בשבת שעברה, מיד עם פרוץ המלחמה ושיגור הטילים מעזה למרכז הארץ, ספג ביתה של טל אסייג, חברת המועצה ויו"ר עמותת מחייכים אל החיים', הפועלת למען ילדים עם צרכים מיוחדים ומשפחותיהם, פגיעה כתוצאה מרקטה שנחתה בעיר. אסייג נשארה בחדר השינה עם בתה, בעלת המוגבלויות, וחייהן ניצלו בנס.
מלחמת חרבות ברזל נמשכת ואיתה גם האזעקות ומטחי ירי הרקטות לכיוון כלל ערי ישראל. עבור משפחות שאחד מבני הבית הוא בעל צרכים מיוחדים מדובר באתגר מפחיד עוד יותר, והסיפור של משפחת אסייג ממחיש את המורכבות וסכנת החיים.
כאשר נשמעה האזעקה בשבת שעברה ועמה נחיתת הרקטה באזור ביתה ברמת הנשיא, הייתה טל יחד עם בתה, שי, בעלת צרכים מיוחדים על כסא גלגלים, בחדר השינה שלה. כל שאר בני הבית רצו לחדר המדרגות, המרחב הכי מוגן עבורם בהיעדר ממ"ד בבית.
"שי היא בת 16, והיא לוקחת תרופות כדי להירדם – ופשוט אי אפשר להעיר אותה בלילה, ובטח שלא להספיק להושיב אותה בכיסא גלגלים ולהוציא אותה לחדר מדרגות, תוך דקה וחצי של אזעקה. זו הסיבה שאני נשארתי ליד מיטתה בזמן האזעקה", מספרת אסייג ל"מיינט בת ים".
הרקטה נפלה ממש מחוץ לבית וצמוד לחדרה של שי. תריסים נשברו, חלונות התנפצו והקירות נסדקו. "כל זה כששי ואני בבית", מספרת אסייג ומוסיפה: "אנחנו ראינו והרגשנו הכל. זכינו בנס. החלון והקיר של החדר שלה - שהיו הכי קרובים לנפילה - לא התפוצצו. כל התריסים עפו, אבל החלון לא נשבר ובכך ניצלו חיינו".
קראו גם:
הנזק הרב והחשש הגדול עורר את המשפחה לפעולה: "זה היה טראומתי. פשוט השארנו את הדירה כך, ונמלטנו על נפשנו – שבע נפשות וכלבה, בלי הרבה בגדים או ציוד בכלל".
המשפחה עברה להתארח בצימר בדלית אל כרמל ושם הם שוהים כבר כמעט שבוע. "נישאר פה כל עוד פה לא תהיינה אזעקות. אין פה יום שאני לא בוכה מהתרגשות, זה האירוח הכי טוב שהיה בחיי. אני בן אדם שרגילה להתנדב ולתת, אבל כולם פה רק נותנים, תורמים, מחייכים ומחממים לנו את הלב", מספרת אסייג.
"אי אפשר לבקש הכנסת אורחים טובה יותר", היא מספרת. "בכמה ימים שאני פה, אני כבר מחוברת לכל קבוצות הווטסאפ והפייסבוק בכפר. מביאים לנו כל יום אוכל, לוקחים לנו את הכביסה כי הגענו ממש עם פיג'מות, הביאו לנו מיקרוגל, הביאו לילדים צעצועים, הזמינו אותנו לסדנת יצירה ולסדנת אמנות. אתמול התקשרו מחנות בגדים וביקשו שנגיע - ומילאו לנו שקיות בגדים, ולא הסכימו שנשלם שקל. בכל יום מסעדה אחרת מזמינה אותנו. זה פשוט גן עדן פה".
את מתכוונת לחזור בקרוב לבת ים?
"אני מפחדת שאם יתחמם גם פה האזור - זה די בצפון, אז לא יהיה לנו לאן ללכת. בבת ים אין לנו ממ"ד, וגם בצימר פה אין ממ"ד. התושבים פה אומרים שזה מקום מבורך, כי מעולם לא היה פה טילים. אבל שי, הבת שלי, זקוקה לאוויר, והיא לא תוכל להתקיים שבועות על שבועות בין ארבעה קירות סגורים. בהתחלה חשבתי שכדאי שנחפש דירה עם ממ"ד בבת ים, או קרוב לבית, אבל הגעתי להבנה שזה לא הדבר הנכון למצבה הנפשי של שי. כרגע אנחנו פה. ואני פשוט לא יכולה להפסיק להודות לכל התושבים בדלית אל כרמל".
