"ברגע שהקרב נגמר והשופט הכריז עליי כמנצחת, הכל התפרץ, הרגשות, הבכי", משחזרת הג'ודוקא שירה ראשוני, שלראשונה בקריירה, וכשהיא בת 31, זכתה במדליית ארד באליפות אירופה, שהתקיימה בשבוע שעבר בסופיה.
"ירדתי מהמזרן וישר רצתי לחבק את המאמן שלי. אי־אפשר לתאר את האושר שחוויתי באותם רגעים. זאת הייתה המטרה שלי במשך המון זמן, ואחת הסיבות שנשארתי בספורט לעוד קמפיין - ואני שמחה על ההחלטה הזאת".
הדרך לסופיה
ראשוני, תושבת חולון, היא סיפור קלאסי של "לייט בלומרית". היא לא נכללה בנבחרות הקדטים של ישראל עד גיל 17, אז רשמה את התחרות הבינלאומית הראשונה שלה. את הבכורה האולימפית שלה, בריו 2016, היא סיימה אחרי שתי דקות בלבד ובשל החלטת שופט לפסול אותה. אבל ראשוני המשיכה לעבוד קשה והאמינה, ובזכות שש מדליות בתחריות סבב וגראנד סלאם, היא חזרה להופעה אולימפית נוספת, באוגוסט אשתקד, בטוקיו - שם אמנם הפסידה בקרב על מדליית הארד אבל קטפה מדליה קבוצתית (ארד) עם נבחרת ישראל.
מה שלא הרבה חובבי ספורט יודעים זה שערב האולימפידה, בשל קושי למצוא ספונסרים, שקלה ראשוני לפרוש בתום המשחקים ולהתקדם לפרק הבא בחיים. "זה לא משהו שהחלטתי, אבל הבנתי שאני צריכה אחרי האולימפידה לקבל החלטה", היא משחזרת. "היה פה מכלול של הרבה דברים, אם זה הגיל, אם זה שבקושי הייתה לי הכנסה, וזה הגיע למצב מאוד קשה, למרות האהבה שלי למשחק, לספורט".
ומה גרם לך בכל זאת להמשיך?
"פשוט יצאתי מהאולימפידה עם הרגשה טובה, והבנתי שאני לא רוצה לפרוש בשיא. ישבתי גם אחרי המשחקים עם המאמן שלי והוא אמר לי שיש עוד דברים שלא עשינו יחד, כמו מדליה אירופית, והיום, אחרי הזכייה בארד באליפות בסופיה אני מבינה שזאת ההחלטה הכי טובה שקיבלתי".
עד כמה השפיעה המדליה הקבוצתית שזכית בה עם הנבחרת?
"מאוד. הרבה בזכות המדליה זה השתפר, ואחרי ראיונות שעשיתי גם הצלחתי לגייס שני ספונסרים - חברת INX (פלטפורמת קריפטו) ו'קונקטים', שהפכו אותי לאחת מהמשפחה: אני מקבלת תלוש משכורת, ויש לי את השקט להשקיע את כל־כולי באימונים. מצאתי שני בתים, שתי משפחות, ועכשיו אני יכולה למקד את כל כולי בג'ודו".
לוקחת את הזמן
מה עשה לדעתך את השינוי?
"אני חושבת שפה התחיל לשחק אצלי הניסיון. ככל שחולף הזמן אני צוברת יתרון מול היריבות שלי ואני יודעת לשלוט טוב יותר בלחץ לפני הקרבות, ובכלל, לנהל את עצמי נכון. אין מה לעשות, יש דברים שלומדים רק עם הזמן".
כשאולימפיאדת פריז תצא לדרך, תהיי כבר בת 33. זה לא מעט.
"נכון, אבל נגמרו הימים שזה באמת משנה. אלופת אירופה בשנה שעברה הייתה תלמה מונטרו, והיא הייתה בת 36 בזכייה. אני חושבת שזה נכון לכל הענפים: בזכות הידע והטכנולוגיה שיש לנו, ספורטאים מצליחים להחזיק קריירה ולהתחרות עד גיל מאוחר".
ובכל זאת, יש כבר מחשבות על מה תעשי ביום שאחרי הג'ודו?
"היום אני ממוקדת בכאן ועכשיו. כן, יש לי תעודת מאמנת ותואר ראשון בכלכלה, אני סגורה על כל המסביב, אבל נתתי לעצמי את הכלים להחליט מתי שארצה להחליט. אני חיה ממטרה למטרה, וכרגע המטרה היא להביא מדליה באולימפיאדה בפריז".
והיכן עובר הקריטריון לפריז?
"בחודש הבא, בגראנד סלאם במונגוליה, ואנחנו נהיה שם".
