"זה שאני חלק מקהילה כזו או אחרת לא גורם לי לרצות להוכיח את עצמי יותר או פחות, הלימודים עבורי הם נטו בשביל קידום עצמי", משתפת אושרת מקונן, סטודנטית בלימודי הסיעוד הייעודים ב"וולפסון" עבור הקהילה האתיופית בבת ים, שהיא אחת מתוכניות הדגל של מחלקת הרווחה בעיריית בת ים.
קראו גם:
בחודשים הקרובים, מקונן (29), צהיינש פנטה (23) רחל אייטיגיב (25) דניאל דסה (41) ושאר חבריהם למיזם, יקבלו תעודת הסמכה לאחים ואחיות, וישתלבו במערכת הבריאות שבימים אלה משוועת לכוח אדם ולתקנים נוספים. כל זאת, בזכות הנגשת הלימודים עבור הקהילה, שעבורה הקורס היוקרתי הזה נמצא לרוב מחוץ להישג יד.
תובעני אך מתגמל
"מקצוע הסיעוד, על אף שטומן בחובו שעות ארוכות, עבודה מאומצת ולפעמים חוסר הערכה מצד המטופלים, זוהי אחת העבודות החשובות והמתגמלות ביותר", אומרת חברת מועצת העיר בת ים, אסתר פרון, ממובילי היוזמה. "לכן, זה לא מפתיע שרף הקבלה אליו הוא גבוה".
עד כמה גבוה?
"רצינו לאפשר לצעירות וצעירים בני ובנות הקהילה האתיופית לשנות את חייהן ולרכוש את מקצוע הסיעוד שהוא גם נדרש וגם משתלם. ובתוך כך, זיהינו כי הפסיכומטרי מהווה חסם לחלק גדול מתוכם, ולכן בפנייה למשרד הבריאות הצלחנו להסיר את המכשול הזה עבורם".
במקום מבחן הפסיכומטרי נדרשים המועמדים לבגרות מלאה ולהשלמת מכינה ייעודית, שבסופה מתקיים מבחן מסכם. "עבורי זה התאים כמו כפפה ליד", אומרת מקונן.
"מאוד התלבטתי תחילה אם ללכת על הקורס הזה שכן הוא רק הסמכה ולא תואר", משתפת צהיינש פנטה שניגשה למבחן הפסיכומטרי אבל לא הצליחה להשיג את הציון הנדרש. "אבל החלטתי ללכת על זה בשתי ידיים ולנצל את האפשרות שניתנה לי".
ומה עם השאיפה לתואר אקדמי?
"לאחר מכן נודע לי שבסיום הקורס אני אוכל להשלים עוד שנת לימודים אחת, ולכן עוד יותר שמחתי להצטרף לתוכנית".
פנטה מספרת על משוכה נוספת שמפרידה בין רבים מהעדה לתעודה: "מכיוון שזו כיתה ייעודית, עבורי זו היתה פעם ראשונה שבה אני לומדת עם חברי הקהילה שלי בלבד, חלקם לא דוברים עברית וחלקם מבוגרים ממני בהרבה. מודה שבהתחלה קצת חששתי מזה, אבל עם הזמן התחברתי לכולם. מקבוצה של אנשים זרים התגבשנו למין קבוצה שהחברים בה עוזרים אחד לשני, ובעיניי זה מה שעושה את ההבדל והופך את הלימודים לקלים יותר".
עלייה בסולם התעסוקתי
סיוע נוסף לו זוכים הסטודנטים הם דמי מחיה מטעם "הפדרציה של טורונטו", שיאפשרו להם להתמקד בימי הקורס בלימודים ופחות בפרנסה. "אין ספק שדמי המחיה מסייעים", אומרת רחל אייטיגיב, "זה תחום שתמיד התעניינתי בו. גדלתי לעולם הזה בזכות אמא שלי, שמהווה כוח עזר בבתי חולים. אני מקווה שאני, בזכות התוכנית ובזכות ההשראה של אמא שלי, אהיה אחות".
גם דניאל דסה (41), נשוי פלוס שניים, הגיע אל התוכנית מתוך מערכת הבריאות. הוא עובד בתור אלונקאי בבית חולים איכילוב, אך לדבריו זוהי בעצם הפעם הראשונה שהתאפשר לו להתקבל ללימודי הסמכה לאח. "כילד שהגיע ממשפחה של הורים גרושים, שגדל עם סבתו, תנאי הקבלה ללימודים לא היו ריאליים מבחינתי, אך כאשר שמעתי על התוכנית הזו הבנתי שנוצרה לי פה הזדמנות. אז אחרי מחשבה קצרה ובתמיכה של אשתי החלטתי שאני מצטרף".
ומה המשמעות הלימודים עבורך?
"עבורי העבודה כאח, אחרי 15 שנה כאלונקאי, היא עוד יותר מספקת. עם סיום הלימודים אני לא רק אצפה מהצד, אלא אהיה חלק מתהליך ההחלמה של המטופל".
אחוזי הצלחה גבוהים
יחד עם דסה, אייטיגיב, פנטה ומקונן, לומדים במחזור השני של התוכנית חמישה סטודנטים נוספים, כולם תושבי בת ים.
דניאל דסה: ""כילד להורים גרושים, שגדל עם סבתו, תנאי הקבלה ללימודים לא היו ריאליים מבחינתי. כשמעתי על התוכנית הבנתי שנוצרה לי פה הזדמנות"
הקורס אמנם פותח וגובש בבת ים, אך הוא פתוח לבני העדה האתיופית בכל רחבי הארץ. למחזור לימודי המכינה השלישי כבר נרשמו למעלה ממאה מועמדים. "במהלך השנים תלמידים רבים העתיקו את מקום מגוריהם לבת ים בשביל להיות קרובים ללימודים וזוהי גאווה עבורנו שעיריית בת ים היא זו שהסירה את המחסום ללימודים אקדמיים בעבור הצעירים הללו", אומרים במחלקת הרווחה בעיר, "ולמרות שאין מאה אחוזי הצלחה בין הניגשים, מדובר באחוזי הצלחה גבוהים מאוד וזאת בזכות שיתוף הפעולה המוצלח עם בית חולים וולפסון, שיעורים פרטיים וקבוצות למידה ממוקדות במידת הצורך, וכאמור, דמי מחיה שעוזרים לסטודנטים להתמקד בלימודים".
"עד כה סיימו את הקורס 15 בוגרים", מספרת ד"ר שרה ניסים, מנהלת בית הספר האקדמי לאחיות 'וולפסון'. "חלקם אף נקלטו לעבודה אצלנו, במרכז הרפואי. באוקטובר 2018 בית הספר פתח מחזור שני, שמשתתפיו עתידיים לגשת לבחינת הרישוי באפריל 2021. תכנית ההכשרה יצאה לדרך מתוך הרצון והשאיפה לעמוד באחד מהיעדים המרכזיים של משרד הבריאות - צמצום פערים ואי שיוויון".
עוד חדשות בת ים
