באחד ממשחקי הנעילה הדרמטיים שידע כדורגל הנשים בארץ, במסגרת המחזור ה־27 של עונת 2021/22, הביסה הפועל מרמורק את מ.ס קריית גת 1:5 והבטיחה לעצמה עונה נוספת בליגת העל. מי האמין אז, בעיצומן של החגיגות, שמדובר בלא יותר משירת הברבור של הקבוצה, ובעצם, של כל כדורגל הנשים באיזור השפלה.
הסיפור שהתחיל לפני כשני עשורים עם מכבי חולון הגדולה של סיבלי ז'אן, המשיך עם הצטרפותן של בנות עירוני מודיעין והפועל מרמורק, הגיע לאחרונה אל סופו המר. קאמבק? שחקניות שדיברנו איתן השבוע מתקשות להביע אופטימיות, גם לא זעירה.
הנפילה הגדולה
הראשונה להיפרד מהליגה הייתה גם אחת הקבוצות המצליחות בהיסטוריה הקצרה של הענף, מכבי חולון, ששיחקה בליגת העל החל מעונת 1999/20, ובתום עונת 2020/21 ירדה לליגה הלאומית והפסיקה את פעילותה. מכבי חולון זכתה לאורך שנות פעילותה בתשעה גביעי מדינה (שמונה ברציפות), ובשש אליפויות. השמות החמים של הענף עיטרו לאורך השנים את הקבוצות שנבנו שם, עם שם אחד מעל כולן, מלכת הענף, סיבלי ז'אן.
"מכבי חולון הייתה קבוצת פאר במשך שמונה-תשע שנים", אומר השבוע מאמן הכדורגל מאיר נחמיאס, שבמשך עשור אימן גם את נבחרת הנשים. "מתוכם אני זכיתי איתן בשישה דאבלים. ממש כאב לי לראות את הדבר הזה שהייתי מחובר אליו בכל רמ"ח איבריי. לדעתי זה המחיר של היעדר התמיכה והדימוי של הענף, לפחות ביחס לכדורסל נשים שמצליח יותר. בנוסף, קצת קשה לקיים את הקבוצות אם יש מחסור בשחקניות ומייבאים אותן מבחוץ, זה פשוט לא מחזיק".
"קודם כל, יש מחסור גדול בשחקניות", אומר היו"ר המיתולוגי של מכבי חולון, שמעון מימון. "ואם בעבר היה מספיק להביא כמה שחקניות ומאמן, ההוצאות גדלו. צריך מאמן כושר, מאמן מנטאלי, ציוד, ומאחר שהקבוצות עצמן לא מייצרות הכנסות, צריך להביא הרבה כסף מהבית, למעלה ממיליון שקלים, ובגדול זה נופל על המדינה. דרך בתי המשפט הבאתי במשך עשור כמאה מיליון שקל לכדורגל הנשים, אבל לפי הסטנדרט של הכדורגל היום, זה כבר לא מספיק".
לא שרדו
הפועל "רחלי" מרמורק בכדורגל נשים הוקמה לראשונה ב־1998 עם הקמת ליגת הנשים אבל הפסיקה את פעילותה בשנת 2012. בשנת 2017 נפטרה אוהדת הקבוצה רחלי שרעבי, והוחלט לקרוא על שמה את קבוצת הנשים, שהוקמה מחדש ב־2018.
אחרי שלוש עונות בליגת המשנה, העפילה הקבוצה בסיום עונת 2020/21 לליגת העל. כאמור, על אף שהצליחה לשרוד על המגרש, בחרו ראשי מרמורק לסגור את הקבוצה. "אנחנו עדיין מחזיקים במחלקה צעירה של בנות, המונה 50 כדורגלניות", אמרו השבוע במרמורק. אבל השאלה מדוע הקבוצה נסגרה, או לכל הפחות לא המשיכה את פעילותה בליגת המשנה, נענתה: "ברגע שהבטחנו את ההישארות שלנו בליגת העל, הבעיה לא הייתה כספית. אבל בשנה הבאה ככל הנראה נתחיל שוב מלמטה, מהליגה הארצית".
"מדובר בהחלטה שמאוד מעציבה אותי", אומרת רוני שמריך, שלבשה בעונה שעברה את מדי הפועל מרמורק, כידררה בעבר במכבי חולון ועזבה הקיץ עם המאמן גבי בורשטיין להפועל פתח תקוה. "אין ספק שהיה במרמורק משהו משפחתי, אחר, שאין בקבוצות אחרות בליגה. הקבוצה היא גם חלק מהמועדון, לא משהו נפרד, מהצד. אבל מה לעשות, זה חלק מכל מה שקורה בכדורגל שלנו. זה החוסר בארגון, ואין את האנשים שזה בנפשם, למען השחקניות.
"מועדון צריך להיות סוג של פרמידה, עם תשתית, וכשאין כוונה להקים משהו לטווח הארוך ולא למען הכסף, זה מה שקורה. אני גדלתי במכבי חולון של שמעון מימון, היה שם מפעל רציני שנאבק והביא תארים, אנחנו נגד אס"א, וכשקבוצה כזאת כבר לא קיימת, זה רק אומר שאנחנו לא רק לא מתקדמות אלא הולכות אחורה. במקום שיקומו קבוצות חדשות, קבוצות נסגרות. אנשים רק מתרחקים מהענף. וזה חלק מההתנהלות של ההתאחדות, הדימוי של הענף בארץ, חוסר החשיפה. וזה פוגע בילדות, כדי לשחק הן צריכות לנסוע למרחקים עצומים, מרמת גן ועד ירושלים, וזה הופך לנטל גם על ההורים, וגם לרוב מדובר בנערות, ולא בשחקניות בוגרות. עד שהן מגיעות לבגרות, יוצא להן כבר כל החשק. היו גם קבוצות בליגות המשנה של ראשון לציון ושל בת ים, וכמו שהן קמו הן נעלמו. כל עוד לא יהיה חזון, ארגון, עם מטרות ברורות, חלק מתוכנית חומש מגובשת, זה לא יעבוד. גם היום, כשיש שמונה קבוצות בליגת העל, מבחינתי זה ללכת אחורה".
כולם נעלמו
בנות עירוני מודיעין, בדומה לעיר העתיד, היה פרויקט יחסית חדש. הקבוצה שנוסדה בשנת 2015 רשמה בתוך שש שנים היסטוריה והעפילה לליגת העל, אך מאחר שלא קיבלה את אישור הרשות לבקרת תקציבים היא ויתרה על כרטיס העלייה, בדרך לפירוק הבלתי נמנע שבא אחריו. "הייתה לנו עונה מטורפת", משחזרת שחקנית הקישור לינוי אמסילי. "אי־אפשר לתאר את השמחה שהייתה לנו, אבל בסוף הכל התפוצץ לנו בפנים. חשבנו שנמשיך ושיתמכו בנו, אבל זה לא קרה. כשהצלחנו וחגגנו, היו מי שניצלו את החגיגות לטובתם האישית, אבל כשהצטרכנו עזרה, כולם נעלמו".
למה לא שימרו לפחות קבוצה בליגה הלאומית?
"ככל שנקף הזמן התחילו לאבד שחקניות, ועד שהגיע הזמן לרשום את הקבוצה כל השחקניות כבר נעלמו ומצאו לעצמן קבוצות חדשות. וזה מאכזב, כי את מבינה שלא משנה עד כמה את מתאמצת, אין באמת רצון לקדם את הענף".
אמסילי (29), תושבת פתח תקוה, לובשת היום את מדי הפועל קטמון, ומגיעה שלוש פעמים בשבוע לאימונים ופעם אחת למשחק בעזרת הסעה מיוחדת שמוציאה הקבוצה. "אני חושבת שזה אולי יכול להיות הפתרון עבור כדורגל הנשים, שמועדונים גדולים, עם ניהול נכון, ייקחו על עצמם את הדבר הזה. לא מחסירים מאיתנו כלום, ובקטמון זה ממש עניין אידיאולוגי. אם יצפו שזה יהיה משהו שיבוא מיוזמות מקומיות או מעיריות - זה לא יקרה".
בתחושה שלך, הענף הולך קדימה או אחורה?
"יש התקדמות, אבל ממש בצעדים קטנים. קטמון נותנים לי תקווה שאולי יש מצב לשיפור, ואני מקווה שיצטרפו עוד מועדונים כאלה שייתנו את הפוש".
