אלי רבי היה חבר קרוב של עמי ברדה במשך שנים רבות. שני מאמני כדורסל שהיו מתייעצים ביניהם בכל הזדמנות, וכך הם עשו גם ביום ראשון האחרון. במהלך הבוקר קיימו השניים את השיחה היומית הקבועה ורבי, מאמן נבחרת הנשים של ישראל, לא יכול היה לחלום אפילו בחלומות הכי שחורים שלו שזו תהיה גם השיחה האחרונה עם חברו הטוב. לא חלפו שעות בודדות והוא קיבל טלפון עם הבשורה המרה. "עמי קיבל דום לב ונפטר".
עמי ברדה ז"לעמי ברדה ז"ל
עמי ברדה ז"ל
(צילום: קובי קואנקס)
רבי, ההמום, חשב לרגע שמישהו אולי מנסה לעבוד עליו. אבל יהודה בארקן ז"ל, מלך המתיחות, הלך לעולמו פחות מ־48 שעות קודם לכן.
"האמת שקשה לי עדיין לעכל שעמי כבר לא איתנו, שמחר כבר לא נדבר", אומר רבי בצער והכאב נשמע בקולו. "אני ועמי היינו חברים ובקשר רציף, ועוד היינו אמורים להיפגש ביום ראשון ב־16:00 אחר הצהריים. כשאתה מנהל שיחה רגילה לחלוטין עם מישהו בעשר בבוקר, וכעבור שעות ספורות אתה שומע שהוא כבר לא בין החיים, קשה לעכל את זה. דיברנו והכל נשמע רגיל. ב־14:00 קיבלתי טלפון, ועל הצג הופיע המספר של עמי. מן הסתם חשבתי שזה הוא מתקשר אלי, גם הקול מהצד השני של הקו נשמע דומה ולקח לי כמה שניות כדי להבין שלא מנסים לעבוד עלי. זה היה אח של עמי, צליל הקול שלהם היה כמעט זהה. לעמי היה לב ענק, ודווקא הלב הזה בגד בו. עצוב. כואב ממש".
ביום שני, בבית העלמין בבאר יעקב, הובא ברדה ז"ל בן ה־51 למנוחת עולמים. טקס האשכבה נערך בפורום מצומצם בצל מגבלות הקורונה. הוא הותיר אחריו שני ילדים.
מותו הפתאומי של המאמן הותיר רבים ממכריו המומים ודואבים. המאמן התמודד אמנם עם בעיות רפואיות בעבר, ואף נאלץ לעבור צינתור לפני כמה שנים, אבל מצבו הבריאותי הכללי היה תקין.
חבריו מספרים שהיה בן אדם מיוחד, שעבר כמה וכמה צמתים משמעותיים ב־51 שנותיו, בכדורסל וגם מחוצה לו, אבל תמיד השתדל לשמור על רוח אופטימית ועל שמחת חיים.

מאמן מגיל 18

הוא גדל בבת ים ובילדותו החל לשחק כדורסל באליצור המקומית. כבר בגיל צעיר מאוד הוא נמשך לתחום האימון, וכאשר הבין שכדורסלן גדול הוא לא יהיה כנראה, פצח בקריירה חדשה, כמאמן על הקווים, כשבקושי מלאו לו 18.
רבירבי
רבי
(צילום: אבי מועלם)
התחנה הראשונה של איש המקצוע הצעיר היתה מחלקת הנוער של הפועל חולון. ממנה הוא המשיך הלאה לבני יהודה, וב־1995 מונה לעוזרו של רוני בוסאני במכבי ראשל"צ. שנה וחצי מאוחר יותר ברדה החליט לעזוב את האולם בגן נחום לטובת משרת אימון בקבוצת הנשים של אליצור חולון.
ב־1997/98, כשהיה בן 28 וכבר עם עשר שנות אימון ברזומה, סגר המאמן המוכשר מעגל כשחזר לאליצור בת ים, כשזו היתה בליגה הלאומית. בדיעבד, במרחק הזמן, זו היתה גם העונה הטובה ביותר בקריירת האימון שלו. ברדה, תחת ניהולו של היו"ר המיתולוגי אריק קריין, טיפח בבת ים שחקנים צעירים דאז דוגמת דרור חג'ג' ואבי סוכר והנחית בארץ את טים ג'ונס, אחד הזרים המלהיבים שנראו בימים ההם בכדורסל הישראלי. המאמן האנרגטי הוביל את בת ים לשנה קסומה ורק בשל חוסר מזל פספס איתה עלייה היסטורית לליגת העל.
בהמשך אימן גם במכבי רחובות, היה עוזרו של אריק שיבק בהפועל ת"א, העלה את הפועל לוד לליגה הארצית והדריך את נווה דוד רמלה בליגה הלאומית. ברדה, אגב, היה זה שהביא בזמנו את מורן רוט הצעיר לנווה דוד רמלה, סיפור שליווה אותו אחר כך לאורך כל הקריירה.
"מוטי כהן, יו"ר רמלה, אמר לי שאין לו כסף בשביל להביא עוד שחקן, אז הוצאתי מכיסי 500 שקל כל חודש עבור המשכורת של מורן", גילה ברדה בראיון שהעניק שנים מאוחר יותר. "אהבתי את המשחק של מורן וחשבתי שהוא יכול לעזור לנו".
במרוצת השנים חווה ברדה גם תקופות לא פשוטות בחייו האישיים. ב־2006 הוא הורשע בבית משפט, על סמך הודאתו ובמסגרת הסכם טיעון, בביצוע עבירות כלכליות ונידון למאסר בפועל של ארבע שנים. לבסוף מאסרו קוצר בגין התנהגות טובה והוא שוחרר לאחר קצת פחות משלוש שנים.
"עמי היה איש עם הומור מפותח מאוד", מעיד אלי רבי, "אבל קשה להגיד שהחיים האירו לו פנים. עמי עבר תקופות מאוד מאוד קשות, אבל הוא תמיד העדיף להסתכל על הצד החיובי".
עם יציאתו מהכלא, חזר ברדה לנהל אורח חיים נורמטיבי, אבל גם חווה מציאות חדשה. "אחרי המאסר, רוב החברים נעלמו, הם לא ידעו איך לקבל דבר כזה", הוא סיפר לאחר שחרורו. "צביקה שרף ואלי רבי היו היחידים מהכדורסל ששמרו איתי על קשר. הם באו כל הזמן לבקר, עודדו אותי ותמכו בי. אני לעולם לא אשכח להם את זה".
רבי: "עמי היה בן אדם שקל להתחבר אליו. חם, לבבי ותמיד מוקף בהרבה חברים. עברנו יחד הרבה דברים וצברנו הרבה חוויות".
תן איזה סיפור קטן שאתה זוכר ממנו.
"כשעמי עוד היה בתחילת דרכו, הוא אהב למשוך תשומת לב. כשיצא הטלפון הנייד הראשון, סטארטק קראו לו, עמי היה חייב שיהיה לו אחד כזה. כשרכב מדגם רובר הגיע לראשונה לארץ, עמי דאג שיהיה לו אחד כזה, עם גג נפתח כמובן. בוא נגיד שבמקומות שעמי היה, קשה היה לפספס את הנוכחות שלו".

חשב מחוץ לקופסה

שלוש שנים לאחר שחרורו, חזר ברדה גם למקום שהוא הכי אוהב - אולם הכדורסל, שהיה, לדבריו, חסר לו מאוד בין כותלי הכלא. מנחם וידהורן, היו"ר האגדי של אליצור חולון, היה הראשון שהעניק למאמן צ'אנס מחודש וצירף אותו למועדון כיועץ מקצועי. בהמשך חזר ברדה גם לעמוד על הקווים במכבי רמת חן והוביל את הרמת גניות עד לחצי גמר גביע המדינה לנשים.
בעונות הבאות הוא חזר לסיבוב נוסף בכדורסל הגברים ואימן קבוצות בליגה הארצית ובליגה א', בית"ר ירושלים, מכבי בת ים, הפועל לוד ומכבי בית דגן.
בשנים האחרונות עבד ברדה בעיקר עם הדור הצעיר, במחלקות הנוער בלוד ובבת ים וגם לבית הספר לכדורסל ברמלה הוא הגיע לפני כשלוש שנים.
בקיץ 2018 חבר ברדה למורו ורבו, צביקה שרף, במחלקת הנוער של מכבי עירוני רמת גן, במטרה לאתר שחקנים מוכשרים ולהצעידם קדימה, אבל בעונה האחרונה הוא החליט לקחת פסק זמן מאימון, ופנה לעסקים פרטיים.
"עמי, בזכות מבנה האישיות שלו, היה טיפוס יצירתי מאוד", הוסיף אלי רבי, "ובזכות זה הוא נחשב למנהל משחק בחסד עליון, ברמה הגבוהה ביותר. היתה לו אינטואיציה מאוד חדה וחזקה, הוא ידע לקרוא מהלכים על המגרש ולזהות כישרון ופוטנציאל. זה היה היתרון הגדול שלו כמאמן כדורסל. עמי לא היה בן אדם אנליסטי, לא איש מחשבים, אבל הוא היה חיית משחק, מאלה שחושבים מחוץ לקופסה. ידע לשלוף שפנים ברגעים החשובים".
החלום הגדול של ברדה היה להרצות בפני בני נוער על מסלול חייו במטרה שילמדו מהניסיון האישי שלו וגם כדי להוכיח שאפשר לחזור לשגרת חיים רגילה. "לפעמים הצלחה גורמת לאדם לעשות שטויות", הוא הודה בעבר. "הייתי רוצה שבני נוער יידעו שצריך להיות עם רגליים על הקרקע ולא לחפש פנטזיות וקיצורי דרך. החיים יכולים להתהפך בדקה".
איש תקשורת לשעבר, שעבד מול ברדה בנקודת זמן מסוימת במהלך הקריירה שלו, תימצת וסיכם את דמותו: "עמי היה בן אדם אמביציוזי וחברותי מאוד. זה מצחיק, אבל באחת משיחותינו פעם הוא אפילו רצה לסדר לי כלה. עמך, זה היה עמי. כשמו כן הוא".