אסתר בורכוב (20) מבת ים בילתה עם חברתה בפסטיבל המוזיקה נובה ליד רעים כאשר מחבלי החמאס הגיעו והחלו לטבוח במבלים. השתיים הצליחו לחלץ את עצמן, ולהתחיל בבריחה, אך אלמלא תושייתו וגבורתו של אורי ארד, תושב חולון, ספק אם היו יוצאות משם בחיים. סיפור של גבורה בלתי אפשרית.
"בחיים לא חשבתי שאגיע לסיטואציה כזאת, אבל להתייאש זה לא בא בחשבון", מספרת אסתר בורוכוב.
מה קרה לך שם כשהכל התחיל?
"הייתי עם חברה במסיבה בנובה ובערך בשעה שש וחצי בבוקר, רצינו לצאת החוצה לאוטו, להחליף חולצה ולחזור, ואז פתאום התחילו הטילים. התנענו את האוטו לכיוון הכביש, והיינו מבין הרכבים הראשונים שייצאו מהמתחם. פתאום אנחנו רואות חוליית מחבלים על הכביש, חמישה אנשים ממש מולנו, שמתחילים לירות עם קלצ'ניקוב. פשוט ירו לנו לכיוון הפנים. לא יודעת איך אזרתי כוחות, ונתתי גז ונהיה עשן על כל הרכב. העשן נכנס לתוך הרכב ועשיתי תאונה, האוטו לא נסע יותר".
הקליעים פגעו ברכבן שייצא מכלל שימוש, אבל שתי הבנות למרבה המזל לא נפגעו בשלב זה. המצב נראה אבוד, אך באותו רגע עצר לידן רכב וגונן עליהן מאש המחבלים. מהרכב יצא אורי ארד ז"ל.
"הוא אמר שהוא לא נשאר פה, ושאנחנו חייבות לבוא איתו", מספרת בורכוב. "עלינו איתו לרכב, והוא אמר תורידו את הראש, שלא ייראו אתכן. רק הוא יישב מקדימה, ואחרי כמה דקות ירו עליו והאוטו התהפך".
אורי שנהג, ולכן נראה ע"י המחבלים, נפצע קשה ואיבד את הכרתו. בורכוב וחברתה שהיו במושב האחורי החליטו להעמיד פני מתות בתקווה שהמחבלים לא יבדקו אותן מקרוב, או חלילה ייבצעו וידוי הריגה. אלא שאז, אורי הפצוע התעורר, דבר שמשך את תשומת הלב של המחבלים, ואלה הגיעו וירו בו מטווח אפס.
בורכוב וחברתה שהיו מוסתרות מאחור בזכותו של אורי ז"ל, העמידו פני מתות במשך שלוש שעות כשהן מוסתרות מעיני המחבלים. עד שאחד מכלי הרכב שלידן החל לפתע לבעור. הברירה שעמדה לפניהן הייתה קשה: להישרף חיות או לצאת מהרכב ולהסתכן בירי כמעט וודאי מהמחבלים.
מה עשיתן?
"התחיל להיות עשן ואש ממש כמה סנטימטרים מהאוטו. אמרתי לחברה שלי, אם לא נמות מהיריות, אנחנו נישרף מהאש - חייבות לצאת. רק אז האנדרנלין ירד והבנתי - הרגליים שלי לא זזות. לא נפגעתי מהירי, אפילו לא רסיס, אבל כנראה מההתהפכות בתאונה הגב שלי נשבר. לא הרגשתי כלום מרוב אדרנלין".
לאחר שעות של ישיבה, כשהאש עומדת לכלות אותן חיות והחילוץ לא עומד להגיע, שתי הבנות החליטו לצאת מן הרכב ולקחת את הסיכון: "שירה חברה שלי יצאה לבד, כי הגוף שלי פיזית לא זז. חיכיתי שהיא תזעיק עזרה וראיתי שהיא לא באה ולא באה, יותר מכמה דקות – כבר התחיל להיות ממש מסוכן. החלטתי שכנגד כל הסיכויים, ומבלי שהמחבלים יבחינו בי, אצא מהדלת השנייה של האוטו, לכיוון הרצפה פשוט. התחלתי לדדות, ונפלתי אל התעלה שהיינו תקועים בה. לאחר קצת זמן, קמתי בכוחות עצמי ,ואז שמעתי מולי חיילים ישראליים מדברים עברית. צעקתי להם: 'גם אני הייתי בפיגוע, תצילו אותי' ".
החיילים הבחינו שאסתר פצועה קשה, והעלו אותה על האמר גדול ונסעו איתה לבית חולים בדרום. אולם מרוב לחץ וחרדה באותה עת, כשאלפי פצועים גודשים את אולם הכניסה לבית החולים, הרופאים שלחו אותה הביתה לבת ים.
כאבי התופת לא פסקו, ולכן למחרת הגיעה למרכז הרפואי וולפסון, שם אובחן כי עליה לעבור בדחיפות ניתוח מסוכן בעמוד השדרה. הדיאגנוזה הראשונה הייתה כי היא עשויה להיות נכה ממותניה ומטה. הניתוח עבר בהצלחה גמורה, ולאחר אשפוז של שבעה ימים, ביום ראשון השבוע - היא חזרה לראשונה ללכת.
קראו גם:
ד"ר רפאל לוטן, מנהל המחלקה האורתופדית במרכז הרפואי וולפסון: "אסתר הגיעה אלינו עם שבר פיצוץ בחוליה מותנית חמישית בעמוד השדרה וחולשת שרירי כפות הרגליים. היא עברה ניתוח לייצוב החוליות והסרת הלחץ העצבי. לאחר הניתוח ישנה התאוששות של הפגיעה העצבית המוטורית ושיפור משמעותי בתבנית ההליכה. אין ספק, כי אסתר היא ברת מזל, משום שהפגיעה העצבית שלה איננה שלמה ולאחר שנותחה אסתר כבר החלה ללכת. מדובר בגיבורה אמיתית, עם תושייה ורצון להחלים".
בורכוב מתארת את מה שעבר עליה כנס משולש. כאשר הנס האחרון הוא העובדה שלמרות הפגיעה הקשה היא חזרה ללכת.
את גיבורה אמיתית.
"אני לא הגיבורה. אורי ארד הוא הגיבור שלי. הוא זה שהציל אותנו. חשוב לי להעביר את המסר הזה לכולם, כדי שיידעו איזה גיבור הוא היה. בזכות התושייה והגבורה שלו אנחנו פה".
הכרת אותו קודם?
"לא, אבל אני מאמינה שהוא היה בן אדם נותן ומכל הלב, חבל שאנחנו לא יכולות להעניק לו את תודתנו בחזרה. אנחנו עם אחד ואנחנו מאוחדים וצריכים לאהוב כל אדם ואדם. צריך לדעת להעריך את הדברים הקטנים בחיים. עם ישראל חזק ואנחנו ננצח".
אורי ארד (22) מחולון עבד כברמן בפטסיבל המוזיקה נובה ברעים. הוא היה אמור להתחיל השבוע את לימודי התואר הראשון בכלכלה ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והיה גיבור אמיתי. יהי זכרו ברוך.
