נערים שנפלטו מבתי ספר שונים בבת ים, מגיעים לתיכון ההזדמנות השנייה, "ברנקו וייס ע"ש ז'קלין כהנוב", שם הם מפלסים את דרכם מחדש, ואף מצליחים להגיע לעתים לתעודת בגרות מלאה. "אנחנו שופכים עליהם אהבה, מאמינים בהם ומנסים לשנות להם את תפיסת היכולת", מסביר המנהל המיתולוגי, איתן בר לב, שמסיים השנה את תפקידו לאחר שמונה שנים. "הגישה שלנו אומרת שזה שלא הצלחת בבית ספר מסוים, לא מעיד עלייך דבר".
את הילדים שמגיעים ללמוד בבית הספר המדובר בבת ים, קשה כבר להפתיע. "כולם מגיעים מרקע של חוסר הצלחה בלימודים ברמה ששום בית ספר לא מוכן לקבל אותם", אומר בר לב. "לחלקם יש בעיות סוציו־אקונומיות שלא אפשרו להם ללמוד".
מה אתם עושים שעושה את ההבדל?
"שופכים עליהם אהבה, מאמינים בהם. מעטפת כזו אי־אפשר לייצר בבית ספר רגיל, עם כיתות גדולות ומלאות. הם צריכים סביבה שיותר רואה אותם. במעטפת של 14 ילדים בכיתה, אפשר לתת מענה אישי".
במה בעצם זה מתבטא ביום־יום?
"אצלנו יש פחות גבולות משיש במקומות אחרים. למשל, אם ילד לא יגיע עם תלבושת בית ספר, לא נשלח אותו הביתה, אלא נדבר איתו על זה. יש הרבה שיח בגובה העיניים. באמצע השנה יש אצלנו 'ערב הצלחות', שזו בעצם אסיפת הורים שבה אנחנו מספרים רק דברים טובים על הילד. גם להורים לוקח זמן לעכל את זה, הם התרגלו במשך שנים לשמוע רק על השלילי ועל חוסר ההצלחה".
מדי בוקר מקבל בר לב את פניהם של כל 144 התלמידים, שאת כל אחד מהם הוא מכיר בשמו. "אם אחד התלמידים איחר, הייתי נשאר איתו בחוץ, מחכה לשיעור הבא ובזמן הזה מדבר איתו. משתדל תמיד להשתמש במילות עידוד של הקשבה ואכפתיות. לצערי זה לא עובד עם כל הילדים. בעוד שבשנה הראשונה היתה תלמידה אחת שסיימה עם תעודת בגרות מלאה, היום אנחנו עומדים על 70 אחוז הצלחה".
בר לב (55) נשוי ואב לשלושה, גר בכפר סבא. את סיפור האהבה שלו עם בת ים החל לפני 16 שנה, כאשר עבד כמנהל מרכז על"ם בעיר, כחלק מפרויקט שיקום שכונות. "הכל זה טיימינג בחיים", הוא אומר, "אחרי שהקמנו את מחלקת הנוער של על"ם, עלתה בידי ההזדמנות להקים את בית הספר 'להזדמנות שנייה' מרשת 'ברנקו וייס' בבת ים. בעיניי זה הדבר הכי מדהים שעשיתי בחיים שלי, בזכות צוות שגייסתי, חבר'ה צעירים עם ניצוץ בעיניים. והכל קם ונופל על הצוות, כי מילה אחת לא במקום יכולה לפעמים ליצור נזק שנדרשות 20 שנה לתקן אותו".
אז למה בעצם אתה עוזב?
"אני מרגיש שעשינו פה דבר מדהים, אבל זה הזמן להעביר את המושכות להבאה בתור, ולמזלי זו יעל שימבורסקי, הרכזת הפדגוגית שלנו, שצמחה בתוך בית הספר כמורה. כשהתחלתי את השנה היה לי חשוב לסיים אותה הכי טוב שאפשר, וכעת אני מחפש להגשים את החלום הבא".
