ערן לוי - הנודד
17 קבוצות בקריירה שנמשכת עד היום זה מספר חסר תקדים גם במציאות שבה שחקנים מחליפים קבוצות כמו גרביים.
הקלישאה הזאת, מבחינתו של ערן לוי, היא פשוט דרך חיים למי שהפך ברבות השנים לדמות קאלט עם כישרון כל כך גדול ברגליים. פעם, באחת מהקבוצות הרבות שבהן שיחק, אמר חבר לחדר ההלבשה של לוי ש"אם היה לי את הכישרון של ערן הייתי משחק בריאל מדריד".
קראו גם:
אבל הנדודים, מאינספור סיבות, חלקן באשמתו הישירה של האיש עם רגל השמאל הקטלנית וחלקן לא, יצרבו את לוי בתודעה כשחקן בלי בית, בלי זהות, רק עם זכרונות מתוקים של אוהדים בכל רחבי הארץ, במיוחד בירושלים ובנתניה, גם קצת בחיפה ובשלל המועדונים בליגות הנמוכות שבהם עבר. קחוב נשימה ארוכה, מתחילים: לוי החל את דרכו בקבוצת הנוער של מכבי חיפה עבר ממנה למכבי ת"א, משם לקרית שמונה, נתניה, עכו, הפועל חיפה, אשקלון, ב"ש, שוב הפועל חיפה, בית"ר, קדנציה נוספת בנתניה, קטמון אום אל־פאחם, עפולה, מרמורק, קביליו יפו, רעננה ומ.ס. קרית ים.
באחד הראיונות שלו לתקשורת, כשהתייחס להגעה שלו לליגות הנמוכות, אמר לוי: "הציק לי שלא היו עלי קופצים. כאב לי. יש שחקנים שנתפסו שיכורים, ואלימות, ומקרים כאלה ואחרים, וקללות ולכלוכים. מה היה קורה אם זה הייתי אני? זו הסטיגמה. עברתי ושמעתי וראיתי הכל. אז נלך מחר למשחק באזור, ויבואו אוהדים, 'יא בן...', ו'אמא שלך', ו'שווארמה'. אם מישהו בא במיוחד למשחק ומתמקד רק בי ומקלל, אז נראה לי שעשיתי משהו. זכיתי". כיום, בגיל 38, לוי מחפש את התחנה הבאה בקריירה שלו, והוא לא היה מעוניין להתייחס לדברים.
חאלד חלאיילה - הכסחן
"את הכרטיסים הצהובים והאזהרות של השופטים אי אפשר לספור". את המשפט הזה אמר יחיאל אבן צור, מי שנחשב לאחר מ'מלכי הכסחנים' של הכדורגל הישראלי (22 כרטיסים אדומים למיטב זכרונו) , רק לפני מספר חודשים באחד מאתרי האינטרנט. אלא שמתברר כי לאותו בן צור יש מתחרה עיקש במיוחד - חאלד חלאיילה, שצבר לאורך הקריירה שלו, מאז שעלה לבוגרים ב־2002/2001, כ־151(!!!) כרטיסים צהובים.
חלאיילה, נזכיר, פרש רק בקיץ האחרון, אחרי פינאלה במדי מכבי טמרה, והוא מנהל כיום את הסניף של קופת חולים לאומית בעיר סכנין.
ב־31 בדצמבר 2017 חלאיילה ספג את הצהוב ה־125 שלו במשחקה של בני סכנין מול הפועל ב"ש ושבר את שיאו של מאמנו דאז בסכנין יוסי אבוקסיס, שספג לאורך הקריירה שלו 'רק' 124 צהובים. "מחר באימון אתן לו גביע", אמר אבוקסיס בסיום אותו משחק. "אבל אם לדבר ברצינות, לחאלד יש לב פשוט ענק. מה שהוא עושה במשחקים האחרונים משאיר אותי פעור פה ומגיע לו כל הכבוד. הוא אוהב את המשחק וכל משחק בשבילו זה גמר גביע העולם. שרק ימשיך ככה”.
ומה חלאיילה עצמו אמר באותו מעמד? "הרבה צהובים ששלפו לכיווני לאורך הקריירה לא היו מוצדקים, וחלק אחר כן היו מוצדקים. הכי חשוב שאמשיך לעבוד קשה ואתן את כולי לקבוצה, גם אם זה יעלה לי בעוד צהובים".
היום, כשהוא חצה את גיל 40 לפני תשעה חודשים - חלאיילה, תתפלאו, נזכר בערגה בכל הפעמים שבהן הסתובב כדי להירשם בפנקסו של השופט.
"אני סבבה לגמרי עם השיא הזה של הכרטיסים הצהובים שנשלפו לעברי". ומדוע הוא כל כך מרוצה לעמוד בראש הרשימה הלא מכובדת הזו? לכך יש לו הסבר מקורי: "זהו שיא שנראה לי שאף אחד לא ישבור אותו בעתיד", הוא אומר ברצינות.
והשחקן בדימוס מוסיף: "זה מסמל מבחינתי את האכפתיות, ההקרבה והלב הגדול שנתתי למען הקבוצה שלי. זה מראה שייכות ומחויבות, וזו גאווה גדולה".
יצחק חייק - השורד
חייק, תאמינו או לא, עדיין פעיל ומשחק בגיל 78 במכבי רמת השקמה מליגה ג' כשוער. "היו הצעות מברצלונה וטוטנהאם", הוא צוחק, "אבל בגלל שהנכדים והילדים לא הסכימו שאעבור לחו"ל אז הלכתי לרמת השקמה.
"אני משחק כדורגל מאז שעלינו לארץ למעברה מעיראק בגיל שש ב־1951 יחד עם אחי שאול, שצעיר ממני בשלוש שנים. לאחר מכן שיחקתי בהכח ר"ג בתקופת הזוהר שלה, וב־1969 זכיתי איתה בגביע המדינה ובאלוף האלופים. משם נדדתי לעוד 12 קבוצות ברחבי הארץ, עד שבשנים האחרונות נחתי בליגה ג', בקבוצת נעוריי מכבי אור יהודה, משם למכבי יהוד עד לפני שנה, והשנה עברתי כאמור למכבי השקמה רמת גן בברכתו של ראש העירייה כרמל שאמה הכהן.
"ב־2019 זכיתי עם מכבי אור יהודה כשיאן גינס העולמי כשחקן הכי מבוגר בעולם שפעיל לכל דבר, וזה לא משנה אם אני שחקן פעיל או שוער. אני לא רק שיאן גינס העולמי בכדורגל, אלא גם בכל ענפי הכדור בספורט בעולם, וזה כבוד גדול לישראל ולספורט הישראלי, ואני ממשיך לשבור את השיא העולמי".
אתה לא חושש מפציעות?
"אני יותר נזהר כיום מאשר בגיל 20 30 או 40 כי אין לי ברירה. חשוב לי מאוד לעשות לפחות שלושה אימונים בשבוע ולשמור על הבריאות ולדאוג שלא להיפצע. אני עדיין עומד בין הקורות ומזנק לכדורים ויוצא לכדורי גובה בתוך רחבת ה־16. הפחד מפציעות תמיד קיים מאז שאני ילד וגם בתקופות מאוחרות וגם היום. אני שוער נבחרת ישראל בוותיקים, ולפני 15 שנה זכיתי איתם בגביע אירופה לוותיקים".
איך מגיבים השחקנים שמשחקים איתך ונגדך?
"כל השחקנים שאני משחק איתם ונגדם יכולים להיות הנכדים שלי. מחוץ למגרש נותנים לי כבוד גדול, אבל כשמתחיל המשחק מתחיל גם הטירוף בעיניים ולא עושים לי שום הנחה בגלל הגיל או השיער הלבן שלי. כדי לשמור על התואר כשיאן עולם אני חייב לסיים משחקים עד שריקת הסיום. לפני כחודשיים יצאתי לכדור קרן יחד עם חלוץ הקבוצה היריבה, החלוץ הצעיר נגח לי בחזה במקום בכדור. השופט שלף לו אדום אז החלוץ אמר לו: "הכדור בצבע לבן וגם השיער של חייק בצבע לבן. מצמצתי אז במקום לנגוח בכדור נגחתי לו בחזה". למרות שביקשתי מהשופט שיוותר לו השופט לא ביטל את ההחלטה. כותבים עלי בכל הרשתות החברתיות בעולם יותר מאשר כאן בישראל משום שהספורט בעולם הוא כמו התנ"ך ובשבילנו בישראל זה כמו ספר יהושע. נותנים פחות כבוד לספורט ולכדורגל. יש עלי טוקבקים יותר מאשר על כל ספורטאי בישראל. מפרסמים עלי סרטונים בעשרות שפות בכל העולם ואני אוסף את כולם לארכיון שלי.
"בגיל שלי אנשים הולכים לבית אבות, אבל אולי זה בגלל הילדות שלי במעברה, כשהייתי קוטף סברס ואוכל אותו וזה נתן לי כוח לעתיד. אמשיך לשחק עד שתיבת נוח תגיע לנמל אשדוד, רק אז אפרוש. כשאני סופג שער אני עדיין מתעצבן בדיוק כמו כשהייתי ילד.
"אף שוער לא אוהב לקבל גולים, אין לעניין הזה גיל. אתה יכול להיות מלך 90 דקות אבל תמיד ייתנו קרדיט לחלוץ שהבקיע ולא לשוער שהציל גולים".
יוסי מזרחי - הנפצע
לא היה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי ואולי העולמי כדורגלן שנפצע כל כך הרבה כמו יוסי מזרחי. במאי 1987, אחרי זכייתה ההיסטורית של בית"ר באליפות הראשונה בתולדותיה, החליטו ב"ידיעות אחרונות" לפרוס תמונה של מזרחי וליד כל איבר בגופו לסמן פציעה שעבר. שימו לב: פגיעת ראש (4 זעזועי מוח); שבר באף במהלך משחק הנבחרת בספרד אחרי מפגש עם עמוד השער; קרע באוזן שמאל באימון הנבחרת - נזקק ל־14 תפרים; קרע באוזן ימין - נזקק ל־6 תפרים. כתף שמאל: קרע ברצועות הכתף. שלושה שברים בצלעות, כולל משחק עם צלע שבורה. יד שמאל: שבר במרפק בעונת 1984/1983, אחרי זינוק לכדור חופשי של מלמיליאן באימון, מה שהשבית אותו לשלושה חודשים. יד ימין: שבר בפרק כף היד כתוצאה מזינוק לא מוצלח - 6 שבועות בגבס.
שנמשיך? אצבעות הידיים: שברים ונקעים בכל 10 אצבעות הידיים. מותן שמאל סמוך לכליה: קרעים בשרירי המותן, אחרי מפגש עם עמוד השער במשחק הנבחרת מול ספרד.
מפשעה: קרע בשריר המפשעה. ברך שמאל: פגיעה במיניסקוס. ברך ימין: קריעת רצועות הפיקה והתפוררות הסחוס. 3 ניתוחים שונים שכללו גם 50 זריקות לשיכוך כאבים.
על כך אמר בזמנו השוער המיתולוגי: "לא הייתי מוכן שגם השונאים שלי יסחבו רקורד כזה של פציעות". העובדה שלמרות ועם הפציעות הללו מזרחי היה מגדולי השוערים בתולדות הכדורגל הישראלי רק מעצימה את פועלו. בכל מקרה, צמד המילים 'רק בריאות' מעולם לא היה נכון יותר.
