אז בסרטוני יוטיוב על ריצה וראה את אַבֶּבֶּה בִּיקִילָה, רץ מרתון והאתלט האפריקאי השחור הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית, רץ יחף. ביקילה הדליק במוחו של כרמי רעיון: לא לרוץ רחוק יותר או מהר יותר, אלא פשוט יחף. כיוון שמדובר באתגר לא פשוט, בהתחלה הוא רץ עם סנדלים, בהמשך עבר לנעליים עם סוליית 6 מילימטר, ורק לאחר שנה, כשצבר די ביטחון, חלץ לגמרי את הנעליים.
מה עם האבנים, הזכוכיות ושאר המוקשים לרצים?
"היום, לאחר אינספור ריצות יחפות, כף הרגל שלי היא כמו אבן. לפעמים אני חוזר הביתה ורואה מעט דם אבל בפועל זה לא כואב לי, אני לא מרגיש. אני מעדיף לרוץ באור ולראות על מה אני דורך".
שכונת נווה אביבים, שבה הוא מתגורר עם בת זוגו, היא נקודת הפתיחה שממנה הוא יוצא למסלולי הריצה - לצומת גלילות, לפארק הירקון, לבני ברק, לטיילת יפו ובחזרה. הוריו ומשפחתו גאים בו, ואוחזים בגישה שכל עוד הוא לא פוצע את עצמו, שיעשה מה שטוב לו. כך גם זוגתו לחיים שמפרגנת, למרות שהיא, לדבריו, ההיפך הגמור ממנו: הייטקיסטית גאונה ומחושבת שמגיעה מחינוך בלארוסי.
האיש שרץ עם תחתוני בוקסר ביד
גישתו של כרמי לריצה תואמת את דעתו על תרבות הצריכה בכלל: "גם כשנייק ואדידס משיקות נעליים עם טכנולוגיות חדשניות, הן מוכרות לנו משהו שאנחנו לא באמת צריכים. אנחנו משלמים מאות שקלים עבור בולמי זעזועים בנעליים, כשלכף הרגל שלנו יש את הבולמים הטבעיים הטובים ביותר".
כרמי לא לבד. הוא חלק מקבוצה של 2,500 יחפנים, ובהם כמה מאות אמיצים כמוהו שיוצאים לרוץ בכל מזג אוויר. בעיצומה של סופת "אלפיס", הוא הגיע, כאמור, לרוץ יחף בשלג הירושלמי.
כשהוא מבקר את הוריו בקיבוץ הוא רץ ברחבי הערבה, וגם על ההרים בצפון הוא לא פוסח. אבל היחפנות היא רק סימפטום לדרך החיים שבה הוא אוחז, ולאמונה העמוקה בגישה הנטוריסטית והנודיסטית: כן, הוא מצדד בעירום מלא וכשאין אנשים מסביב הוא מוריד הכל, מתמזג עם הטבע המדברי ורץ עירום כביום היוולדו.
זה לא מביך, לרוץ בעירום ולפגוש בטעות מישהו שאתה מכיר?
"באיזור יטבתה כולם מכירים אותי, אז קורה שרואים אותי ממרחק רץ בעירום, אבל אני תמיד מחזיק בוקסר ביד, ועד שמתקרבים אליי אני מספיק להתלבש".
זה עלול להיחשב כהטרדה?
"אני מכבד את כולם. אם אני רואה רכב מתקרב אני מתלבש. אין לי רצון להטריד אף אחד ובטח שלא להיתפס, זה לא חוקי".
בטח יצא לך להיתקל באי אילו הערות.
"פעם צילמתי עם חברה סרטון במצוקי דרגות בים המלח, בסמוך לחוף הנודיסטים. נשאבנו לצילום והתחלנו להסתובב באזור. השארתי את הבגדים בצד אחד והמשכתי עם המצלמה לצד אחר ובטעות הגענו לשטח של הורים וילדים. זוג הורים, שראה את זה בעין לא יפה, התחיל לקלל ואיים להזמין משטרה. יש אנשים שלא מבינים, יש כאלה שזה מצחיק אותם ויש אחרים מתביישים וזה נראה להם כטאבו".
אז אתה עושה דווקא? מתמרד?
"ממש לא. אני מודע ליחס לנושא בארץ, זה לא כמו באירופה, שמשפחות שלמות מבלות בים בעירום, אני לא עושה דווקא, אני רץ בעירום רק במקומות שאני יודע שאין בהם אנשים".
אדרנלין, חופש, סוטים ומטרידים
העירום הגיע לחייו של רום עוד לפני היחפנות, כשצילם ב"אשראם במדבר" והשתתף בפסטיבל "פשוט" (המצדד בעירום, הסרת מסכות וחזרה לטבע). "באשראם גרמו לי להבין שאני לא מוזר ולא שונה", הוא מסביר. "שם רצתי לראשונה בעירום והרגשתי את האדרנלין והחופש. מאז זה השחרור, המדיטציה והטרנס שלי. ככה אני משחרר את הלחצים והקשיים. זה כמו טיפול בגוף".
אין מצב שזה יעבוד ברחובות תל אביב.
"נכון, ובגלל זה הקמתי את עמוד האינסטגרם והפייסבוק שלי "רום העירום", שבו אני מעלה תמונות שלי (מצונזרות) המבטאות את החופש שלי כשאני מסתובב בעולם עירום. הפרויקט נועד לעודד נטרוליזם טהור ולגרום לאנשים לקבל את הגוף שלהם כמו שהוא".
את העמוד הוא מתחזק כדי להוכיח שאפשר להיות במדיה, בלי להיות מושפע. "לא צריך להיראות מיליון דולר כדי להעלות תמונות. כל פוסט שאני מעלה עם תמונת עירום אמנותית שלי נועד להציף נושא שחשוב לי לדבר עליו. אני לא חתיך עם ריבועים אלא אדם מן השורה שלא מתבייש להציג את גופו, וזו האמירה החיובית בסיפור.
"פעם הייתי בחוף נודיסטים בתאילנד ומישהו אמר לי, 'אתה לא מכוער אבל גם לא דוגמן'. לא נעלבתי. ספנסר טוניק, צלם העירום הידוע בעולם, הגיע לים המלח לצלם. ידידה שלי, שהיא מודליסטית עירום, הצטלמה בפרויקט שלו, התחברה אליו ונשארה עימו בקשר. הוא עשה לנו סשן צילום פרטי בחוף נתניה יום לפני שטס, ועבר על עמודי המדיה של "רום העירום".
"הוא אמר לי שבגלל שבחלק מהתמונות רואים שיער ערווה חסמו אותי באינסטגרם. הבנתי, צנזרתי ואני עדיין ממשיך להעלות".
5 צפייה בגלריה
כרמי. "אני לא חתיך עם ריבועים אלא אדם מן השורה שלא מתבייש להציג את גופו"
(צילום: ריאן)
איזה תגובות אתה מקבל ברשת?
"יש הרבה סוטים ומטרידים. יש גברים ששולחים לי תמונות שלהם או מבקשים שאשלח להם את התמונה הלא מצונזרת, אבל אני מתעלם. לצד הסטיות והאי נעימויות, יש לי גם מעריצים שמבינים אותי".
לצד תמונותיו של "רום העירום", כרמי מעלה גם נושאים חברתיים ורותם את העוקבים לניקיון חופים, לטבעונות ולעמוד נגד תרבות האלימות והאונס. כמחאה על האונס הקבוצתי באילת, הוא ביים וצילם תמונה שבה 20 גברים עירומים קשורים לבחורה אחת בתוך מי הים הצבועים באדום.
התמונה מופיעה בתערוכה באילת, וגם היא נועדה, לדבריו לעורר למחשבה. "זאת עוד דרך להציף תכנים עמוקים ומשמעותיים", הוא אומר, "כדי לעורר מחשבה לגבי האוטומט שבו אנו חיים".
ריצה יחפה: היתרונות הבריאותיים
ריצה יחפה (ריצה טבעית), המתבצעת ברגליים יחפות, הפכה, עם ההתפתחות הנרחבת של נעלי הספורט, לפחות נפוצה ברוב חלקי העולם. יחד עם זאת, עדיין היא נהוגה בחלקים של אפריקה ואמריקה הלטינית.
לריצה היחפה יתרונות בריאותיים: היא מפחיתה את הסיכון לפציעות ממושכות, בעיקר פציעות מתח חוזרות. הריצה היחפה מאלצת את הרץ לדייק את התנועה ולזוז באופן נכון. בריצה יש עומס רב על הגוף, וללא נעליים, כל תנועה לא מדויקת מכאיבה, לכן הרץ נאלץ לפתח תשומת לב, ללמוד לזוז כהלכה ולדעת איך לא לדרוך על זכוכיות ואבנים קטנות.
הרצים לומדים להיות עדינים באופן הנחת כף הרגל והרמתה. עם הזמן זה הופך להיות נעים וזורם. כך גם מתגלה לאורך הדרך הערך המוסף בריצה יחפה: תשומת לב לגוף ברזולוציה גבוהה, רגישות, ביטחון בגוף שלנו ומפגש נכון עם כאב.
