הרבה לפני שאלתורים ומערכוני בדיחות הפכו למיינסטרים, דני ליאונוב מראשון לציון היה פורץ דרך בתחום הבידור, החקיינות והסטנדאפ. בדיחות רבות שלו מככבות במופעים הגדולים היום. למרות שלא כולם בארץ הכירו אותו, בראשון לציון וגם בחולון ובת ים, אין אחד שלא הכיר, במיוחד בימי הזוהר שלו בשנות ה-80.
בשבוע שעבר נדם קולו של הסטדנאפיסט שמילא אולמות והצחיק רבים, מי שאת השראתו הגדולה שאב מכוכב הגשש החיוור, שייקה לוי, ואף חלם בשנים האחרונות לחזור לבמות, לא הגשים את חלומו ונפטר לאחר ניתוח בלבו. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים, שיר (32) רועי (40) ומורן (43) וארבעה נכדים.
ימי הגשש החיוור
במשך שנים אנשים התבלבלו בין הבדרן מראשון לציון, דני ליאונוב (69) לבין השחקן שייקה לוי, מבנה הגוף, הפנים והקול גרמו לרבים לחשוב שליאונוב הוא אחד מכוכבי הגשש החיוור, ואת הבלבול הזה ליאונוב קיבל באהבה, בעיקר כיוון שבדיוק כמו החשש החיוור, גם הוא היה פורץ דרך בתחום ההומור.
ליאונוב התגייס לצנחנים, לאחר מכן שירת בגלי צה"ל ואז בלהקה צבאית, שם גילה את עולם הבידור והתאהב בתחום. "מאז הוא לא עזב את הבמות, תמיד הופיע והצחיק אנשים", משחזרת בתו שיר, "הוא בעיקר אהב את הגשש החיוור, אהב את ההשוואה לשייקה וגם נפגש איתו, שייקה אמר לו 'אתה מתפרנס ממני' ואבא אמר לו בגאווה שהוא ההשראה שלו.
קראו גם:
"כילדה עיצבן אותי שבכל יציאה מהבית עוצרים את אבא, אבל עם השנים זה גרם לנו לגאווה גדולה לראות כיצד אבא שלנו מביא צחוק לכולם. אבא היה גם איש חינוך, הוא למד הוראה בבית ברל והיה מורה להיסטוריה ואזרחות, לימים הוא ניהל את תיכון "עתיד" בצריפין, בזמנו הוא לימד שם תלמידים מבתים מעוטי יכולת, צעירים קשיי יום שרבים מהם פנו לעולם הפשע. אבא מאוד התחבר אליהם, הרבה תלמידים היו מבקרים אצלנו בבית, לרבים הוא סייע להשתקם ולעמוד על הרגלים, הוא היה מביא אותם למופעים, מעודד אותם למצוא משהו טוב להתמקד בו".
הצחיק אנשים חולים
"בלוויה ניגש אלינו גבר שסיפר שבכל בוקר אבא היה מתייצב אצלו בבית כדי לדאוג שיצא מהמיטה ויגיע לכיתה, הוא אמר לנו 'אבא שלכם מעולם לא ויתר עליי'.
"המון אנשים שכלל לא הכירו אותו באו לנחם וסיפרו כמה אהבו אותו, היו שני קשישים שסיפרו שאבא שמע שיש להם סרטן ונהג להתקשר לדרוש בשלומם כל יום, הוא היה מספר להם בדיחות, שניהם החלימו ושניהם מאמינים שלצחוק הרב שצחקו בימי הטיפולים היה חלק משמעותי בזה".
ליאונוב העיד על עצמו שנולד בפורים ונולד להצחיק, לימים הוא הבין שרבים מהסטנדאפיסטים הגדולים של היום מחקים את בדיחותיו אך כהרגלו המשיך לצחוק.
"את רואה מופע ואבא כבר מסיים את הבדיחה לפני הסטאנדפיסט, כי יש לו כמות מטורפת של חומרים, אבל זה תמיד הצחיק אותו. הוא היה מופיע בפינות ברדיו של אלתורים עוד לפני שהכירו את התחום, היו זורקים לו נושא והוא מיד היה שולף בדיחות. גם את התחום של מופע יחיד על במה הוא התחיל, הוא הקדים את זמנו בהומור והמופעים שלו".
טרגדיה כפולה
אך לאיש המצחיק ביותר בעיר היו גם אתגרים בחיים. "לפני 17 שנה אמא חלתה במחלת ריאות, אבא טיפל בה במסירות, דאג לכל מה שהיא צריכה. את כל הכסף שהרוויח במופעים הוא הוציא על טיפולים ובחיפוש אחרי השתלה בחו"ל. כשהיא נפטרה הוא אמר שהוא הפך לליצן עצוב, זו התקופה היחידה בחיי שאני לא זוכרת אותו צוחק ומספר בדיחות.
"גם כשהוא חלה לפני שלוש שנים הוא המשיך לצחוק, ביום שעבר ניתוח מעקפים התקשר לחברים שלי בעבודה וסיפר בדיחות שהצחיקו את כולם. הוא נכנס לניתוח כי הוא חלם לשוב להופיע ולעמוד על הבמות, זה היה החלום הגדול שלו וזה מה שנתן לו כח לעשות את זה.
"הוא יצא מהניתוח בשלום, אפילו הרופאים אמרו שהוא מחלים מצוין, אבל ברגע אחד הכל נגמר, הוא נכנס להחייאה ולא יצא משם. רבע שעה לפני שנפטר עוד ישבנו יחד".
עכשיו חושבים בני משפחתו על הנצחה. "אנחנו חולמים להנציח אותו בעיר, עדיין לא יודעים איך אבל אין לי ספק שהוא עוד ימשיך להעלות חיוך על הפנים של כולם. המוטו שלו אבא היה שגם במצבים הכי קשים צריך לשמור על חיוך כי בדיחות מאריכות חיים".
