"כל אישה נבחרה בפינצטה"
רונה מכבי
גיל: 47
משפחה: אם לשני ילדים, סבתא לשני נכדים
מגורים: בת ים
עיסוק: סוכנת מכירות
קראו גם:
כשרונה מכבי נרשמה לתחרות הסבתא היפה, אף אחד לא הופתע. "אני אחת שאוהבת לבלות ולא חוששת לנסות דברים, אני עושה מה שאני רוצה ומשקיעה בעצמי", היא אומרת. "אני אוהבת לרקוד, לעשות ספורט, לצאת לטיולים ולהשקיע בעצמי, לסדר ציפורניים ושיער ולשמור על תזונה בריאה. אני אוהבת להיות מתוקתקת וליהנות מהחיים".
מכבי עובדת כסוכנת מכירות שטח ולתחרות הגיעה דרך מודעה בפייסבוק. "ראיתי פרסום והחלטתי ללכת על זה. התחתנתי בגיל מאוד צעיר עם בן זוג שהיה לי מגיל 14 ובגיל 21 כבר הייתי אמא. יש יתרונות אבל גם חסרונות בלהיות אמא צעירה. מצד אחד היום אני יכולה ליהנות מהחיים וכבר לא צריכה לרוץ אחרי הילדים. מצד שני, כשכל החברים שלי יצאו לבלות אני גידלתי ילדים ושילמתי משכנתה. הרגשתי שלא נהניתי מהילדות ומהנעורים שלי".
בגיל 32 מכבי הבינה שהיא ובן זוגה כבר לא רוצים את אותם דברים. "שנינו השתנינו מגיל 14", היא אומרת. "עברתי כברת דרך, התעצבתי וכבר לא הייתי אותה ילדה קטנה, אז החלטנו להיפרד באווירה טובה. כמובן שבהתחלה היה קשה וקרעתי את עצמי כדי לפרנס את הבית, אבל זה היה המעשה הנכון. היום אנחנו חברים מאוד טובים, עושים יחד שבתות וחגים, הוא סבא מדהים ובימי הקורונה היינו מסדרים בינינו את המשמרות על הנכדים כי בתי וחתני הם אנשי המשטרה ועובדים חיוניים".
איך זה להשתתף בתחרות יופי בגיל 47?
"קודם כל זה לא בדיוק תחרות יופי, יש לצידי נשים בנות 70 אז זה לא לעניין להתחרות על מראה חיצוני, לכן בעיניי זו יותר תחרות של העצמה. אלו נשים כל כך איכותיות, עם קריירות מרתקות וסיפורי חיים מדהימים, כאילו כל אישה נבחרה בפינצטה. זה כיף גדול לבלות איתן. אני מרגישה שזכיתי בחברות אמת לחיים. הפעילות הזאת מאוד מחזקת אותנו, יש נשים שהגיעו בהתחלה קצת בהלם, פתאום ראיתי כמה זה משפיע עליהן, הן פורחות, מעלות תמונות של פאן לרשתות החברתיות ועושות דברים שמעולם לא חלמו שיעשו. תשכחי מתחרות יופי כמו שאנחנו מכירות אותה, אני לא צריכה תחרות כדי להוכיח לעצמי שאני מלכה, זו תוכנית העצמה לכל דבר והיא מעניקה לי ולנשים המון כוח ושמחה".
הגשמת חלום ילדות?
"קשה לי לומר שזה היה חלום ילדות שלי, אבל בעבר בהחלט חשבתי לדגמן ואפילו הייתי מועמדת לתחרות מלכת היופי והשתתפתי בקורס דוגמנות, אבל זה פחות התאים אז וגם הסביבה פחות קיבלה את זה. היום זה אחרת, אני עושה כל מה שטוב לי בלי לעשות חשבון לאחרים או להתחבט עם עצמי, נטו ליהנות".
בין כל הפאן והבילויים מכבי מוצאת גם לא מעט זמן להעניק לאחרים. "אני מתנדבת המון, בחלוקת סלי מזון, תנורי חימום וביגוד, בפעילויות לילדים בבתי חולים ובסיוע לקשישים. אני מאמינה שאם תעשה טוב תקבל כפליים. החיים שלי הם הוכחה אמיתית לאמירה הזאת".
"זה הזמן שלי. הגיע תורי"
זיוה טוויל
גיל: 48
משפחה: אמא לשלושה ילדים, סבתא לשלושה נכדים
מגורים: בת ים
עיסוק: טיפולי יופי
מגיל צעיר זיוה טוויל חלמה להשתתף בתחרות מלכת היופי המקומית בבת ים, אך ההורים אסרו עליה. בגיל 18 כבר נכנסה להריון ונישאה. גם אז ההצעות לדגמן לא הפסיקו לזרום, אך בעלה לשעבר הטיל וטו.
היום, כשהיא כבר סבתא לשלושה נכדים משלושת ילדיה שאותם גידלה כשעבדה בשלוש עבודות במקביל, היא מגשימה חלום וגם מרשה לעצמה להתאהב. "לפני מספר חודשים אבי נפטר. באותו רגע עשיתי סוויץ'. הגיע תורי, היום אני עושה בשביל עצמי".
לתחרות מלכת היופי לסבתות היא הגיעה בזכות חברה, אך מאחורי ההחלטה יש היסטוריה ארוכה של ויתורים. "בגיל 18 נכנסתי להריון והחלטתי שאני לא מפילה. היום כשאני רואה ילדות בגיל הזה אני המומה מהאומץ שהיה לי. נישאתי לבן זוגי והבאנו עוד שני ילדים, אבל לא היתה שם אהבה. החיים לא היו מלבלבים ולא הייתי מאושרת מהמקום שבו אני נמצאת, אז חיכיתי קצת שהילדים יגדלו ובגיל 30 נפרדנו".
לא חששת להתמודד לבד?
"ממש לא. אני אישה שברגע שהיא מחליטה, אי־אפשר לשכנע אותה אחרת. עבדתי בשלוש עבודות כדי שלא יחסר להם דבר, הייתי מנהלת אירועים, עסקתי בטיפולי יופי וכשהיה צורך גם במשק בית. הקדשתי את כל כולי לילדים, הם היו כל עולמי וזה היה מאוד מתגמל, כי לשמחתי גידלתי ילדים לתפארת. היום שלושתם גרים אצלי עם שלושת נכדיי. הם רכשו דירות אך טרם קיבלו מפתחות אז אנחנו קצת כמו קומונה ונהנים מכל רגע. אני עוזרת להם המון עם הנכדים ובמקביל עובדת אצל יוסף גבות בתחום טיפולי היופי".
במקום העבודה הבינה טוויל לראשונה שחלום הילדות שלה עדיין לא אבוד. "תמיד לקוחות המומות כשהן שומעות את הגיל שלי וכשאני אומרת שאני סבתא הן בכלל בהלם", היא אומרת. "האמת שבמשך שנים חלמתי להתמודד בתחרות מלכת יופי, כמו התחרויות המקומיות שהיו לנו בבת ים. ההורים שלי ממש לא קיבלו את זה ולימים גם בעלי אסר עלי לדגמן אז זה נותר בגדר חלום. פתאום הבנתי שיש לי הזדמנות להגשים חלום ילדות והקורונה אפילו יותר חידדה לי את זה. הרגשתי שאין טעם לדחות את מה שאפשר לעשות עכשיו. לפני מספר חודשים סעדתי את אבי שהיה מאוד חולה עד שהוא נפטר. ואז החלטתי שזה הזמן שלי, שהחיים יפים וטובים ושצריך לנצל כל רגע. במשך שנים יצאתי עם גברים אבל אף פעם לא נתתי את כל כולי, תמיד חשבתי על הסביבה והילדים. לאחרונה היכרתי גבר ואני בזוגיות מדהימה כי עכשיו אני באמת נותנת לעצמי למצות את החיים. גם הילדים שלי מאוד מפרגנים, הם אומרים לי שכל השנים השקעתי בהם והגיע הזמן שאשקיע בעצמי".
מאז שקיבלה את ההחלטה היא פורחת. "התחרות היא חוויה מדהימה, זה לא כמו התחרות של הצעירות עם הרבה מרפקים שכולן רוצות לזכות, כאן זו קבוצה של נשים יפהפיות מבפנים ומבחוץ, נשים עוצמתיות שעברו דבר או שניים בחיים ובאות קודם כל לחוויה. יש פרגון מדהים בין הבנות, אני שומעת כאן סיפורים מרגשים ומאוד מתחברת. גם הצוות מדהים ועושה הכל כדי שניהנה. אין ספק שזו ההוכחה שלחלומות אין גיל וחלומות נועדו להתגשם".
"הנכדה רוצה ללבוש את הבגדים שלי"
נאוה דוד
גיל: 53
משפחה: אמא לשלושה ילדים, סבתא לשלושה נכדים
מגורים: בת ים
עיסוק: מעצבת אופנה
אחת הדמויות המוכרות ביותר מעולם הסטיילינג והאופנה באיזור השפלה היא נאוה דוד, או "נאוה סטייל" כמו שכולם מכנים אותה. נאוה לא מהססת לדגמן את קולקציית בגדי הים שהיא מייצרת. את התמונות היא מעלה במדיות השונות ושמה הולך לפניה. "אני כל היום מעלה תמונות לרשת", היא אומרת. "אנשים אומרים לי, 'מה זה? יש לך גוף של בת 21'. אני גאה לייצג את בת ים בתחרות ואני אוהבת אתגרים", היא מספרת.
אם היא נראית לכם מוכרת, זה אולי כי במשך שנים היא מופיעה בשלל תוכניות טלוויזיה, בין היתר טריני וסוזאנה, "וכמעט נכנסתי לאח הגדול, כבר הייתי עם המזוודות מוכנות", מספרת דוד.
איך הגעת לתחרות?
"לקוחה שהפכה לחברה טובה השתתפה בשנה שעברה בתחרות. היא לא ידעה שאני סבתא, וכשהיא שמעה היא אמרה לי, 'אני רושמת אותך'. היכרתי את הנשים האחרות ומפגישה לפגישה אנחנו הופכות חברות. כולן יפות וצעירות וגם אם לא אבחר, המסע והחוויה שווים את הכל".
משפחתה של דוד לא הופתעה כלל מהאתגר החדש של נאווה. "בעלי מאוד מפרגן והוא זה שרושם אותי לכל מקום, מעודד ואומר לי, תלכי. שנינו אוהבים אתגרים".
לדברי דוד, הסבתות של היום הן לא הסבתות של פעם. "הן צעירות ויפות, אלה כבר לא הסבתות ששמרו כל היום על הנכדים. כולן עובדות ומנהלות את החיים שלהן".
את נראית צעירה בגופך וברוחך. פחדת להפוך לסבתא?
"כשאמרו לי שאני עומדת להיות סבתא פחדתי מזה, אמרתי שאני לא מוכנה שיקראו לי סבתא, שיקראו לי בשם שלי, אבל היום? אני מתמוגגת מהמילה סבתא. לא האמנתי איזו סבתא אהיה. הילדים והחתן אמרו לי שהפתעתי אותם בגדול. גם אני לא האמנתי שאסכים לשמור עליהם ולרדת לגינה, ולמרות שיש לי קריירה אני מוצאת את עצמי מפנה להם את הזמן. כשהם מגיעים אלי כל הלחץ והשיגעון זזים הצידה ואת כל מה שלא הצלחתי לתת לילדים אני עושה בשביל הנכדים".
היא כנראה עושה משהו מוצלח ביותר כי אחת הנכדות רוצה להיות בדיוק כמו סבתא. "היא רוצה ללבוש את הבגדים שלי, ואני בכלל לא מרגישה כמו סבתא, אני מרגישה כמו ילדה, גם בתחרות של הסבתות. אני אוהבת לצאת, לבלות ולעשות חיים. גם כשאני יושבת בבית קפה עם הבן שלי שואלים אותו, 'עם מי ישבת?', אז הוא עונה, 'עם אמא שלי, יא מטומטם!'".
"אני לא עושה לעצמי הנחות"
הדר בלייך
גיל: 51
משפחה: אמא לארבעה, סבתא לנכדה
מגורים: במקור מנס ציונה, היום מתגוררת באשקלון
עיסוק: גננת
הסיפור של הדר בלייך, והסיבה שבגללה היא משתתפת בתחרות "הסבתא היפה", לא פחות ממדהים. בלייך, כבדת ראייה, רוצה לספר על המגבלה שאיתה היא מתמודדת: "המטרה שלי היא לחשוף פן מאוד אישי שלי, שיעצים נשים אחרות ואף ילדים", היא אומרת. "למרות שאני אני כבדת ראייה, אני לומדת לתואר שני שמשולב בתעודת הוראה לחטיבת הביניים".
אלה דברים לא מובנים מאליהם עבור אישה שמינקות סבלה מבעיות ראייה קשות. בעין אחת היא איבדה את ראייתה לחלוטין, ובשנייה, לאחר ניתוחים רבים, הצליחו להציל את ראייתה. כיום היא מסתובבת במהלך היום עם עדשה שמסתירה את העין העכורה שאינה רואה, לכן קשה להבחין בעיוורון שלה, אך כשהייתה ילדה סבלה לא מעט מהצקות של ילדים אחרים – וגם זה נושא שקרוב ללבה כגננת.
"המטרה שלי היא שכל אישה תדע שניתן להתמודד עם שוני ושכל אחת יכולה להגיע למקומות מאוד יפים ולחיות כמו כל אחד אחר. אני רואה בהשתתפות שלי שליחות".
איך הגעת לתחרות?
"ראיתי את הפרסום של אורי קריספין בפייסבוק ופניתי אליו, ביקשתי להשתתף מכיוון שאני סבתא. הגעתי לתחרות וגיליתי איש מקסים ומאוד מקצועי. סיפרתי לו את הסיפור שלי והוא מאוד התרגש. בזכות התחרות היכרתי נשים נפלאות שעוטפות ומחבקות אחת את השנייה ומעניקות מעצמן. כולנו מאוחדות כמו משפחה".
השבוע אותן נשים עטפו אותה בחום ובאהבה, כשנפצעה בעת שרצה אל המרחב המוגן בעיצומו של מטח שנורה על אשקלון. "כיוון שאני כבדת ראייה נתקלתי במכשול ונחבלתי. הובהלתי לבית החולים והבנות לא עזבו אותי, הן כל הזמן היו שם בשבילי. אני לא יודעת איך הייתי עוברת את זה בלעדיהן. אני מרגישה עטופה בזכותן, היופי שלהן הוא לא רק חיצוני אלא גם פנימי".
בלייך חוותה ילדות לא קלה. ההצקות שחוותה בגן ובבית הספר חרוטות היטב בזכרונה. "היום, כגננת, יש לי שליחות נוספת", היא אומרת. "אני מלמדת את הילדים לקבל את השונה ולהכיל אותו. אני רותמת את הילדים אחת לשנה לעזור למשפחות חד־הוריות שמתקשות כלכלית ולילדים בעלי צרכים מיוחדים. אנחנו אוספים מוצרי מזון בחגים ואני מלמדת אותם על קבלת האחר, על עזרה ועל נתינה".
הילדים יודעים על העיוורון שלך?
"זה לא בולט בזכות העדשה, אבל כשאני מספרת להם על המשפחות אני מספרת גם על העין שלי. אני מסבירה שיש לי מגבלה ואני לא רואה בעין אחת. זה מרתק ומסקרן ונותן להם תחושה של בגרות והבנה, ואני מאוד גאה".
אם לא די בכך שבלייך היא גננת מוערכת, סטודנטית, אמא לארבעה וסבתא, היא גם רקדנית. "למרות כל המגבלות רקדתי בלהקת המחול 'הדר כרמים' במזכרת בתיה", היא מספרת. "אני לא עושה לעצמי הנחות, אני לא יודעת משהו אחר. גדלתי עם עין אחת שבקושי רואה אבל החלום שלי היה להיות רקדנית. הכוריאוגרפית של הלהקה הגשימה לי את החלום ונתנה לי להיות שווה בין שווים. עליתי על במות גדולות וכשאסיים את הלימודים אחזור גם לבמה. אני קוראת ספרים, נהנית, מגדלת את הילדים ומלמדת אותם להיות אנשים ראויים בחברה".
בהרצאה שהיא מעבירה על סיפור חייה מסכמת בלייך: "המוטו שלי הוא שאין דבר העומד בפני הרצון, ואת המשפט הזה אני מיישמת".
עוד חדשות בת ים
