בחדשות אמרו שיהיה ממש חם, אז אמרתי, אני אסע לים.
אני מאוד אוהב את הים. לראות את כל הכחול הגדול תמיד עושה לי טוב על הלב.
יוסי משהיוסי משה
יוסי משה
(צילום: יואב דודקביץ')
התקשרתי לפיקוד העורף לברר אם אפשר להיכנס למים. אמרה לי המוקדנית בטלפון: "אם אתה גולש אז מותר".
יש לי גלשן שקניתי לפני כמה שנים ועדיין לא השתמשתי בו. קניתי אותו כי זה תמיד היה החלום שלי כילד ירושלמי שאוהב את הים. אמרתי, בטח הילדים שלי יגלשו. אשתי אמרה, 'אתה בזבזן. זה יעמוד כמו אנדרטה בבית. חבל על הכסף'. ובאמת, כך היה.
והנה, הגיע הרגע לפרוע את הקנייה.
לקחתי את הגלשן, קשרתי אותו למונית ונסעתי לים.
בכניסה לחוף הבחנתי בכמה שוטרים. הלכתי למקום צדדי ושקט, הנחתי את הגלשן על החול ורציתי להיכנס למים.
פתאום ניגשה אליי שוטרת ושאלה: "אתה גולש?".
אמרתי: "כן, אני גולש, הנה הגלשן".
"לא, כי אתה לא נראה גולש".
"למה? בגלל השערות הלבנות שיש לי בראש? או בגלל הכרס שאני מושקע בה?".
רק אני והגלשן שלירק אני והגלשן שלי
רק אני והגלשן שלי
(צילום פרטי)
״אז למה אתה נכנס לים בלי הגלשן?".
"אני רוצה להרטיב אותי לפני שאני גולש. יש בעיה עם זה?".
"אסור להיכנס לים. רק עם הגלשן".
"בסדר, אני אכנס איתו".
עכשיו מה עושים? בחיים לא גלשתי. אין לי מושג איך עומדים על גלשן, ועוד עם משקל של 110 קילו. והשוטרת? היא עומדת ומחכה לידי כדי לראות אם אני גולש.
נכנסתי לים עם הגלשן. בקושי הצלחתי להחזיק אותו במים. כל שנייה קיבלתי ממנו מכה בראש. כמובן שלא היה סיכוי שאצליח לעלות עליו. פשוט החזקתי אותו במים ועמדתי לידו במשך חצי שעה.
השוטרת אומרת לי: "ממש גולש אתה".
"אני מחכה לגל הנכון. מה את רוצה? לקחתי כמה שיעורים ושכחתי".
״אם אתה לא עולה על הגלשן אני רושמת לך דוח".
מה, נגמרו כל הפשעים בעיר ורק אני נשארתי על הכוונת? ראיתי שמגיע גל, אמרתי, יוסי, מה הבעיה? תשכב על הגלשן ומה שיהיה יהיה.
וכך היה. עליתי על הגלשן והגל לקח אותי עד החוף.
"את רואה? אני גולש!".
"שנינו יודעים שאתה לא גולש אבל אני מוותרת לך כי הצלחת להצחיק אותי", היא אמרה, "ולא קל להצחיק אותי בימים האלה. תהנה".
תודה לך. המון בריאות. ושתמיד תצחקי.