לפני מספר שבועות הגיע כדורגלן העבר, אביבי זוהר, ללוד כדי לקדם יוזמה להקמת אקדמיה לכדורגל עבור שחקנים צעירים בעיר, בחסותו של אחיו איציק. הרעיון היה שאביבי יסייע בתחום המקצועי. מפה לשם הוא לא לקח בחשבון שעל הדרך, במהלך הפגישה עימו, יזרקו לעברו "בוא תאמן גם את קבוצת הבוגרים שלנו".
זוהרזוהר
אביבי זוהר
(צילום: אבי מועלם)
אביבי, שלא ממש מצא את מקומו כמאמן ראשי בכדורגל הישראלי מאז שפרש ממשחק פעיל, התלבט לרגע ובדרך חזרה לביתו בבת ים כבר חשב על הקבוצה שהוא ירצה לראות במועדון ספורט הפועל לוד מליגה ב'.
"האמת שאפילו לא חשבתי על האופציה הזאת", מודה זוהר. "איציק סגר על פתיחת האקדמיה ובית הספר לכדורגל בלוד, ורק ביקש ממני שאבוא לעזור לו פעמיים בשבוע. הראש שלי היה בכלל בעירוני רמת השרון, שם עבדתי בארבע השנים האחרונות כאחראי על כל הצד המנטלי במועדון. אבל כשראיתי את המתקנים בלוד ואת התנאים שיש מסביב, הבנתי שיש עם מה לעבוד והחלטתי ללכת על זה. מי שמכיר אותי יודע שאני אחד שאוהב אתגרים".
אביבי, כיום בן 47, היה למי ששכח כדורגלן מוכשר בזכות עצמו, עם איכויות משחק ובעיטות חופשיות יוצאות דופן (תשאלו כמה שוערי עבר שהרגישו את נחת רגלו), אולם הקריירה שלו חסתה רוב הזמן בצילה של זו של אחיו איציק, שאת הרקורד שלו אין צורך להציג.
"מבחינת פוטנציאל שכביכול היה לי, יכול להיות שהייתי יכול להגיע קצת יותר רחוק", מודה זוהר, "אבל בסך הכל, ברוך השם, אני מודה על הקריירה שהיתה לי. שיחקתי בכל הנבחרות הצעירות, הייתי פעמיים מלך השערים של הליגה הלאומית, עליתי ליגות ועשיתי הרבה דברים יפים בכדורגל הישראלי. שיחקתי בעמדת הקשר מתחת לחלוץ, פליימייקר, כמו שקראו לזה פעם, וכשהייתי בנבחרת הצעירה התחריתי על המקום שלי עם איל ברקוביץ', אבי נמני וחיים רביבו. שנתון או שניים מעלינו שיחקו איציק אחי, טל בנין וראובן עטר. בעצם גדלתי בשנתונים הכי מוכשרים שהיו אי פעם בכדורגל הישראלי. דווקא בגלל שלא מיציתי את עצמי במקסימום, ולא התנהלתי נכון, אני רוצה היום להעביר מהניסיון שלי לאחרים. הדור הצעיר יכול רק להרוויח מזה".
מה המסר שלך אליו?
"אני רוצה שהדור הצעיר שאני עובד איתו היום לא יחזור על אותן טעויות שאני עשיתי, אם זה בהתנהלות לא נכונה או בבחירת קבוצה לא מתאימה".
אולי הצל הגדול של אחיך הפריע לך?
"האמת, אף פעם לא התעסקתי בזה. זה לא שאני הייתי אנונימי. אני פשוט אוהב לעשות את מה שאני צריך בשקט. אז כן, אנחנו אחים ובכל מקום שאני מגיע אליו, אז אני תמיד גם על תקן 'האח של'".

הכל בראש

את דרכו המקצועית כמאמן, החל זוהר בקיץ 2009 במכבי יפו, מועדון נעוריו, אלא שהרומן היה קצר והסתיים אחרי פחות משלושה חודשים. הוא מצא את עצמו מחוץ לכדורגל למשך תקופה ארוכה, נקלע למשבר גם בחייו האישיים והתגרש מאם שלוש בנותיו. גם הניסיונות למצוא את מזלו במיזמים אחרים, פחות צלחו.
זוהרזוהר
איציק זוהר
(צילום: ענת מוסברג)
דווקא מנקודת השבר הזאת, הצליח זוהר לבנות את עצמו מחדש. ב־2016, במקביל להתקרבות ליהדות ושמירה על מצוות ("תמיד היתה לי אמונה, זו האמת מבחינתי"), הוא חזר לפעילות מקצועית על הדשא, לראשונה מאז נפרד מיפו ואימן את קבוצת הנוער של מכבי עירוני בת ים. ההחלטה המשמעותית ביותר שזוהר קיבל מבחינתו היתה להתמקצע בתחום האימון המנטלי. הוא צורף, כאמור, לצוות המקצועי של עירוני רמת השרון, בבוגרים ובמחלקת הנוער וזכה ב"גרונדמן" להערכה רבה על עבודתו. "היו לי שם ארבע שנים מוצלחות מאוד", מספר זוהר על התקופה שעבר שכללה גם נישואים פעם שנייה ב־2017. "צריך להבין", הוא מדגיש, "לא הייתי מאמן מנטלי שמגיע למגרש עם ג'ינס וחולצה מכופתרת ויושב במשרד, אלא הייתי נמצא עם השחקנים על הדשא, ממש כחלק מהצוות המקצועי. הייתי מעורב בכל ההחלטות, יחד עם המאמן הראשי כמובן".
מה הביא אותך להתמקצע בתחום?
"עוד כשהייתי שחקן היתה לי יכולת מנהיגות, של אחד שמוביל, אז החלטתי לשלב את הצד המקצועי עם המנטלי. אורן רותם הציע לי לבוא לעבוד ברמת השרון, ולאט־לאט נשאבתי לזה".
היכן למדת את רזי המקצוע?
"ב־40 שנות ניסיון, בחיים ובכדורגל ומהכישרון שבורא עולם נתן לי בתחום. לא כל אחד יכול להיות מאמן מנטלי, צריך להיוולד עם זה".
במה מתמקדת העבודה?
"להבין ולהגיע לנפש של השחקן, לדעת איך לגשת אליו. אם תצליח לעשות את זה, רק ככה תוכל להפיק ממנו את המקסימום".
אתה גדלת בשכונות ולא היו לך מאמנים מנטליים, אנאליסטים או תזונאים. האם לא מפריזים קצת בחשיבות שלהם היום?
"הדור של היום הוא שונה לגמרי. אצלנו לא היו כל הדברים האלה ולא ייחסו לכך חשיבות. לא הכירו אותם בכלל. אם כן היו בתקופתי כל התנאים שמקבל הדור הנוכחי, אז יכול להיות שכולנו היינו מגיעים רחוק יותר. צריך להבין, ההתמודדות המנטלית היא מאוד־מאוד חשובה בכדורגל. כל האנאליסטים ודומיהם זה הקידמה של הספורט, ושל העולם בכלל. זה חלק מהעניין. ואגב, אני יודע לעשות את השילוב בין המקצועיות שצברתי בתחום לבין חוכמת הרחוב שתמיד היתה לי".
"עוד כשחקן היתה לי יכולת מנהיגות, של אחד שמוביל, אז החלטתי לשלב את הצד המקצועי עם המנטלי. בורא עולם נתן לי את הכישרון בתחום. לא כל אחד יכול להיות מאמן מנטלי, צריך להיוולד עם זה"
ההתמודדות הקשה ביותר היא עם כישלונות.
"אם תבדוק את אחוזי ההצלחה של כל ספורטאי, ולא משנה באיזה ענף הוא מתאמן, תגלה שאצל רובם הם לא כל כך גבוהים. תמיד יהיו יותר כישלונות מהצלחות. חוץ מיחידי הסגולה, אחד ל־100 אלף שחקנים מצליח להגיע לאן שהוא רצה. לכן קודם כל צריך להבין שכישלונות, הפסדים, טעויות, החמצות ואיבודי כדור הם חלק מהמשחק. זה לא אסון. ברגע ששחקן יבין שאפשר גם להיכשל, יהיה לו הרבה יותר קל להביא את עצמו לידי מימוש".

כל כולו בכדורגל

העבודה המנטלית עם אחרים, סייעה גם להתמודדות האישית שלך?
"לגמרי. עשיתי דברים שלא הצלחתי בהם, אבל החוכמה היא לדעת ללמוד מהם ולהפיק את הלקחים הנכונים. מה שאני מנסה עכשיו ללמד את הדור הצעיר, זה הכל מניסיון אישי, לא מאיזה קורס שעברתי. מה ששחקן צעיר חווה, או יחווה בעתיד, אני כבר חוויתי. יש לי את היכולת לדבר ולהוציא את המיטב מהשחקן. אני דורש תמיד לתת 100 אחוז, אין אצלי 99. אם מישהו לא ישקיע את כל מה שהוא יכול בכל אימון, זה לא יעבוד לו".
הוא מתמקד היום, לדבריו, אך ורק בעבודתו בלוד ובייעוץ מנטלי שהוא ממשיך להעניק לשחקנים צעירים. "אני כל־כולי בכדורגל", מציין זוהר, ומסכם בחיוך: "לא שהפרנסה כל כך טובה היום, בטח לא בליגות הנמוכות, אבל אנחנו מודים על כל מה שיש לנו ואני שמח עם הפרויקט שלקחתי על עצמי".