מתחילת המלחמה עם איראן מצאו את עצמן משפחות רבות ללא קורת גג, לאחר שטיל פגע בבניין או בבית שבו התגוררו. הם נאלצו לעזוב באישון לילה הכול מאחור ולפנות לבתי מלון או לקרובי משפחה, כשהם נושאים עמם תיקי יד ומעט חפצי חיוניים. כל עולמן והזיכרונות נותרו מאחור. כעת בבתי המלון השונים בארץ הם מנסים להבין מה עבר עליהם ואיך ניצלו בנס.
קראו גם:
משפחת פייגין מבת ים: ההחלטה שהצילה אותנו
אליעזר פייגין - בן 27, נשוי ואב לשתי בנות (חיה מושקא – 27, מנוחה - בת שנתיים וחצי, שיינא אמונה - בת שנה), חווה על בשרו את עוצמת הפיצוץ שאירע סמוך לביתו בבת ים. פייגין, פעיל בבית חב"ד המקומי ועובד בתחום החינוך, משחזר: "עד לאחרונה, כשהיינו מקבלים התראות מחמאס, החיזבאללה או החות'ים, היינו רצים לחדר המדרגות, שנחשב יחסית מוגן. אבל אחרי התמונות שראיתי יום לפני כן בראשון לציון, ובשל תחושת בטן - אמרתי לאשתי שהלילה הזה נרד למקלט". החלטה זו, כך מתברר, הצילה את חייהם.
בחצות וחצי התקבלה התראה, והמשפחה ירדה למקלט הבניין. "לא קרה כלום", הוא משחזר, "אבל בשעה 02:30 הגיע הדבר האמיתי – שמענו יירוטים. חשבתי, כמו בשאר האירועים, שאחרי היירוטים נגמר האירוע". פייגין, שכבר עמד לצאת מהמקלט, נתקל במציאות מחרידה: "איך שאני בפתח לצאת – פתאום בום ענק, הייתי בטוח שנפל ממש על הבניין. עפתי מרוב הלם, הייתה ממש בהלה. החזקתי את הילדה – וראיתי שהיא בסדר", הוא משחזר.
"הבנתי שנפל טיל 30 מטר מהבית שלנו. שמעתי את הצעקות והצרחות מהבניין הסמוך". מסתבר, בדיעבד, השכן שגר בדירה ממש מולם בבניין החליט לעלות לביתו מיד לאחר רעש היירוטים – עוד בטרם פיקוד העורף נתן את אות השחרור, וכתוצאה מההדף נפגע בראשו".
משפחת פייגין ניצלה מפגיעה פיזית ישירה, אך הטראומה חרוטה עמוק והנק לרכוש עצום: "כל החלונות, התריסים, המראות, הכל נשבר והתנפץ. אם היינו נשארים בבית – לא היינו מדברים עכשיו. הלול של הקטנה התמלא פיסות תריסים וזכוכיות".
כעת, משפחת פייגין מתארחת אצל חמותו של אליעזר בבת ים – מטרים ספורים מדירתם הקודמת, אך ברור להם שלא יוכלו להישאר שם לאורך זמן – הדירה קטנה מדי ועמוסה. "הבנתי שמס רכוש הגיע לדירה", הוא מספר, "אבל אז מחלקת ההנדסה החליטה שצריך להרוס את הבניין". המצב מותיר אותם כמעט ללא כלום. "לא נשארו לנו הרבה פרטים, הצלחתי לחלץ רק מעט דברים".
מה תעשו עכשיו?
"למרות הקושי והאי-ודאות, פייגין שומר על אמונה ותקווה: "זו דירה שכורה, אנחנו בשליחות של הרבי – ונראה לאן ישלחו אותנו מפה. כל מקום שישלחו – שם נהיה".
חמוטל כהן מבת ים - "בלילה אחד הכל הלך"
חמוטל כהן, אשת תקשורת ודוברת עיריית בת ים לשעבר, שביתה ספג פגיעה ישירה מצאה עצמה חסרת בית בן לילה. חמוטל התגוררה בשנים האחרונות בדירה ישנה משנות החמישים בבת ים, שעברה שיפוץ: "אני מתגוררת שם חמש שנים ויש חוזה לעוד שנתיים", היא מספרת. אלא שביום רביעי שעבר, הכול קרס. "הטיל הגיע בדיוק באותו לילה. הכל הלך, בית בן שלושה חדרים – עם כל הציוד, הריהוט, הדברים של הילדים, משחקים, ובעיקר זכרונות – הכל הלך".
הבניין, שאין בו ממ"ד ואפילו לא מקלט קומתי, הסתמך על מקלט תת-קרקעי ישן, שעד למלחמה עם איראן לא שימש כמעט איש. "מתחילת המלחמה הבינו שזה רציני – ואנשים ירדו למקלט הזה, שגם כך מאוד ישן, מלא טחב, ריח לא נעים, חם ואי אפשר לשהות שם יותר מכמה דקות", היא מתארת את המצב העגום.
חמוטל מציינת כי רבים מדיירי הבניין הם קשישים, וכי הירידה למקלט הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית עבורם. "שכן שגר מול הדירה שלי, מאוד מבוגר – רק לרדת במדרגות לוקח לו חצי שעה, הוא כמובן לא ירד – והוא עכשיו פצוע בבית החולים".
למרבה המזל, חמוטל ושני ילדיה הקטנים (בן שנה ועשרה חודשים ובן חמש) לא שהו בבית בזמן הפגיעה. "באותו בוקר, בדיוק לפני שזה קרה, הייתה לי תחושה לא טובה", היא משחזרת. "הסתובבתי הלוך וחזור בבית, ובשעה 06:30 הערתי את הילדים ואמרתי להם: קומו, נעליים - בורחים".
ההחלטה המהירה הזו הצילה את חייהם. "התחלתי לארוז כל מה שצריך בחירום לפי תקנות פיקוד העורף: מוצץ, חיתול, בגדים להחלפה, טושים לציור ועוד. מבחינתי היה לעזוב הכל ומהר ואמרתי שאני נוסעת לבית של אמא שלי בשדרות".
הבחירה בשדרות כמקלט זמני טומנת בחובה אירוניה טראגית. חמוטל חוותה את אירועי ה-7 באוקטובר בשדרות. "שמעתי את היריות, הזוועות והטבח בכל מי שהיה סביבנו. אחרי אותו אירוע – לא רציתי לחזור לישובי העוטף, הייתי בטראומה. ועכשיו למעשה הרבה יותר בטוח להיות שם מבת ים, סוג של היפוך הגורל".
כעת, כשביתה הרוס, חמוטל מתמודדת עם אתגרי הבירוקרטיה והבנייה מחדש. "עוד לא הייתי שם – אי אפשר להיכנס לבניין, וגם לא לרחוב – אסור ברמה הנדסית", היא מספרת. "הבנתי שלא שרד כלום".
"עכשיו אני אומרת לעצמי, רגע – איך בונים שוב מחדש? מקרר, תנור, מכונת כביסה – אפשר לקנות. דברים אחרים אי אפשר להחזיר", היא נאנחת. "אתמול פתחו חמ"ל בבת ים – הפנו הרבה אנשים לבתי מלון, אני לא צריכה כי אני אצל אמא בשדרות. אבל היה גם מס רכוש, והיה כאוס – שני אנשים עבור מאות אנשים בתור. אמרו שאעשה את זה באופן מקוון, עוד לא התפניתי לזה".
תחזרי לבת ים?
"בהחלט. אני אוהבת את העיר, גרה פה כבר 7-8 שנים. אני הולכת לשכור דירה חדשה, והילדים נמצאים במסגרות בעיר. היא גם מתארת גילויי עזרה ותמיכה מרגשים מהקהילה: "יש הרתמות מאוד יפה של אנשים וקיבלתי אינספור הצעות ממתווכים שהציעו את העזרה שלהם, שלחו לי הרבה אופציות אם אני צריכה – בייביסיטר, בגדים לילדים ועוד".
"זו הייתה שנה ושמונה חודשים מטלטלים עבורי, חוויות שעוברים שכולנו, אבל חייבים להמשיך קדימה", מסכמת חמוטל.
