כבר יותר משנה וחצי שבעלי העסקים בחולון ובת ים נאבקים באתגרים שהציבה בפניהם שנת הקורונה. הם פתחו אפשרות למשלוחים, הצטיידו במסכות ואלכוג'ל והתאימו את עצמם לתו הירוק, ולאחרונה כמעט שבו לשגרה, אבל אז הגיעה המתיחות הביטחונית שפגעה בלב העסקים המקומיים ‑ רחוב סוקולוב בחולון וטיילת בת ים ‑ ושוב נראה שבעלי העסקים הקטנים הם הראשונים לשלם את המחיר.
קראו גם:
"אחרי הקורונה היה גל מטורף של לקוחות כי כולם הרגישו שצריך לנצל כל רגע. ברגע שהתחילו האזעקות הרחוב חזר להיות נטוש".
פגיעה ישירה בפאב
כשאוטובוס ספג פגיעה ישירה באמצע רחוב סוקולוב בחולון, הפאב המקומי "סוקולובסקי" הפך להיות מקום מפלט לרבים שנקלעו לסביבה.
"הפאב נמצא על ציר סוקולוב, אבל בתוך הפסאז', אז הרבה אנשים רצו פנימה", מספר הבעלים, רועי סבן. "מנהל הפאב התקשר אלי מיד. היה כאן הרבה בלגן. אנשים נבהלו ורצו, והמון אנשים מהרחוב ומעסקים בסביבה נמלטו לכאן. אחר כך הגיעו המשטרה, כוחות צבא וחירום, והמון אנשים שניסו להבין מה קורה. החלונות שלנו נופצו ולצערי טרם הספקנו לתקן".
למרות שהפאב עדיין לא חזר לקדמותו, סבן החליט לפתוח אותו ימים ספורים לאחר הפגיעה. "ברור שהתנועה הרבה יותר דלילה", הוא אומר. "אם יש אנשים אנחנו פתוחים, ואם אין אז סוגרים. אין שום טעם לסכן את עצמי או את העובדים אם אין לקוחות, אבל אנשים רוצים לחזור לבלות. אחרי הקורונה היה גל מטורף, הרגשנו שאנשים מתגעגעים והמבלים הצביעו ברגליים. כולם רצו לחזור ליהנות, ואנחנו מסוג העסקים שאנשים באים אליהם כדי להירגע ולשכוח מהצרות, אז דווקא בימים כאלה זה נחוץ".
בפאב, הוא אומר, שמחו לחזור לעבודה, למרות שהיה ברור שייקח זמן רב עד שישלימו את הפערים שיצרה הקורונה, "אבל כמובן שאחרי מה שקרה עם האוטובוס וברגע שהתחילו האזעקות, הרבה פחות אנשים באים, אבל עדיין יש כאלה שרוצים לבלות. אנשים בסטרס, חלקם צמודים לטלפון. בדרך כלל אחרי שהלילה מתקדם ויש שקט, כולם נרגעים. יש לנו גם במה פתוחה וקריוקי, וכל רעש חריג מקפיץ את כולם. אנשים הרבה יותר דרוכים ובוחנים אחד את השני אבל אנחנו באמת מנסים להעניק מפלט למי שרוצה כמה שעות של שקט".
גם ב"פלודה" שבסוקולוב חזרו לעניינים מהר, למרות שהפיצוץ התרחש קרוב לעסק, שספג נזקים קשים. תוך ימים ספורים, הבעלים, האחים קובי וירון מונדני, כבר פתחו את המקום. "אנחנו נמצאים כאן כבר ארבע שנים. עברנו את הקורונה אז נעבור גם את זה", אומר ירון. "גם אנחנו קצת בהלם מזה שפתחנו כל כך מהר, אבל אין ברירה, חייבים להזיז את העניינים ולהתקדם. העובד שהיה במקום בזמן הפיצוץ ונפצע קל עדיין לא חזר, אבל אנחנו מקווים שהוא ישוב מהר. לא ניתן לו לשקוע בטראומה, חייבים להמשיך את החיים".
שווה לפתוח בימים שסוקולוב כמעט ריק?
"בטח. יש פחות אנשים, אבל יש גם הרבה לקוחות ותיקים שלא מוותרים על הסחלב שאנחנו מכינים ממתכון בן 50 שנה של סבתא שלי, וגם לא על המלבי, שהוא מנת הדגל. מבחינתנו זה הכי כיף לחזור לעניינים כמה שיותר מהר. גם אנחנו חוששים ששוב יהיו אזעקות או פגיעות באיזור, אבל החיים ממשיכים ואנחנו מייחלים לימים טובים יותר".
"אין למי למכור"
למרות הרצון הטוב, לא כולם אופטימיים. למירי פרי ובעלה יש שני עסקים ברחוב סוקולוב, קיוסק וחנות של מארזי מתנה ופרחים, והם לא ממש רואים את האור בקצה המנהרה.
"את הקיוסק פותחים בבוקר, ובקושי מצליחים לעבוד כי הרחוב ממש סגור", מספרת מירי. "בעלי עומד שם והרחוב ריק, וזה קיוסק, עסק שרגיל לעבוד כל הזמן, אבל כשאנשים מפחדים לצאת מהבית אז אין למי למכור. את חנות מארזי המתנות לא פתחתי מאז הפיצוץ. אין לקוחות ואני מעדיפה להיות עם הילדים בבית וקרובה לאיזור ממוגן. בכנות, אני שוקלת לסגור. אחרי הקורונה בקושי החזקנו מעמד. בשבועות אני עובדת עם מוסדות חינוך שמזמינים המון פרחים וסלסילות, אבל השנה הכל בוטל בגלל המצב הביטחוני, אז גם המעט שהתאוששנו מהקורונה כבר לא ממש רלוונטי. יש לנו המון הוצאות, סחורה שעומדת, ולא ברור איך המצב יסתיים ומתי. יש לי חברות עם עסקים יותר רחוקים מאיזור הפגיעה, שעד עכשיו לא פתחו. אנשים מרגישים שאין טעם. בלב אני אומרת לעצמי שצריך להמשיך ואסור להתייאש, אבל הראש מבין שאנחנו לא נצא מזה כל כך מהר".
"אנשים מפחדים לחזור לטיילת"
אותות ההתפרעות של צעירים יהודים שהגיעו לבת ים כתגובה על האלימות הקשה של צעירים ערבים בערים מעורבות עדיין ניכרת.
"את דלת הזכוכית שלי ניפצו ילדים פראיים שלא ראו בעיניים", אומר בעל קיוסק בטיילת. "בניגוד לאחרים, למזלי לא ספגתי הרבה נזק, רק הדלת ניזוקה ויש ביטוח אז אני לא דואג, אבל כשאתה רואה אנשים עם דם בעיניים, אז אין פלא שאנשים מפחדים לחזור לטיילת. אתה לא יודע מה יותר מפחיד, חמאס בעזה או טרוריסטים כאן.
"אני יהודי, ואני גם לא מעסיק ערבים", הוא מוסיף, "לא בקטע עקרוני, סתם כי אין לי עובד ערבי. אבל זה לא מעניין אותם בכלל. הם באו להזיק והם הרביצו גם לשוטרים וגם לאנשים שהעירו להם וביקשו שיירגעו".
למרות זאת, למחרת פתח, "כי זאת הפרנסה שלי ואין לי ברירה, אבל היו כאן אנשים עם פחד בעיניים. אני לא מפחד מאזעקות ולא מפחד מטילים, אני מפחד מבני אדם שמתנהגים ככה. אם הקורונה והאזעקות לא יחסלו אותנו, אז שנאת החינם תעשה את זה".
את הנזקים של אותה שנאה ספגה גם מאפיית "ליז בייקרי" בעיר, סניף חדש של הרשת הוותיקה שבעליה, מוטי מזור, גדל בבת ים וכיום מתגורר בחולון.
ברשתות החברתיות הסתובבו שמועות שמדובר בעסק בבעלות ערבים כיוון שבמקום יש עובדים ערבים, וביום הלינץ' שמשות העסק נופצו.
מזור העלה לרשת פוסט קורע לב, בו איחל לכולם ימים יפים יותר. למחרת כבר חילק לכוחות הביטחון שהסתובבו בעיר מאפים ופינוקים, וגם אחרי החג הוא נשמע אופטימי.
"אנחנו חלק מעם ישראל ומחבקים את העם", אמר. "אלה שעות קשות לכולם, לבעלי העסקים, לאזרחים ולכוחות הביטחון, בתוכם גם בני שמשרת במג"ב. תלינו דגל ישראל כהזדהות עם המצב ואני מבין שמדובר בקומץ אנשים שהתפרעו וחיפשו איפה להוציא את התסכול שלהם".
אתה נשמע מאוד מפויס. אתה לא חושש שהם יחזרו?
"ממש לא. קיבלתי המון תמיכה, בין היתר גם מראש העירייה, צביקה ברוט, שהוא לקוח קבוע שלי. קיבלתי עשרות הודעות בפייסבוק וברשתות החברתיות והמון לקוחות באו לחזק אותי. אני בתחום 30 שנה וראיתי הרבה דברים. אחרי הקורונה אין לי ספק שגם את זה נעבור. אני תמיד מסתכל קדימה. אני אזרח שומר חוק, משלם מיסים ומעסיק עובדים ישראלים. בסופו של יום אלה עסקים כמוני שמניעים את המשק ונותנים פרנסה למשפחות, ולכולם יש אינטרס שנחזיק מעמד ונמשיך הלאה".
עוד חדשות בת ים
