ימים לא פשוטים עוברים על הרצל ביטון, נהג האוטובוס מבת ים שנפצע אנושות בפיגוע בקו 40 והציל את נוסעיו, זאת לנוכח הפיגועים האחרונים שהתרחשו ברחבי המדינה. "באותו רגע הייתי כמו לביאה שחייבת להגן על הגורים שלה, שמעתי אותם צורחים וידעתי שזה התפקיד שלי. למרות זאת אני מבין את מי שקופא, גם הנוסעים שלי לא היו מסוגלים להגיב", הוא נזכר השבוע.
קראו גם:
"לא מרפה ממני"
בחודש ינואר 2015 עלה מחבל חמוש בסכין לקו 40 של "דן" בתל אביב וניסה לדקור נוסעים בו, ורק הודות לתושייתו של ביטון, האירוע הסתיים ללא הרוגים.
כשהמחבל החל לנסות לפגוע בנוסעים, ביטון, שנבחר לימים להדליק משואה ביום העצמאות ה־68 של המדינה, היה הקורבן הראשון שלו. הוא דקר אותו בגבו עם סכין שאורך להבה היה 30 ס"מ, אך למרות הפציעה האנושה ביטון סימן לרכב ביטחון שעבר בסמוך אליו והמשיך בנסיעה כיוון שהיה על כביש מהיר וחשש מקורבנות נוספים במקרה של תאונה. הוא טלטל את האוטובוס בניסיון להפיל את המחבל, שדקר את הנוסעים, וברגע שהתאפשר הרים את בלם החירום ומיהר לפתוח את דלתות האוטובוס כדי לסייע להם להימלט.
בשלב זה היו פצועים רבים באוטובוס וביטון סירב לנטוש אותם עם המחבל. הוא קם מכיסאו כשהוא שותת דם ונאבק במחבל, ולמרות מצבו הוא הצליח להכות אותו, לגרור אותו מחוץ לאוטובוס ואף לרוץ אחריו. כשכוחות הביטחון עצרו אותו, ביטון כבר שב לאוטובוס שלו, ורגע לפני שהתמוטט הספיק עוד להתקשר ולהיפרד ממשפחתו וביקש מחבר לעבודה שישמור על ילדיו.
"בימים האלה הכל צף לי, במיוחד מאז שראיתי את הסרטון של האישה שנדקרה בתחנת דלק בבאר שבע. ראיתי איך הוא דקר אותה וזה הזכיר לי איך ראיתי אותו דוקר את הבנות שישבו מאחוריי וצרחו לי לפתוח את הדלתות, את הילד שצרח לאמא שלו שהורגים אותו. הכל עולה לי לראש. אחרי הפיגוע בחדרה לא ישנתי כל הלילה. לא הצלחתי לעצום עין. כל הזמן עולים לי פלאשבקים ותמונות ממה שקרה. תמיד כשיש כתבה או יום השנה לפיגוע הזכרונות צפים, אבל עכשיו עם כל מה שקורה זה ממש לא מרפה ממני. הלב שלי נשבר על כל הנרצחים".
כיצד אתה מתמודד?
"הוצאתי את הטלוויזיה מהסלון. אני מנסה לא לראות את כל התמונות והדיווחים, אבל אני לא נזיר. אנשים שולחים בקבוצות בוואטסאפ, מדברים ביניהם. אני לא יכול להתעלם מזה. בזמני היו פחות מצלמים. היום הפיגוע רק מתחיל והוא כבר בשידור חי בטלוויזיה, אי־אפשר לברוח מזה".
היום ביטון עובד כמזכיר ועד העובדים וסדרן, אך הוא מספר כי הפחד הגדול שלו הוא שמחבלים ינסו שוב לפגוע בנהגים ונוסעים באוטובוסים. "אני כל הזמן מפחד מפיגוע באוטובוס כמו שקרה לי. היום הגברת הבטיחות מתרכזת במוסדות חינוך ומוסדות ציבוריים. באוטובוסים אין שמירה. היום מעלים נוסעים מאחור. הנהג לא יראה את המחבל לפני שיהיה מאוחר מדי. אני מתנחם בכך שחילקתי לכל הנהגים שלנו גז פלפל, אבל זה לא מספיק, כי אם הוא בא עם סכין או רובה לעשות טבח המוני, הנהג לא יכול לעשות שום דבר, רק להילחם בו בידיים חשופות. חייבים להחזיר את המאבטחים לתחבורה הציבורית, שייתנו ביטחון לנהגים ולנוסעים ויצרו הרתעה".
"אנשים קוראים לי גיבור לאומי, אבל אני לא מרגיש גיבור, אני מרגיש שליח. בורא עולם שלח אותי אישית כדי להילחם בבן עוולה הזה"
"אנשים קפאו"
לאור הסרטונים מהפיגועים האחרונים, שמראים כיצד חלק מהאנשים שהיו חמושים חששו להיאבק במחבלים, ביטון נזכר כיצד גם במקרה שלו אף אחד מנוסעי האוטובוס לא השיב מלחמה.
"אנשים קפאו. הם לא הצליחו להגיב. אני לא מאשים אותם, אבל אני לא יכולתי להרשות לעצמי לא לפעול. באותו רגע הייתי כמו לביאה שחייבת להגן על הגורים שלה, הם היו באחריות שלי וגם עם שבעה פצעי דקירה הרגשתי אחריות עליהם. אנשים קוראים לי גיבור לאומי, אבל אני לא מרגיש גיבור, אני מרגיש שליח. בורא עולם שלח אותי אישית כדי להילחם בבן עוולה הזה. זה היה התיקון שלי וזה מלווה אותי עד היום".
עוד חדשות בת ים
