המרעננות הרשמיות
תופעה מיוחדת ביורו הנוכחי היא צמצום הפערים בכדורגל העולמי, כשנבחרות כמו סלובקיה, גיאורגיה, אוסטריה וסלובניה העפילו לשמינית הגמר של המפעל. זה מחמם את הלב, כי בסוף תמיד כיף לתמוך וליהנות ממי שהוא אנדרדוג. אלא שזה גם מוכיח מעל לכל ספק את המשפט שאמר רון קופמן לפני כמה שנים: "כדורגל הוא משחק מעניין, חבל רק שאין לו אפילקציה בעברית".
היורו הזה ממחיש למי שעוד היה לו ספק, עד כמה הכדורגל הישראלי רחוק מאוד, לא רק מהעפלה לטורניר גדול, אלא גם מהפנטזיה שיום אחד נצליח להסתכל בלבן של העיניים לנבחרות כמו ספרד, הולנד ואנגליה.
יש יותר מדי סיבות למה נבחרת כמו אוסטריה (תזכורת: זו שחטפה מאיתנו שלישייה וחמישייה בשנים האחרונות) או גיאורגיה הסימפטית, שתמיד ייחלנו לקבל בהגרלה של מוקדמת היורו/המונדיאל, עקפו אותנו בסיבוב. אבל גם למי שהוא לא איש מקצוע, קשה שלא להבחין שבנבחרות שמביכות את האריות של היבשת, שורר שקט מופתי בעוד שאצלנו אין סוף לכמות הפרסונות והמלל שבוחשים בקדירה.
קחו למשל את היאבקות הבוץ שנערכה השבוע בין אייל ברקוביץ' ויוסי בניון, שניים מהגדולים ביותר שייצאה ישראל לאירופה ככדורגלנים, יש שיגידו הגדולים ביותר. אפס פאסון, מינימום של ממלכתיות, אפילו לא קצהו של מכובדות.
אחד טוען שהשני בכיין, השני מחזיר שיריבו מחפש ג'וב, שניהם מנסים להלום בכל הכוח איש ברעהו כאילו מדובר באויבים. ברקוביץ' זועק שבניון נכשל, מספר 15 לשעבר מחזיר ל'קוסם': "הבלגן הוא אצלך בראש". ככה בדיוק נראה הכדורגל הישראלי. אף אחד לא מנסה לקדם, אף אחד לא מנסה לעשות טיפול שורש, לאף אחד אין את המוטיבציה לעבוד כדי להגיע להישגים, ובמקום זה הוא חי בעיקר על מה יגידו ובעיקר מי יגיד.
ברקוביץ' ובניון היו השגרירים הטובים ביותר של הכדורגל הישראלי והפכו עם השנים לשני הצווחנים הגדולים ביותר שלו. הם לא הסיבה לכך שאנחנו לא מתקדמים לשום מקום, הם רק המראה שממנה משתקף ענף הספורט הפופולרי ביותר במדינה בשיא כיעורו. יורו? איך נגיע עם כזו התנהגות לבנטינית.
שוק בלי סחורה
תשאלו כל מנהל מקצועי ומאמן בכדורגל הישראלי והוא יגיד לכם שכזו דלות בשוק השחקנים המקומי הוא לא זוכר. למרות שאצל רוב הבעלים יש רצון אמיתי לחזק ולשדרג את המועדונים שהם מחזיקים בליגת העל, אנחנו בסיטואציה אמיתית של מינימום אפשרויות בתפקידי מפתח, שפעם התחרו על המקום שלהם מנעד רחב של כדורגלנים.
בואו נשחק לרגע פוטבול מנג'ר: נסו למצוא בבקשה בלם ישראלי סביר פלוס במחירים הגיוניים. היחידים שתמצאו הם כאלה שיש להם חוזה בקבוצות אחרות וכאלה שעוד לפני שקרעו זוג נעליים, תג המחיר שלהם הפך למפלצתי. הפועל ת"א למשל דורשת על אור ישראלוב כמעט מיליון אירו.
בעמדת הקשר האחורי הסיפור לא פחות עגום. מכבי חיפה מוכנה לשלם כסף גדול פלוס שחקנים עבור איתן אזולאי ממכבי נתניה. נדב נידם ממכבי ת"א משאיר את בית"ר ירושלים בשיחה ממתינה כבר קרוב לחודש. אצל האחרות מחפשים בתפקיד הזה זרים.
קראו גם:
עכשיו, אחרי שנתקענו עם שתי עמדות מהחשובות ביותר, נראה לכם שאפשר למצוא חלוץ ישראלי נורמלי שיספק מאזן דו ספרתי בטור השערים? אז זהו, שלא. ערן זהבי, גיא מלמד, דין דוד ורותם חטואל הם בערך כל החלוצים הישראלים שיש בליגה. תומר חמד פרש, שון וייסמן ממשיך להעדיף את חו"ל.
במציאות שכזו, ההצעה של אלונה ברקת לפיה כל קבוצה תהיה רשאית להחזיק בסגל 12 זרים רק מוכיחה עד כמה השוק הישראלי גוסס.
הצעה של ברקת תמיט אסון על הכדורגל הישראלי כי הוא יהפוך לערב רב של שחקנים מכל מיני מדינות עם אפס זהות. בצד זה, במציאות בה אין כוח עבודה מקומי, ברקת, בדיוק כמו בעולם הנדל"ן - מחפשת פתרונות תוצרת חוץ. באייטם הקודם קראתם למה אנחנו לא מגיעים לטורניר גדול. העובדה שאין לנו מלאי של שחקנים בעמדות מפתח הוא עוד סיבה לכך שבעולם הולכים קדימה ואנחנו עדיין תקועים בהילוך אחורי.
ינאי הולך בגדול
אף אחד לא יודע כמה זמן יהיה כאן עופר ינאי, הבעלים של הפועל ת"א כדורסל, אבל עד כמה שלפעמים אפשר לעקם את הפרצוף על שלל ההגיגים שלו, תודו שאתם קצת מקנאים שבהיכל שלמה יש בעל בית שכל פעם מפתיע מחדש עם החתמה נוצצת.
הפועל ת"א יכולה להיות העונה סיפור הצלחה כמעט היסטורי וכמובן שגם כישלון קולוסאלי. זה ממש לא הסיפור. העניין הוא שבימים אלה, של חום יולי אוגוסט, מה שנשאר לאוהדי הכדורגל והכדורסל המקומי (היורו זה כיף אבל אנחנו לא בעסק) זה לחלום או לפחות לצפות שהמועדון שלהם יוציא הודעה רשמית על חיזוק שיחזיר להם את הפרפרים בבטן.
פעם, וזה סיפור אמיתי, הודיעו בחדשות של רשת ב' שאלי אוחנה חוזר לבית"ר ירושלים ובקומה מתחת לאולפן השידור נשמעו צעקות שמחה. זהו בסוף עולמו של אוהד ספורט: הוא חי בפגרת הקיץ מהחתמות. זו הסיבה למשל שאוהדי מכבי ת"א כדורגל לא ישנו טוב בלילה עד להודעה הרשמית לפיה ערן זהבי נשאר במכבי ת"א. אם צריך לתאר זאת בקצרה, אז עוד לפני שנשמעה שריקת הפתיחה לליגות הכדורגל והכדורסל - ינאי הוא הזוכה הגדול של עונת המלפפונים.
לאבד את מילסון
המעבר הצפוי של פילסיו מילסון עשוי להתברר כנזק בלתי הפיך למכבי ת"א מבחינה מקצועית, למרות שהאלופה תקבל עבור הטאלנט מאא"ק אתונה כסף גדול.
מילסון, לא פחות מערן זהבי, הוא השחקן המשפיע ביותר בארץ. מכבי ת"א איתו ובלעדיו אלו שתי קבוצות שונות לגמרי. למעשה, עם כל הכבוד לאליפות הקבוצתית של הצהובים, בלי מילסון מכבי ת"א משיגה פחות נקודות מסגניתה מכבי חיפה.
שימו לב לנתונים: מילסון החסיר העונה שמונה משחקי ליגה. איתו השיגה מכבי ת"א 50 נקודות מתוך 54 (ב-18 משחקי ליגה). בלעדיו הצהובים השיגו רק 12 נקודות מתוך 24 (8 משחקים בהם מילסון שהה באליפות אפריקה), במילים אחרות, עם מילסון מכבי מעל הליגה. בלעדיו היא קבוצת ממוצעת.
נכון, גולדהאר ושות' יביאו רכש משמעותי במקומו של מילסון, אבל קשה להאמין שהם יפגעו בול כמו שקרה עם מילסון. לא רק שערים ובישולים הוא תרם לקבוצה, היכולת האישית של השחקן באה לידי ביטוי גם בפריצת ההגנות עבר שחקנים אחרים כדוגמת זהבי. בהחלט יכול להיות שיתברר כי הוויתור עליו, שהוא כנראה בלתי נמנע, יעשה את ההבדל בין צלחת לסגנות.
דני בעניינים
לא מעט אנשים ביקרו בצורה חריפה את ההחלטה של וושינגטון להעביר את דני אבדיה בטרייד לפורטלנד. יש לא מעט דברי טעם בביקורת הזו כי אבדיה בלי שום קשר לפטריוטיות, היה אחד הדברים היותר טובים בלוזריות של הויזארדס.
ועדיין, התפקיד של הפרשנים במקרה של אבדיה, בניגוד למקרים אחרים, הוא להתמקד בשחקן עצמו. אבדיה הוא שגריר שמייצג בכבוד רב את ישראל ואת הספורט הישראלי, הרבה יותר חשוב כשמדברים עליו הוא לשים את הספוט על מה שטוב בשבילו, פחות לנציגה של בירת ארצות הברית באנ.בי.איי.
אבדיה ירווויח 55 מיליון דולר בארבע השנים הבאות בפורטלנד בפרויקט של מועדון שמנסה לצמוח מחדש בעזרת צעירים מוכשרים אחרי העזיבה של דמיאן ליליארד. זו אכסניה מצוינת עבור אבדיה גם אם הוא יסיים את הקריירה בעוד הרבה שנים באנ.בי.איי בלי טבעת אליפות על האצבע. והכי חשוב: שעות המשחקים של פורטלנד מאוחרות יותר מאלה של וושינגטון. שעת שינה נוספת לחובבי האנ.בי.איי היא לא מעט בימים אלו.
אתם אמרתם
"הדבר הראשון שעשיתי הוא להתקשר לנועה"
דניאל פרץ משחזר כיצד פעל כשקיבל את ההצעה מבאיירן מינכן ("ידיעות אחרונות")
