אחד האנשים המרשימים ביותר שחיים כיום בבת ים, הוא מאסטרו לסלו רוט בן ה-104, והוא ככל הנראה האדם המבוגר ביותר שמתגורר כיום בעיר. הוא זוכר באופן יוצא דופן מקומות, שמות ותאריכים, ומתאר כיצד שימש בימיו חייו כמנצח, מלחין ואף מעבד של קלאסיקות רבות במוזיקה הישראלית.
תחת שרביטו עברו מיטב אמני ארצנו: שושנה דמארי, יהורם גאון, ואריק איינשטיין ועד לאמנים בני זמננו: מאור כהן ונכדו פיטר רוט. גם בגילו המופלג הוא עדיין מתעורר בבוקר וכותב עיבודים מוזיקאליים, שמח בחלקו ולא חושש מהמוות.
הילדות בשואה. מפנה גופות וחוטב עצים
לסלו נולד ב-1920 בעיר סאטו מארה, שבעקבות מלחמת העולם הראשונה עברה מידי האימפריה האוסטרו-הונגרית לרומניה. הוא החל בלימודי נגינה אצל מורה פרטית בגיל 11, ובשנת 1931 עברה המשפחה לגור בעיר טימישוארה. בגיל 21 החל ללמוד הלחנה וניצוח באקדמיה למוזיקה בבודפשט, אולם ב-1943 נאלץ להפסיק לימודיו עקב חקיקה אנטישמית.
קראו גם:
בתקופת השואה, לאחר שב-1944 הוקם זמנית גטו באוראדיה, הוא הועבר לשם עם הוריו. לאחר שישה שבועות הוא נשלח עם הוריו לאושוויץ. אמו וקרובי משפחה נוספים נשלחו מיד אל מותם. במשך חמישה שבועות (בהיותו בן 23) עבד בפינוי גופות מן הקרמטוריום. לאחר מכן, התנדבו הוא ואביו לחטוב עצים ביער ונשלחו למחנה מחוץ למאוטהאוזן. רוט ושבעה אסירים בעלי רקע מוזיקלי נבחרו לשמש כתזמורת המחנה. לתזמורת לא היה פסנתר, לכן נאלץ רוט ללמוד לנגן באקורדיון.
"מוזיקה אמורה לעשות את האנשים מאושרים, אבל אנחנו ניגנו בהוצאות להורג של אנשים שניסו לברוח מהמחנה", הוא מספר ל-"מיינט". ממאוטהאוזן הועבר רוט לאבנזה, שם שוחרר על ידי הצבא האמריקני.
לסלו ואביו שרדו את השואה, ולאחר שחרורו למד מוזיקה באקדמיה למוזיקה בבודפשט. ב-1947 שב לרומניה, שם נשכר כמתרגל באופרה הממלכתית בטימישוארה. ב-1948 הופיע לראשונה כמנצח במופעי בלט ובאותה שנה מונה למנצח של אנסמבל אמנותי, איתו יצא לסבבי הופעות בבולגריה, אלבניה ויוגוסלביה.
כעבור שנה, ב-1949, קיבל מינוי רשמי של מנצח באופרה הרומנית הלאומית של טימישוארה. באותה שנה בוצעה לראשונה בפילהרמונית יצירה שהוא הלחין, "שני ריקודים רומנים", בניצוחו של מירצ'אה פופה. ב-1953 זכה לקבל את תפקיד המנצח הראשי של האופרה, ועד 1958 ניצח ב-734 מופעים של 35 אופרות, אופרטות ובלטים. אלא שבאותה שנה, ולאחר שהגיש בקשה לעלות לישראל, סולק מתפקידו.
העלייה לארץ. חול, דיונות ומעברה
"הגעתי לבת ים בשנת 1960 עם אשתי – סוזנה, הבן שלנו – פאול בן התשע ועם אבא שלי ואשתו (השנייה). אמא שלי נשארה באושוויץ. תחילה הגענו עם אונייה עד חיפה, ואחרי מעט זמן העבירו אותנו למעברה שנמצאת בבת ים. היינו שם 10 חודשים, זה היה נחמד - אבל לא 'קומפרטבל', בעיקר בקיץ של יולי-אוגוסט – כי אף אחד עוד לא חשב אפילו על מזגן. הסתדרנו, אמנם הכל היה חול ודיונות מסביב – אבל היה כלבו במרחק הליכה, וכל מה שצריך בשביל הבית. אחרי 2-3 ימים, הבן שלי נכנס לבית הספר ואמרתי לעצמי שאני צריך להשיג עבודה - הרי באתי מהאופרה ברומניה עם 13 שנות ניסיון".
"התחלתי לנסוע יום יום לתל אביב באוטובוס, והגעתי לקפה נגה - ששם נפגשים אומנים, ואמרתי לעצמי שאולי אפשר להשיג עבודה. פגשתי מוזיקאים שאמרו שרוצים לעשות אופרה, וקבעו לי פגישה עם אדיס דה פיליפ, מי שייסדה את האופרה בארץ. היא הייתה זמרת, מחזאית, ומצאתי חן בעיניה והתחלתי לעבוד שם. עשיתי תמיד את הטיול מבת ים, וזה היה בסדר, כי אז היו אוטובוסים שלקחו ישירות מהמעברה בבת ים עד לאלנבי".
"אחרי כמעט 9.5 חודשים הודיעו לי מהסוכנות שקיבלנו דירה ברחוב מבצע סיני ברמת יוסף. זה היה בניין חדש, דירה בקומה שנייה עם כל מה שצריך. הבן שלי המשיך בבית הספר, ואני המשכתי לעבוד, ואפילו הרווחתי די טוב בשביל עולה חדש. מה שהיה אז בבת ים לא היה אפילו רבע ממה שיש בבת ים כיום. איפה שהיה בלפור - שם זה היה נגמר, משם היה רק חול. אחר כך, קיבלתי ירושה מהמשפחה של אח של אמא שלי שנפטר בארצות הברית, ומצאנו דירה טובה מאוד ברמת יוסף. מאז אני חי פה בדירה - משנת 1973, לא הייתי הולך למקום אחר".
המוזיקה. קריירה חובקת עולם
במשך כשנתיים וחצי לסלו עבד באופרה הישראלית כמנצח, ולאחר מכן ניצח על המקהלה הקאמרית תל אביב וכן על התזמורת הסימפונית ירושלים (מה שהייתה בעבר תזמורת רשות השידור, ש.ש.). ב-1965 התמנה למנצחה של מקהלת צדיקוב וכיהן בתפקידו עד 1981.
במהלך חייו הספיק ללמד ניצוח באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, ניצח על פסטיבלי הזמר והפזמון 1969, ניצח על האופרה הישראלית: בין היתר על האופרה "ברון הצוענים", "אאידה" ואף כתב עיבודים מוזיקליים להצגות תיאטרון, וכן לאלבומים מודרניים - בהם אלבומיו של מאור כהן: "פרחי הרע - מאור כהן שר בודלר" (2005) ו-"החופש הגדול" (2013), אשר הופקו על ידי נכדו - פיטר רוט. גם בנו של לסלו - פאול רוט, גיטריסט במקצועו, שירת בשנות ה-60 בלהקת פיקוד הצפון.
במהלך חייו, הספיק לסלו גם לנצח על תזמורות בדרום אפריקה, עבד עם רדיו קופנהגן, ניצח על תזמורת זלצבורג, מספר תזמורות בארצות הברית ואף סגר מעגל כאשר חזר לנצח על בתי האופרה של טימישוארה, בראשוב ובוקרשט ברומניה.
מביתו אשר ברמת יוסף אומר לסלו: "אני מאוד מבסוט מהעיר שאני גר בה. לא הייתי מחליף עיר אחרת, ואני גם רואה את הנינים והנכד שלי - פיטר, שהיה לו את הלהקה הזו 'ה-מוניקה סקס'".
ניסית להקים פעם תזמורת גם בבת ים?
"זה גם הדבר היחידי שיש לי נגטיבי להגיד פה. לפני 13 שנים (בגיל 91, ש.ש.) פניתי לעירייה להקים תזמורת סמי-קלאסית בעיר בת ים, והגשתי הצעה כתובה עם מספר נגנים מקצועיים. פניתי לסגן ראש העיר והבאתי לו הצעה עם כמה קונצרטים לשנה. לצערי, מי שהגשתי לו, אפילו לא נתן לי תשובה, אפילו לא שלילית. אני בכל זאת אדם אינטלקטואל, אז אני מוכן לקבל תשובה 'לא מעניין אותנו' או 'אין לנו כסף', אבל אפילו לא ענו לי... מעבר לזה, אני מודה לראש העיר הנוכחי, כי קיבלתי תעודת תושב יקיר העיר - אז אני מבסוט".
לסלו רוט קיבל בשנת 2020 את תעודת יקיר העיר, בדיוק 64 שנים לאחר שפוטר מתפקיד המנצח הראשי של האופרה בטימישאורה בשל בקשה לעלות לישראל. בשנת 2022 זכה לסלו לעיטור הכוכב של רומניה בדרגת אביר מטעם נשיא רומניה. כיום, הוא חבר לשם כבוד של בית האופרה בטימישוארה, כאחד ממייסדיה.
סוד החיים:"לא מתלונן"
אתה אדם לא צעיר, מה הסוד שלך?
"מה הסוד שלי?! אני לא מתלונן - זה הסוד. עברתי חיים מאוד יפים, וגם הרבה מאוד הצלחות, ואף ביקרתי בחמש יבשות. התקופה הכי קשה שלי הייתה התקופה של הנאצים – אבל כל השאר היו לי חיים יפים. עשיתי הרצאות בעניין מה שעברתי בשואה בכל העולם, הרי זה לא פשוט להישאר בחיים ממי שחווה את אושוויץ-בירקנאו".
מה שגרת היום שלך?
"כיום, אני חי בבית – עדיין כותב עיבודים לתזמורת, והזמן עובר. יש לי מטפלת שהייתה של אשתי (נפטרה בשנת 2006, ש.ש.), היא מסייעת בכל הקשור לבית, אוכל וניקיון. אין לי כמעט פנסיה מישראל, ואני חי על הרנטה מגרמניה, אבל זה מספיק לאוכל ולכל מה שצריך, כי נוח לי ולא חסר דבר. אני אדם שחי עם רגליים על האדמה, ואני יודע מה ההמשך - אבל לא יודע מתי הסוף, אני יודע מה צריך להגיע – אבל אין ברירה. כל אחד מקבל אז זה".
"מדי ערב אני מעביר מול החדשות, אבל מעדיף לראות סרטים דוקומנטריים – זה מאוד מעניין. בעבר למדתי גם מעט אלקטרוניקה – אבל היום כבר לא מבין דבר ממה שעושים הצעירים. לגבי אוכל - אני לא אוכל משהו יוצא דופן: קצת פירות, עגבניות וחתיכת עוגה. הדבר היחידי – אני לא שותה אלכוהול, לא שתיתי אף פעם וגם לא היום – פשוט לא חסר לי והתרגלתי בלי זה. בסך הכל, אני לא עושה שום דבר מיוחד, אני שמח בחלקי, אף פעם לא מתלונן - והמילה שאני הכי אוהב – אני מבסוט".
בת ים - מובילה במספר הקשישים בישראל
כ-35,336 מתוך 125,016 תושבי בת ים הם בני 65 ומעלה. כלומר: 28.3% - יותר מרבע מהאוכלוסייה (לעומת הממוצע הארצי של 15%), עברו את גיל העבודה ומתפרנסים באופן חלקי או מלא על חשבון ביטוח לאומי.
לגידול הצפוי בחלקם של בני 75 ומעלה השפעות על צריכת השירותים הצפויה - הנלווית לגילים המבוגרים יותר, בראשם שירותי בריאות ושירותי רווחה של עיריית בת ים. כ-30,137 מתושבי העיר בגיל השלישי מקבלים גמלאות, ונתון זה לא כולל הבטחת הכנסה, דמי נכות, סיעוד או שירותים מיוחדים אחרים שנגרעים בחלקם מתקציב העירייה.
בעירייה טוענים, כי "ככל שיהיו יותר פרויקטים של התחדשות בעיר, כך גם יגיעו הצעירים לגור בעיר".
יחד עם זאת, קצב הבנייה המואץ ברחבי העיר, עדיין לא מדביק את קצב ההזדקנות של האוכלוסייה. כלומר, במהלך השנה האחרונה נבנו בסך הכל 708 דירות חדשות (בשנת 2023 כ-1,734 דירות חדשות). עם זאת, מדי שנה מתווספים לפחות עוד כ-1,500 קשישים חדשים (החוצים את גיל 64) לאוכלוסייה, כך שבאופן זה, קצב הבנייה לעולם לא ידביק את קצב הקשישים, ולא יצעיר את האוכלוסייה בטווח הנראה לעין.
