מעברת בת ים, שנחשבה בשנות ה־70 לשכונה הקשה ביותר בעיר, מתמלאת כיום במגדלי יוקרה. את ימי ילדותו בילה כאן אביבי זוהר יחד עם אחיו איציק במגרש הכדורגל. את הלילות הם עשו בצריף רעוע, בין נחשים ועקרבים.
שלושת האחים לבית זוהר, איציק הבכור, אביבי הסנדוויץ' וחלי הקטנה, גדלו בצריף אלומיניום. "חם ביום וקר בלילה", הוא משחזר. "כל הבית היה סלון וחדר קטן. בלילה פתחנו מיטות ומזרנים וישנו יחד. לא גווענו מרעב, אבל התנאים היו לא קלים. בבית הספר, מאחר שכולם ידעו שאנחנו מהמעברה, היתה עלינו סטיגמה. וגם בושה.
"אף פעם לא הזמנו חברים הביתה. כולם ידעו שאנחנו 'משם' והיחס היה בהתאם, גם של המורים. למרות שהתייחסו למעברה כאל שכונת פשע, למזלנו אבא שמר עלינו וכיוון אותנו לכדורגל. זאת היתה הדרך היחידה לצאת משם. היינו משחקים שעות כל יום, בלי הפסקה. זה מה ששמר עלינו".
עלייה מטאורית
בגיל 15 השתלב זוהר בקבוצת הנוער של מכבי יפו, ומשם הגיע להפועל חיפה, הפועל באר שבע ומכבי פתח תקוה. הוא הוכתר פעמיים למלך השערים של הליגה הלאומית, הפך לסמל מועדון הכדורגל מכבי יפו והמשיך לשחק ולאמן שם גם אחרי הפירוק.
"העלייה היתה מטאורית", הוא נזכר, "מילד מעברה הפכתי לבחור צעיר בן 21 שיכול לקנות הכל: דירה, מכונית, חו"ל, בזבוזים, נשים. ההצלחה סחררה אותי. ממש רכבת הרים. כשהרכבת למעלה אתה בפסגת העולם, נהנה מהריגוש ולא חושב קדימה. אבל כשמגיעה הירידה היא מרסקת אותך".
בגיל 23 כבר היה נשוי ואב לילד, אבל גם המשפחה החדשה לא דרבנה אותו להאט. "כשמגיע אליך כסף, במיוחד אחרי שבילדות לא היה לך כלום, אתה משתגע. אתה משקר לעצמך, מבזבז בלי סוף ולא שם כלום בצד. אבל כדורגל זה לא לנצח. התבגרתי, נפצעתי, קיבלתי פחות פניות ופחות כסף.
"בעונה של 2003 הציעו לי לשחק בליגה השנייה ב־12 אלף שקל לחודש. אמרתי 'לא' בלי למצמץ, פרשתי ועשיתי את טעות חיי. חשבתי את עצמי חכם ונכנסתי לתחומים שלא הבנתי בהם. כל מיני עסקים שהשקעתי בהם מאות אלפי שקלים. השקעות בבורסה. ואז הכל הלך. כל שקל שאי פעם הרווחתי בכדורגל, איבדתי".
נישואיו של זוהר לא שרדו את השפל. הוא התגרש, נרדף על ידי נושים, איבד את את ביתו ורכושו וחזר לגור אצל עם אמו. "הייתי חייב כסף לגורמים לא נעימים", הוא נזכר. "ההוצאה לפועל היתה הצרה הכי קטנה בחיים שלי. הגעתי לשאול תחתיות. המקום הכי נמוך שאדם יכול ליפול אליו".
איך יוצאים מבור כזה?
"לפני שלוש שנים הבנתי שאני חייב לחזור לתחום היחיד שלי, למתנה שקיבלתי מלמעלה, הכדורגל. אחרת לא אצא מזה לעולם".
זוהר החליט למנוע באמצעות הכדורגל מאחרים להגיע למצבו. "יש לי שם בכדורגל ואנשים מכירים אותי. ניצלתי את נקודת הפתיחה הזאת והחלטתי להקים סוכנות לשחקני כדורגל עם ליווי מנטלי ומקצועי".
בשנה האחרונה הוא יצא לדרך עצמאית והיום הוא מאמן מנטלי במחלקת הנוער של קבוצת הכדורגל עירוני רמת השרון, 'קואצ'ר' בשפת העם. "אני מאמן ילדים, נוער וצעירים ועובד בעיקר על נפש השחקן, על הביטחון והיכולת להביא למגרש את המיטב שלו. אני אדם מאמין, מניח כל יום תפילין, שומע שיעורי תורה, והיום אני כבר יודע שקיבלתי מלמעלה מתנה. את כל מה שעברתי הייתי צריך לעבור כדי להעביר את המסר הלאה".
במקביל פגש זוהר את בת זוגו הנוכחית קרן. השניים חזרו לבת ים, "אבל עדיין לא במגדלים שבנו על הצריף הישן שלנו במעברה", הוא צוחק.
הביוגרפיה שלך דומה לזו של אחיך, איציק. נסיקה, התרסקות, הסתבכות כספית.
"שנינו הגענו למקומות מכובדים בקריירה ככדורגלנים ומעדנו בנקודות דומות. הוא הצליח להגיע לקריירה בינלאומית ואני לא. היום אני יודע את הסיבה: מנטלית. זה הדבר שעליו אני עובד היום עם שחקנים צעירים, הרי אין חכם כבעל ניסיון. אם אצליח לסייע אפילו לנער מצטיין ומוכשר אחד ואמנע ממנו ליפול למקומות חשוכים, הגשמתי את הייעוד שלי.
"מעולם לא טענתי שזה מנחוס. בכל מה שקרה לי אני אשם. אני עשיתי את זה לעצמי. זה גם המסר שאני רוצה להעביר לדור הצעיר: קחו אחריות. דעו לאן אתם עשויים להגיע".
