ביום ראשון השבוע פתחה סקציה נס ציונה את אימוניה לעונת 2022/23. לצד פנים מוכרים ממסע העלייה לליגת העל, רשמו מספר שחקנים אימון ראשון בכתום. אחד הבולטים שבהם - המגן אורי מגבו, שאחרי שתי עונות בבית"ר ירושלים לבש בעונה שעברה את המדים הירוקים של הפועל כפר סבא, ועכשיו הוא מתכונן לעונה נוספת (שמינית במספר) בליגת העל, עם ניר ברקוביץ' ונס ציונה.
2 צפייה בגלריה
מגבו בפתיחת האימונים, השבוע
מגבו בפתיחת האימונים, השבוע
מגבו בפתיחת האימונים, השבוע
(צילום: נוי אורן, מדיה סקציה נס ציונה)
"האמת שלפני שחתמתי פה שמעתי מחברים הרבה מילים חמות על סקציה נס ציונה", אומר השחקן הוותיק (34), "ובשיחה שניהלתי עם רועי (אנקווה, הבעלים) קיבלתי רושם שמדובר באדם שיודע מה הוא רוצה מעצמו ומהקבוצה, ושהוא מגיע לעונה הזאת עם שאיפות גדולות, ולא רק עם תקווה לגנוב הישרדות".
איזו קבוצה יראו האוהדים הכתומים במהלך העונה?
"תשמע, קודם כל חשוב להבהיר שנבוא צנועים, ונראה איך הפרויקט הזה מתקדם ממשחק למשחק. גם שמעתי הרבה דברים חיוביים על חדר ההלבשה של הקבוצה וזה משהו שהוא מאוד מהותי בחיבור של קבוצה, שעל הנייר רואים שיש בה כישרון".
ברקוביץ' אמר בראיון שהוא מתכוון לשחק התקפי גם בליגת העל. נשמע לך ריאלי?
"מי שמכיר אותי יודע שלמרות שאני בעל איכויות הגנתיות, אני מסוג המגינים שיש להם גם צד התקפי משמעותי, ואם ניר הביא אותי אז הוא יודע בשביל מה הוא הביא אותי ואילו ציפיות יש לו ממני. בכל מקרה, זה דבר שהוא גדול יותר ממני או מנס ציונה. אנשים באים לראות כדורגל, לראות שערים, וחשוב שגם השחקנים והמאמנים יהיו באותו ראש".

מהבלטות ליפו

למעט שעוד לא יודעים, מגבו, שגדל בבת ים, עבר את המסלול המלא של הכדורגל הישראלי, כשעשה את הדרך הארוכה מליגה ב' (בני יפו, 2009-2006) עד הבמה המרכזית (מ.ס אשדוד, מכבי פתח תקוה, עירוני קריית שמונה ובית"ר ירושלים). בניגוד לחלק גדול משחקני ליגת העל, הוא החל לכדרר לראשונה במסגרת קבוצתית רק בגיל 15. "בילדות שלי, בת ים הייתה בירת הקטרגל. היינו חוזרים מבית הספר ורצים לשחק על הבלטות. שם גם למדתי את היסודות של המשחק. בשלב כלשהו שאלו אותי 'אתה מהיר, אתה חזק, למה אתה לא הולך לשחק במועדון?'. לא הרבה הבינו שבסופו של דבר זה חוג שעולה כסף, ובמצב הכלכלי של המשפחה שלי, זאת הייתה פריבילגיה גדולה מדי".
2 צפייה בגלריה
מגבו במדי בית"ר ירושלים
מגבו במדי בית"ר ירושלים
מגבו במדי בית"ר ירושלים
(צילום: עוז מועלם)
מגבו גדל במשפחה עם שלושה אחים, לאמא ישראלית ממוצא פרסי ואב ממוצא ניגרי. "כסף לכדורגל לא היה להם לתת לי, אבל כשביפו ראו בי פוטנציאל, הם התחילו להשקיע בי. קיבלתי ציוד, מדים, מגינים, כדורים. ברגע הזה נפתח לי הפתח שהייתי צריך כדי לקבל מקום בכדורגל".
אתה יודע שהיום קשה מאוד למצוא מסגרת של כדורגל בבת ים?
"אני באמת פחות עוקב ולא יודע מה מצבה של בית"ר ת"א־בת ים בעקבות זה שהם ירדו (לליגה א'), אבל לדעתי ועל פי הניסיון שלי, מסגרות כדורגל הן דבר הכרחי בכל עיר. אני הייתי מהילדים שהיו ברחוב והיו לי כל הסיבות להידרדר. כדורגל יכול להציל חיים של ילדים, ואני יכול לומר שהוא הציל את החיים שלי. בת ים שגדלתי בה זאת לא בת ים של היום, היא הייתה קשוחה יותר, ודברים יכלו להוביל אותי בקלות למקומות של פשע. כדורגל זה הדבר ששומר אותך במסגרת, בפוקוס, זה חבל הצלה אמיתי".
גדלת גם כילד קצת אחר, לא הישראלי הקלאסי.
"נכון, והיו אומרים לי כל מיני מילות גנאי שקשורות בצבע שלי, אבל פיתחתי עור של פיל. כאדם בוגר אני מתבאס היום בשביל כל שחקן שחווה גזענות מצד אוהדים, וכשאני נחשף לזה אני תמיד ניגש ומנסה לעודד ולהסביר עד כמה שאפשר, שזה בסופו של דבר לא מרוע אלא מבורות. אני תמיד מתקומם כשאני רואה גזענות בספורט, בטח כשאנחנו כישראלים נתקלים בזה במקומות כמו בג'ודו שלוחם מצרי מסרב להתמודד איתנו. אז איך אנחנו יכולים פתאום לשכוח את זה כשאנחנו בצד השני?".
זה משהו ששחקנים מדברים עליו בחדר ההלבשה או מעדיפים שלא להתעסק בזה?
"כל הכדורגלנים וגם אני מעדיפים שלא להתעסק בפוליטיקה. מה שחשוב, וזה גם התפקיד שלי בכל קבוצה, זה לשמור על האווירה הטובה בחדר ההלבשה, ולא משנה מי מרכיב אותו, מאיזה צבע הוא, מאיזו דת ומאיזה לאום".

בזכות דראפיץ'

את הופעת הבכורה שלו בליגת העל, רשם מגבו במדי מ.ס אשדוד (עונת 2010/11), כשמלאו לו 23 שנים, אבל בהכרה האמיתית בליגת העל הוא זכה רק בגיל 28, בעונת 2015/16, כשהמאמן סלובודן דראפיץ' הביא אותו מבית"ר תל אביב־רמלה לבית"ר ירושלים. "למה פרצתי בגיל כל כך מאוחר? אני חושב שזה בגלל שאני עובד קשה ושיש לי כוח רצון גדול".
תסביר.
"השחקן הישראלי הסביר, אם הוא רושם עונה אחת טובה או שתיים, הוא כבר עף לאירופה, והיום יש הרבה אופציות. אני לא עמדתי מול אפשרויות רבות כל כך, אבל עדיין לא הרמתי ידיים והתעקשתי להישאר במשחק. אגב, הגישה הזאת מלווה אותי עד היום, אני תמיד אלך לישון בידיעה שהיום עשיתי את המקסימום האפשרי, בכל משחק ובכל אימון. גם האוהדים מזהים את זה אצלי, ובגלל זה בכל מקום שאני מגיע אליו, האוהדים רואים את ההשקעה והלחימה שלי ובטוחים שגדלתי שם".
"בת ים שגדלתי בה זאת לא בת ים של היום, היא הייתה קשוחה יותר, ודברים יכלו להוביל אותי בקלות למקומות של פשע. כדורגל זה הדבר ששומר אותך במסגרת, בפוקוס, זה חבל הצלה אמיתי"
היום, בזכות המקצוענות והמדע, גם הקריירה של הכדורגלן מתארכת מעבר לתחילת העשור השלישי.
"נכון אבל לא יודע עד כמה זה נכון לגבי ישראל. תסתכל על הליגה ותבדוק מי בשנתון שלי, ותראה שאין הרבה. יש את ערן זהבי שהוא משהו יוצא דופן, את תומר חמד ושכטר, שבאותו שנתון. שוערים בטוח שיש עוד כמה אבל הם יוצאים מן הכלל. אני שומר על הגוף שלי, וארצה להיות בליגת העל עד כמה שהוא יאפשר לי".
לסיום, באיזה מקום נראה את סקציה בסיום העונה?
"אני מעדיף שלא לצאת בהצהרות מיותרות אבל מאמין שנעשה את הכל כדי להפתיע את כל מי שרק אפשר".