סלובודן דראפיץ' אמר פעם ש"חודש ינואר, זה חודש שחור".
כשנשאל למה התכוון, הסביר המאמן ש"רק דברים רעים קורים בינואר. חדר ההלבשה גועש בגלל שחקנים שחוששים למעמדם בחלון ההעברות ואחרים שמחפשים שדרוג כלכלי ומקצועי. בתכל'ס, אף קבוצה לא באמת הצליחה לעשות שינוי אמיתי בינואר וכל הרעש הזה לחינם".
רגע לפני חלון ההעברות של ינואר 2025, הצמרת רותחת. נדמה שלכל ארבע הקבוצות, מי יותר ומי פחות יש סיכוי לזכות באליפות. ועדיין, בכל אחת מהן, החליטו להתפזר, ובמקום לבצע שיפוץ נקודתי שיזניק אותן קדימה, הן פועלות הפוך. במקום לשדרג את נקודות התורפה שלהן, הן מנסות להתחזק בנקודות החוזק שלהן.
נתחיל ממכבי חיפה. כל בר דעת רואה שההגנה של ברק בכר זה אפעס, לא משהו שאפשר להתגאות בו. שעם שחקני הכרעה כמו סבע, דין דוד ורפאלוב, בחלק הקדמי של המגרש הכל בסדר. החלק האחורי? זה יום עסל יום בסל, בעיקר בסל.
והנה, חיפה יצאה מגדרה, כדי להחתים השבוע את עומר אצילי. החזרה של הבן האובד מקפריסין היא על הכיפק. מה גם, שאם שחר מוכן לשלם, זו זכותו. אבל מה כל כך דחוף אצילי, כשסבע רפאלוב ודוד נותנים עבודה? ובעיקר, איך בכר, שנניח שהשמועות על כך שלא ממש רצה באצילי אינן נכונות, מכניס שחקן כזה לעניינים אחרי חצי שנה בלי כדורגל? טוב, אצילי פתר להם את הבעיה עם הסוויץ' שעשה לצהובים בירושלים.
בחיפה צריכים להפוך את העולם כדי למצוא לפחות בלם אחד ומגן אחד אם לא יותר. אולי סיבוב הפרסה של אצילי לבית"ר ירושלים ברגע האחרון יעשה דווקא טוב לירוקים. אולי מהלימון הזה של הבשורה לפיה אצילי בבית וגן, בעיר הכרמל יידעו לעשות לימונדה.
בהפועל ב"ש החלק הקדמי נראה פשוט פנטסטי. הקבוצה של רן קוז'וך הבקיעה 32 שערים ב-15 משחקים, למעלה משני שערים למשחק. ועדיין, למרות שגם קוז'וך וגם אלונה ברקת יודעים שלמיגל ויטור יהיה קשה למשוך עונה שלמה, בקבוצה מבירת הנגב הולכים בכח על...חלוץ. ב"ש אמנם ספגה 9 שערים בלבד העונה, וויטור, אגדת מועדון חזר לעניינים אבל אם הוא יתעייף או ייפצע חלילה (הפורטוגלי-ישראלי בן 35 וחצי) זה עלול לעלות באליפות.
במכבי ת"א ממשיכים החיזורים אחרי הטאלנט של בית"ר ירושלים עדי יונה. האחרון, שחקן נהדר, נמצא בירידה תלולה ביכולת שלו בעונה הנוכחית ורחוק מאד מהסכום המקורי עליו דנו בקרית שלום מול ברק אברמוב. הם דרשו עבור הטאלנט הצעיר יותר משלושה מיליוני יורו. עדיף לה למכבי, לתת את הבמה לאורי עזו כבר עכשיו כדי אולי להרוויח שחקן בית לשנים הבאות. כדאי לה גם, לחזק את הקישור האחורי וההגנה כי לא כל יום היא תיתקל ביריבה נאיבית כמו מכבי פ"ת.
אצל הצלע הרביעית בצמרת, בית"ר ירושלים - אף אחד לא מבין איך אלמוג כהן וברק יצחקי לא רואים שהם נפלו חזק מאד עם הליהוק של ז'אן מרסלן לעמדת הבלם. אף אחד גם לא מרים גבה משום מה, איך קבוצה שיש לה קישור קדמי בלתי נגמר וכוכב על ישראלי כמו ירדן שועה, נלחמה כל כך בחירוף נפש על שירותיו של עומר אצילי ובסוף גם זכתה בו בניגוד לכל הסיכויים.
בית"ר רביעית כי צד אחד במגרש, ההתקפי, נראה מדהים. הצד השני, מהבלם, דרך המגינים וגם הקישור האחורי בעקבות חולשתו של סורו (רק ירין לוי יוצא מן הכלל תרתי משמע) פשוט לא יצליח לתת פייט לב"ש מכבי ת"א ומכבי חיפה גם עם החיזוק של אצילי. ובעונה כזו, זה יהיה חבל מבחינתה של בית"ר.
משחקי הרעב
מכבי חיפה חזק מאד בתמונת האליפות. אלא שגם אם הירוקים ירוצו עד הסוף וגם יזכו בצלחת, יסלח לנו ברק בכר, ככה לא נראית אלופה. חיפה משחקת כדורגל שבלוני, רך, בלי שום כח הרתעה שאפיין אותה בשנים האחרונות, גם לא איכות משובחת.
הסיפור כאן הוא בכר. המאמן לא שכח לאמן כדורגל. את מה שהוא מתחיל לשכוח, יש כאלה שטרם למדו. אבל נסו רגע לגלגל בראש את מהלך הקריירה של מאמן מכבי חיפה - שש אליפויות בישראל וזכייה בגביע המדינה בגיל 45, ולאחריהן מעבר לאירופה שאמור היה לשדרג לו את הקריירה גם בעולם הגדול ונגמר במפח נפש.
עכשיו נסו להגיד ביושר - איך אדם, בכל מקצוע, מצליח בגיל מאד צעיר לשבור כל תקרת זכוכית אפשרית, משאיר אבק לכל העולם, ואז, כשהוא כבר מוכן ובשל וראוי לקפיצת מדרגה נוספת, נאלץ, מכורח הנסיבות לחזור אחורה? מאיפה מוצאים את האנרגיות להתניע מחדש? איך מביאים את כל הפאשן והרעב למקום וסיאטוציה שכבר היינו בה בעבר?
לפני 30 שנה, היה אייל ברקוביץ' באנגליה, נסע לחתום בסאות'המפטון. החוזה הזה לא נחתם בגלל חילוקי דעות בין חיפה לבין הקבוצה האנגלית וברקוביץ' חזר לישראל עם הפנים בין הידיים. עם הנחיתה בנתב"ג הוא אמר: "במקום לתת הצגה באולד-טארפורד, יש לי בשבת את הבלם את צפרירים חולון על הראש".
רצה הגורל וכעבור כמה שבועות ברקוביץ' חתם בסאות'המפטון ואכן נתן הצגה מול יונייטד.
בכר, בסך הכל בן אנוש שנאלץ, הרבה לפני מערך וניהול סגל, לנצח את שני הדברים הכי קשים בעולם- השגרה והשובע. אם הוא ייקח השנה אליפות עם מכבי חיפה, הגם שלא תהיה כנראה מרשימה, זה יהיה ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו. יותר מכל שש הצלחות שזכה בהן לפני המסע שעבר.
לא מעודד
מכבי ת"א כדורסל נמצאת באחת העונות המסויטות שלה ביורוליג וגם לא מלקקת דבש בזירה המקומית אחרי שהפסידה השבוע להפועל ירושלים. על פניו, במועדון כזה, שבו נצחונות והישגים הם חזות הכל, מאמנים כבר היו מפוטרים בהודעות וואטס אפ באישון לילה, כולל המשפט שביד אליהו אימצו מהקריה בת"א- "איחלנו לחייל (במקרה הזה המאמן) בהצלחה".
עודד קטש לא זכאי להנחת סלב. מכבי ת"א נראית ככה באשמתו כי הוא המאמן. ועדיין, קחו כל קבוצת ספורט ישראלית. נגיד מכבי חיפה כדורגל. תוציאו אותה מסמי עופר לגלות בחו"ל. תגלו שבגלל מיליון סיבות - מהיעדר מגרש ביתי דרך המלחמה ועד החלטה מודעת של ההנהלה שזה מה שיש ועם זה ננצח, כלומר, אסטרטגיה לפיה לא פותחים את הכיס.
ועכשיו תחזרו לקטש ותריעו לו. כן, ממש כך. כי קטש גבר שבגברים (גם אם מקצועית הוא מסוגל להיות מקובע, נרפה לפעמים וחסר יכולת להשפיע על הקבוצה שלו כפי שראינו העונה) לא מתבכיין. לא מאשים. לא מרים ידיים. לא משתמש בעדר של יח"צנים כדי לייצר נרטיב של אכלו לי ושתו לי. רק על זה, מגיע לקטש, להתחיל את הקיץ הבא ולבנות סגל בתנאים נורמליים, עם תקציב הגיוני ועם 10,000 איש בהיכל ששווים בין ארבעה לשישה נצחונות בעונה באירופה. נקווה רק שלאנשים במכבי יהיה את השכל ואת הדיגנטי, לא להסיט את כל האש למאמן.
נ.ב: אם קטש ייכשל בעתיד עם תנאים אובייקטיבים נורמליים, אין שום מניעה לשלוח את הודעת הוואטס אפ האמורה ולאחל לחייל (המאמן) בהצלחה.
מכתב לזהבי
בחיים של ספורטאי, כמעט תמיד מגיע הרגע בו הגוף בוגד בך. פתאום דברים שעשית עם עיניים עצומות, לא מסתדרים עם עיניים פקוחות. לפעמים, אתה רוצה יותר מפעם אבל כבר לא יכול. לפעמים, אתה יודע הרבה טוב מפעם, אבל אף אחד לא רואה ומרגיש את זה חוץ ממך.
פתאום כולם יודעים מה טוב בשבילך. אלה שקוראים לך לפרוש, כי לא הם אלה שיתגעגעו לכדור ולמשחק ולאהבה. אלה שאומרים לך לעזוב את מכבי ת"א, כי לא הם אלה שיצטרכו להתמודד עם שברון הלב שלך ושל אלפי אוהדים ויצטרכו להתאקלם במקום אחר שאין לך בו שום חסד נעורים שאפשר לזכור ברגעים פחות טובים.
יש לך כנראה רק דרך אחת להתמודד עם זה. פשוט תמשיך. תמשיך לשחק ותמשיך במכבי. אולי פתאום במחזור האחרון בדקות האחרונות תבקיע שער אליפות ותפרוש כמו שמגיע לאגדה כמוך לתלות את הנעליים. אולי פתאום מהספסל, תקרין את המנהיגות ותגיד את המילה שתנצח את משחק העונה. אולי פתאום, ישרקו לפנדל שיכריע אליפות, ואז תיגש לנקודה ולמרות שבזמן האחרון היא הפכה עבורך מלבנה לשחורה, תהיה זה שעושה את הההבדל.
אתה יודע מה, גם אם שום מזה לא יקרה, אל תעזוב את המסיבה לפני. חכה שהיא תסתיים. לא אנחנו, לא אתה וגם לא אלה שמשיאים לך עצות מבלי שביקשו מהם, יודעים מה יקרה.
קראו גם:
ריינה לאן?
עובדתית, מאז שסעיד בסול, בעל הבית של בני ריינה שעושה כבר שנים קסמים בקבוצה הצנועה של המגזר, הבטיח שיעזוב בסיום העונה היא רק מפסידה ומדרדרת. אין לי מושג אם בסול יעמוד בדיבורו ולדעתי הוא עצמו לא סגור לגמרי לאן מועדות פניו.
בסול מתוסכל כי לדבריו הוא נושא לבד בנטל הכלכלי, בלי עזרה עירונית, עם קהל שלא מגיע וספונסרים שמפנים עורף למועדון הסימפטי מהצפון. ובכן, קבוצות גדולות ומפוארות מריינה נעלמו ממפת הכדורגל הישראלי לאורך שנים, החל משמשון ת"א, הפועל יהוד, בית"ר ת"א והפועל ירושלים ומכבי יפו שכוסו בתכריכים וקמו לתחיה. ועדיין, כל קבוצה כזו, שהצליחה להפוך לסיפור הצלחה מפתיע נגד כל הסיכויים ועברה מהעולם היא צביטה בלב לחובבי הכדורגל האובייקטיבי. כך גם רבים מאיתנו ירגישו אם זה יהיה גורלה של ריינה.
אתם אמרתם
"הקהל של הפועל הלך לעופר ינאי כי ראה שטר של 200 שקל"
רמי כהן היו"ר המתפטר של הפועל ת"א כדורסל | יכול להיות שמי שלא קופץ, כחול? (יציע העיתונות)
