40 שנה אחרי רצח הילדה נאוה אלימלך ז"ל בבת ים, המקרה טרם פוענח, וגם פריצת הדרך שהתרחשה בשנת 2019 לא מעניקה נחמה למשפחה. "מישהו בטוח ראה משהו ושותק, זה הסיכוי היחיד שלנו לגלות מה קרה לה", אומר אחיה.
קראו גם:
השבוע תעלה משפחתה של אלימלך לקברה לציון 40 שנה לרציחתה של הילדה שהייתה בסך הכל בת 11 כשהיעלמותה החרידה מדינה שלמה.
ביום שבת בצהריים, ב־20 במרץ 1982, אלימלך, שהתגוררה עם משפחתה בבת ים, הייתה בדרכה לחברתה. היא השאירה מכתב והבטיחה לשוב במהרה, אך מעולם לא חזרה.
לאחר עשרה ימים של חיפושים קדחתניים נמצאו חלקי גופה מפוזרים בחופים בתל אביב והרצליה. צוות חקירה מיוחד הוקם כדי לאתר את הרוצח, אך הוא לא נתפס.
"אני זוכרת את הימים האלה וכולי מצטמררת", מספרת תושבת העיר שלמדה בבית ספר "גורדון", בו למדה נאוה. "אנשים חיו בפחד, לא הרשו לילדים לצאת מהבית לבד, הייתה תחושה שיש רוצח שמסתובב בינינו. זה לא סתם רצח, זה נעשה בצורה מזעזעת לילדה כל כך מתוקה ממשפחה נורמטיבית. בזמנו זה הרגיש כאילו סוף העולם הגיע, דברים כאלו לא אמורים להתרחש. לקח לעיר בת ים הרבה שנים עד שאנשים חזרו לשגרה. כולנו היינו בסוג של פוסט־טראומה מזה. עד היום כשאני רואה ילדים בים זה מעלה לי מחשבות".
במהלך השנים נעצרו מספר חשודים במעורבות ברצח, אך כולם שוחררו והתיק מעולם לא נסגר.
בשנת 2019 ביקשה המשטרה ממשפחת אלמליח להוציא את גופתה של נאוה מקברה, בטענה כי ישנה טכנולוגיה חדשה בתחום זיהוי דנ"א שיכולה לסייע לפתור את התעלומה.
"בהתחלה לא רצינו, זה לא נשמע נכון לפתוח את הקבר אחרי כל כך הרבה שנים, אבל אז פנינו לרב שאמר שחשוב לעשות הכל כדי לאתר את הרוצח", מספר השבוע אחיה הבכור של נאוה, יעקב אלמליח. "אני מודה שהיו לנו המון תקוות, היו ציפיות ענקיות שמשהו יימצא, אבל מאז לא קיבלנו מידע חדש למרות שידוע לנו שנמצא דנ"א. במשטרה אומרים שהם ממשיכים לעבוד מתחת לרדאר. ברור לי שגם עבורם פענוח המקרה זה דבר מאוד משמעותי. אני כל הזמן בקשר איתם, גם 40 שנה אחרי הם מתקשרים ואני מתקשר אליהם כי מישהו חייב לדעת מה קרה לה".
אתה מאמין שימצאו את הרוצח?
"אני לא יודע. אני חושב שזה יקרה רק אם מישהו יבוא ויתוודה, כמו שקרה במקרה של ניסים שטרית ז"ל, שרק אחרי 30 שנה מישהו החליט לגלות מידע. הרי מישהו בטוח ראה משהו והוא שותק. לדעתי זה הסיכוי היחיד שלנו לגלות מה קרה לה. הראש לא תופס, זה לא נשמע הגיוני שבן אדם בכלל יחשוב על רצח כזה, בטח שלא יבצע אותו, זה כל כך מתועב".
אלמליח מספר כי הזיכרון של נאוה ומה שקרה לה מלווה את המשפחה גם אחרי 40 שנה.
"אחרי המקרה ההורים שלי ואחי עברו לגור לידי בחולון, כי הם לא יכלו להישאר בבת ים. כל דבר הזכיר אותה וכל אדם ברחוב היה פונה אליהם ומשוחח איתם על המקרה. ההורים שלי מעולם לא איבדו תקווה, הבית שלהם מלא תמונות שלה ואמא כל הזמן מדברת עליה ותוהה אם תזכה לצדק. אבי נפטר לפני שנה כמעט. עד גיל 90, כשהיה צלול תמיד דיבר על נאוה וחלם לזכות לגלות מה קרה לה.
"בצירוף מקרים האזכרה שלו ושל נאוה יוצאת באותו היום, ו' בניסן, כי בשנה הראשונה האזכרה היא אחרי 11 חודשים והשנה הייתה שנה מעוברת. אחר כך יהיה הפרש של חודשיים ונעלה לכל קבר בנפרד, אבל בשבוע הבא זה יהיה באותו היום. למרות שאנחנו לא באמת צריכים יום כדי לזכור, היא תמיד איתנו. הנכדות הקטנות שלי מביטות בתמונה שלה ואומרות: 'סבא, נכון היא בשמיים בגן עדן?'. כולם מכירים וזוכרים אותה".
עוד חדשות בת ים
