בערב יום השואה אריה בלומנפלד, השיא משואה במקומו של שמואל, אביו שורד השואה, תושב בת ים, שהלך לעולמו שבועיים קודם לכן. מי שצפה בהתרגשות היה לב ברמן, ששמע את סיפורו של שמואל לראשונה והחליט כאות מחווה לקעקע את מספרו של שמואל על ידו. "זאת הנצחת השואה והנצחתו של שמואל ז"ל", הוא מספר.
שמואל בלומנפלד נולד בעיירה פרושוביצה בפולין למשפחה דתית. בתחילת המלחמה, בספטמבר 1939, כאשר היה בן 13 בלבד, כבשו הגרמנים את העיירה. במשך שנתיים סלל מסילות ברזל ברחבי פולין עבור הטרנספורטים, ולקראת 1942 ברח ממחנה העבודה לבית הוריו. באוגוסט 1942 הוא נקרע ממשפחתו לתמיד, כאשר יהודי פרושוביצה גורשו להשמדה במחנה בלזץ.
קראו גם:
תחילה ברח לגטו קרקוב, אלא שחודשים אחדים לאחר מכן חוסל הגטו, והוא גורש למחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו. לאחר הסלקציה נשלח לעבוד בכריית פחם בשירות האס־אס. לאחר ששרד את צעדות המוות, נשלח לבוכנוולד. גם משם הצליח לצאת בחיים, וחודשים לאחר מכן, כשנגמרה המלחמה, שב לקרקוב לחפש את בני משפחתו.
לב ברמן: "זה המחווה שלי אליו וגם ניצחון קטן על הנאצים. זה לא סתם עוד קעקוע, זה חשוב לי כדי שלא נשכח את מה שקרה שם"
בנו, אריה בלומנפלד, איש חינוך ותיק בבת ים, סיפר ל"מיינט בת ים" איך מדי שנה הגיש בקשה עבור אביו להדלקת משואה בטקס יום השואה הממלכתי אך נדחה, עד לטקס הממלכתי שנערך לפני כחודש. "כשאמרתי את זה לאבא שלי הוא שמח מאוד, זאת הייתה מטרת העל שלנו. לאבא שלי היו שתי מטרות כמו שהוא אמר, להשיא משואה ביום השואה ולרקוד בחתונה של הבן שלי", למרבה הצער, שבועיים לפני הטקס נפטר האב ומי שהשיא את המשואה במקומו היה אריה.
ברמן, 48, תושב רמת גן העוסק במערכות מחשוב ובקרה, צפה בטקס והתרגש מהסיפור, דבר שגרם לו לעשות צעד חריג. "הסבא והסבתא שלי גם כן עברו את השואה בפולין, אבל לא היו באושוויץ, כך שלהם לא קיעקעו מספר על היד. כמובן שאם היה להם אז הייתי מקעקע את המספר הזה על היד שלי. בטקס השנה ראיתי את הסיפור של שמואל ז"ל והתרגשתי מאוד, כמו גם מכך שהוא לא זכה להשיא את המשואה. לכן רציתי לעשות משהו עבורו וזה המחווה שלי אליו וגם ניצחון קטן על הנאצים".
"זה לא סתם עוד קעקוע", הוא מדגיש. "זה חשוב לי כדי שלא נשכח את מה שקרה וגם הדורות הבאים כשישאלו אותי, אני אוכל להסביר להם וכך להנציח את זיכרון השואה ואת הזיכרון של שמואל ז"ל".
