כשבועיים חלפו מאז שהמאמן המיתולוגי של ענף הכדורעף בבת ים, יוסף גלוזברג, הלך לעולמו, והותיר אחריו משפחה ומאות, אם לא אלפי שחקנים אותם אימן במשך למעלה מ־36 שנים בבת ים, בחולון וברחבי הארץ, שנותרו עצובים על לכתו. "אין אדם בתחום הכדורעף בארץ שלא הכיר אותו והעריך את מי שהוא ואת מה שהוא ייצג. 'מעצב אופי', בני אדם, לא רק שחקנים", מספרת הקפטנית לשעבר של נבחרת הפועל בת ים, ספיר חן.
גלוזברג עלה מברית המועצות לשעבר בשנת 77', והתמקם עם משפחתו בבת ים, וכמורה לחינוך גופני הוא החל ללמד בבית ספר "משה שרת" בעיר.
בנו שלמה מספר כי מיד עם תחילת עבודתו הוא החל לעבור בכיתות ד'-ו' ולאסוף סביבו את כל התלמידים הגבוהים. "לאט־לאט הוא גיבש סביבו ילדים שהיה להם פוטנציאל, והפך אותם לשחקנים, ממש במו ידיו. כך הוא גילה וגידל במשך שנים דורות של שחקני כדורעף, שרבים מהם שיחקו בסופו של דבר גם בנבחרת ישראל ‑ צחי אלבז, רוני כהן ואלון גרינברג הם רק אחדים מהם".
עד שנות ה־80, מספר הבן, הקיבוצים בארץ שלטו בענף הכדורעף, ולכן אביו היה נוסע לאמן בקיבוצים. "לאחר מכן, כאשר הוקמה קבוצה בבת ים, הוא החל לאמנה ואף זכה בהישגים רבים עם קבוצת הנשים וקבוצת הגברים בעיר. בשנת 1989, כאשר זכה איתם בדאבל, זו היתה בעצם הפעם הראשונה שקבוצה מהעיר, ולא מקיבוץ, זכתה בתואר בענף הכדורעף".
עוד מספר הבן שלמה כי בין הישגיו הבולטים של האב, זכייה בגביע המדינה בשנים 1990, 1991 ו־1994 ושנים רבות של אימונים של נבחרות ישראל השונות בכדורעף.
"כדורעף היה החיים שלו, וחוץ מהיותו איש משפחה למופת, כל החיים שלו סבבו סביב הכדורעף", מוסיף הבן. "הוא עבד בזה מסביב לשעון, בבוקר כמורה לחינוך גופני, בצהריים חוגי כדורעף ובערב מאמן קבוצות כדורעף בליגת העל, ולאחר מכן גם שופט. בסופי השבוע מחנות אימונים ונסיעות לחו"ל עם נבחרות ישראל. אבא שלי לא היה מהאבות שלקחו אותנו לטיולים בשבת, אבל אנחנו היינו באים לכל המשחקים החשובים ותמיד היינו גאים בו ובהישגיו".
"הנתינה של אבא"
עם פטירתו של גלוזברג הבינו בני משפחתו כי לא רק הישגיו בתחום הספורט היו גדולים, אלא הישגיו בתחום החינוך היו אף יותר משמעותיים בעיניי הנערים והנערות שאימן.
"המון תלמידים לשעבר שלו הגיעו לבקר אותנו בשבעה וסיפרו על איך אבא עיצב אותם לבני אדם שהפכו להיות. לדוגמה, שני בחורים שאבא אימן אותם בשנת 1986 בקיבוץ העוגן, הגיעו וסיפרו שהוא היה נוסע מבת ים עד אליהם הביתה בנתניה, אוסף אותם לאימונים ומחזיר אותם. עשרות סיפורים מהסוג הזה, על הנתינה של אבא, על כך שהיו תלמידים שהוריהם לא יכלו להרשות לעצמם לשלם על החוג והוא היה משלם עליהם בעצמו, רק בשביל שתהיה להם מסגרת והם יתאמנו".
"חינך למצוינות"
בתוך כך, בשנת 1995 הקים גלוזברג את מגמת מצוינות בספורט בתיכון "יצחק נבון" בחולון, וקבוצת הכדורעף שלה זכתה באינספור אליפויות מחוזיות וארציות.
"התלמידים היו מגיעים בשעה 7:00 בבוקר לפני תחילת הלימודים כדי להתאמן ‑ עד כדי כך הוא השקיע על חשבון הזמן הפרטי שלו בשביל שיצליחו. הוא חינך אותם למצוינות בכל תחומי החיים ולא רק בספורט", משתף שלמה בנו.
"כדורעף היה החיים שלו, וחוץ מהיותו איש משפחה למופת, כל החיים שלו סבבו סביב הכדורעף"
ספיר חן, תלמידתו לשעבר, ספדה לו וסיפרה: "יוסי היה המאמן המשמעותי הראשון שלי. הוא לקח את קבוצת הנשים בכדורעף ולא ויתר לנו, עשה את המקסימום כדי שלדבריו, 'אולי בסוף ייצא מאיתנו משהו', עם קריצה וחיוך. תמיד לקח על עצמו את מלוא האחריות, היה אדיב אבל קשוח איפה שצריך ‑ 'מעצב אופי' ההורים שלי קראו לו. מבחורה בת 20, שחקנית מהשורה, הוא הפך אותי לקפטנית הפועל בת ים בליגת העל, שמאמינה שאפשר, למרות שהיינו ה'אנדרדוג'. אני זוכרת שהיה אומר 'נו בסדר', וחייך חיוך קטן כשניצחנו, אבל לקח ללב כל הפסד כאילו מדובר באליפות העולם. כזה יוסי היה, מסור מאוד מאוד לענף. אין אדם בתחום שלא הכיר אותו והעריך את מי שהוא ואת מה שהוא ייצג. הוא השפיע עליי כשחקנית, כבת אדם וכאמא שאני היום לשני ילדיי".
גלוזברג, שהמשיך לאמן דורות של ילדים ונערים עד לפני כארבע שנים, חלה בסרטן והיה בן 78 במותו. הוא הותיר אחריו את אשתו ריטה, שני ילדיו שלמה ואינה וחמישה נכדים.
השבוע פנו בני משפחתו לעיריית בת ים בבקשה לקרוא את אולם הספורט של תיכון "רמות" ‑ אולם הספורט המזוהה עם ענף הכדורעף בעיר ‑ על שם אביהם, המאמן האגדי שהותיר חותם כה משמעותי על ענף הכדורעף בארץ.
מעיריית בת ים נמסר: "כל פניה המתקבלת בנושא תידון על פי הנוהל העירוני לאחר שהוגשה בקשה לוועדת שמות".
