החיים המקצועיים של גיא פניני עברו כבר דרך כמה וכמה מסלולים. חלקם נגעו בתהילה ובמימוש הכי משכרים, וחלקם הובילו למשברים שהוא נדרש לללא מעט כוחות כדי להיחלץ מהם. והסך הכל הוא משהו ששחקן מתחיל רק יכול לחלום עליו. ועכשיו הוא כאן, בגיל 37, על סף עונה חדשה, כאשר כמו כל איש מקצוע בענף - שום דבר לא הכין אותו מראש לחיים של שגרת כדורסל מקצועני לצד מגפה כלל עולמית. לבד כמובן מניסיון החיים המצטבר שלו, על המגרש וכאדם.
פרופורציה חדשה
השבוע פניני מספר על כך שהפועל חולון - שבמדיה הוא מתחיל עונה זאת שנה רביעית - מתגבש סגל מוכשר, תחת המאמן סטפנוס דדאס, שנמצא בעיצומו של תהליך ההתחברות של טרום העונה. אבל הראיון איתו מתמקד הפעם בעיקר בחייו של כדורסלן לצד המגפה, ומסתבר שיש לו כמה טיפים ומחשבות שטוב להתבונן בהם.
"אי אפשר להפריד בין הכדורסל לבין מה שקורה במציאות שמחוצה לו ומה שעברנו בחצי שנה האחרונה", פותח הפורוורד הוותיק. "החיים הכניסו אותנו בעל כורחנו לאיזושהי פרופורציה חדשה, וטוב שנתמודד איתה בדרך חכמה".
ואיפה הכדורסל נמצא בתוך כל זה?
"כמובן ששום דבר לא ישנה את האהבה הגדולה שלי לכדורסל, ואת החשיבות שהוא תופס בחיים שלי. בניתי את עצמי ואת החלומות שלי דרך הכדורסל. נתתי ואני עדיין נותן את עצמי בתחום הזה, כמה שאני רק מסוגל. אבל נכנסנו למציאות שבה אתה מעריך יותר, ואחרת, את הדברים הכי פשוטים שעשית מדי יום בחיים מבלי לחשוב עליהם יותר מדי".
כמו?
"כמו הרבה דברים. להיות עם המשפחה סביב שולחן חג, לחבק את אמא ואת אבא, ואפילו ללכת עם הילד לשחק באיזו גינה. כמו שאמרתי, אלה דברים שהיינו עושים בלי לחשוב עליהם יותר מדי, והיום - אם זה בכלל קורה - אתה מעריך אותם יותר".
אז גם את העיסוק בכדורסל אפשר להעריך יותר, מן הסתם?
"ברור. שום דבר לא מובן מאליו בימים כאלה. ובגדול יותר, אנחנו צריכים להמשיך בחיים שלנו כספורטאים. לכבד את הענף שאנחנו נמצאים בו, ולעשות כל מה שאנחנו יכולים, כל אחד בתחום שלו, כדי שהוא ימשיך להיות אטרקטיבי ומקצועני. להישאר, גם כספורטאים, חיוביים ואופטימיים ולחיות עם המצב הנוכחי".
מה ספורטאי צריך כדי לצלוח בשלום תקופה כזאת, שיש בה יותר מהלא ידוע מאשר מהידוע? הרי אף אחד לא הכין ספורטאים לתקופה כזאת.
"קודם כל צריך לגבש דרך. כשהקורונה הגיעה לחיים שלנו החלטתי ביני לבין עצמי איך אני פועל, כי יש פה מציאות חדשה ושגרת חיים חדשה. בפן המקצועי, אתה חושב על תוכנית עבודה - כדי שתהיה לך מסגרת מחייבת בכל שלב. והכי חשוב, קיבלתי על עצמי להיות יותר רגוע בכל מה שקשור לכדורסל".
כלומר?
"איך אני מקבל דברים. פעם הייתי יכול לצאת מאימון לא טוב כשאני עצבני, או לחזור הבית לחוץ אחרי משחק. אז בכל המציאות המטורפת הזאת כיום - החלטתי להוריד את הטורים מבחינה מנטלית. יש בתקופה הנוכחית המון לחצים מחוץ לכדורסל, לכל האנשים. והגעתי למסקנה שאם אשאר רגוע יותר, זה מה שיעזור לי לעבור בהצלחה את התקופה הזאת. כשחקן כדורסל, כאדם, כאיש משפחה. ממילא להוסיף לחץ על כל מה שקורה מסביב זה לא טוב לגוף של ספורטאי, ובטח לנו הכדורסלנים שאנחנו ברנשים גדולים מבחינה פיזית, וצריכים לתחזק את עצמנו באופן מיוחד. כל גורם מנטלי משפיע מאוד על הכשירות הפיזית שלנו, וטוב שנהיה בתוך תדר מאוזן. כך שלקחתי את הדברים למקום רגוע יותר, ומשם שימרתי את הקו המקצועי שלי בכל מה שקשור לדרך עבודה ולשגרת אימונים".
אם באופן כללי טוב לספורטאים להימנע מחיים שמותחים את הכוחות שלהם לקצה מחוץ למגרש, הרי שהדרישות מהם כיום להימנע באופן מוקפד במיוחד על מגע עם אנשים ומיציאה לבילויים - לא מאפשרת להם לפרוק מתח באופן מתון. פניני לוקח את הדברים למרחב של אחריות אישית: "זה לא קשור בהכרח להיותי ספורטאי. האחריות היא על כולנו לשמור על הסביבה הקרובה שלנו. על שלומה. למשל אצלי, ההורים שלי גרים קרוב מאוד אליי - ויש לי את החובה לשמור עליהם. להיות איתם בקשר, אבל חלילה לא לסכן אותם. ובכדורסל זה מתבטא בכך שאני צריך לשמור על הכשירות שלי ועל הענף שלי. אם אנחנו עכשיו בליגת קורונה, אז האחריות שלי היא לא לפגוע בכל ההכנה ובכל התהליך לקראת העונה החדשה. לא לפגוע באנשים שהשקיעו את כספם בענף, וגם לא בעבודה ובפרנסה שלנו במקצוע שלי ושל החברים שלי. אז בהחלט, אמנע מללכת להתקהלויות ולמקומות הומי אדם. וכל אחד צריך לנהוג כך. קודם כל לגלות אחריות כלפי האחר, וכמובן לשמור על עצמנו".
מזכרת לילד
העובדה ששחקנים מתרגלים לשחק שלא בנוכחות קהל היא גורם כבד משמעות בכל מה שקשור לחיי ספורט בזמני מגפה. והיו כבר מי שטענו שיש שחקנים, ובמיוחד צעירים, שהיעדר הלחץ עשוי לסייע להם לבטא את עצמם. את העוצמות של הקהל של הפועל חולון אי אפשר שלא לחוש, ובוודאי שלא להרגיש בחסרונו. וכך גם פניני, ששיחק כבר מול קהלים תומכים בסדרי הגודל של מכבי תל אביב ושל הפועל ירושלים, מרגיש את הדברים.
"זה מוזר ובטח לא משהו שאנחנו אוהבים. הרי כל ספורטאי יעדיף נוכחות של קהל, כדי להציג את היכולות שלו באווירה שיש בה חשמל ולא באולם ריק. בסופו של דבר אנחנו שחקנים, שנמצאים על במה, והכדורסל הוא שואו שאנחנו רוצים שיראו אותו. לי באופן אישי האנרגיות של הקהל חסרות, בטח כשמדובר על קהל שדוחף ותומך כל כך כמו שלנו. אפילו הקהל של הקבוצה היריבה חסר לי. אם זה משפיע מבחינה מקצועית? כן, משפיע. בהתחלה זה היה רק מוזר, כי אין לך את אותו ה'דרייב' למשחק כמו כאשר אתה עולה לפרקט והאולם מלא. כמו כל דבר בחיים מסתגלים ומתרגלים למצבים חדשים, ועדיין זה לא כיף. אפילו לא קרוב למשחק מול קהל. ואנחנו מתפללים שבעונה הקרובה יתאפשר, מבחינה בריאותית ובטיחותית, לפתוח לאט לאט את המשחקים לקהל. ואז נוכל לעשות את מה שאנחנו הכי אוהבים - לרגש ולשמח אנשים שצופים בנו".
עשית דרך ארוכה בענף, ואתה נמצא בישורת האחרונה של הקריירה. יש לך עדיין חלומות, פנטזיה או ריגוש?
"יש לאנשים המון דעות ולכל אחד יש את הדרך שלו להגיע אל הטוב ואל הפתרונות. אבל כל זה לא יועיל אם לא נדע להכיל אחד את השני, לכבד ולהתאחד. לזכור שיש לנו הרבה מהמשותף"
"זה אולי ישמע קלישאתי, אבל כל יום שבו אני מגיע לאימון, מגיע למשחק, מנצח או מפסיד, הוא ריגוש גדול. עם השנים אתה לומד להעריך יותר את השגרה ואת מה שיש לך. וכן, עדיין יש לי את החלומות המקצועיים שאני מדמיין ומטפח לעצמי בראש. כמו לקחת עוד תואר. זה משהו שאני רוצה מאוד. החלומות הם הדלק של ספורטאי. ועוד דבר: הילד שלי הגיע כבר לגיל שבו הוא מתחיל להבין דברים, ויש בי רצון שהוא יהיה נוכח כשאזכה בתואר. שיהיה לו זיכרון כזה. זה אולי הכי קרוב לפנטזיה מסוימת שיש לי בראש. ואתה יודע מה, נכון לעכשיו לשחק מול קהל מלא באולם בחולון זה גם פנטזיה. אז קודם כל, במציאות של היום כל דבר שגרתי הוא פנטזיה. ובמקביל יש לי את המטרות האישיות שלי, את הרעב והתשוקה לכדורסל ולתארים".
משהו לסיום, לאוהדים? לעולם.
"שתהיה שנה טובה ושפויה לכולנו, ונשמור על עצמנו ועל הקרובים שלנו. ובמיוחד שכחברה נהיה מאוחדים. בקבוצת כדורסל ברגע שאתה ביחד אז גם אם יש תקופות לא טובות - יוצאים מהן הודות לתמיכה ההדדית שהיא ערף מוסף משמעותי. במקומות שהצלחתי בהם ולקחתי תארים - יורוליג, אליפויות, גביעים - תמיד היינו מאוחדים. וכך טוב שיהיה גם בעם שלנו. במיוחד בתקופה כזאת, שיש בה קשיים. לאנשים יש המון דעות, ולכל אחד יש את הדרך שלו להגיע אל הטוב ואל הפתרונות. אבל כל זה לא יועיל אם לא נדע להכיל זה את זה, לכבד ולהתאחד. לזכור שיש לנו הרבה מהמשותף. ולאוהדים שלנו: אנחנו כאן, מתאמנים ועובדים קשה ומחכים לרגע שבו הם יחזרו ליציעים. זה מה שייתן את הטעם למאמצים שלנו".
