השבוע הלך לעולמו עמוס גניש, שרבים מתושבי בת ים מכירים אותו בשם העסק הוותיק שלו: "הבאגט הלוהט". גניש היה בן 61 במותו, הוא הותיר אחריו אישה ושישה ילדים: שלוש בנות ושלושה בנים, וסיפור חיים לא פשוט ומעורר השראה של מאבק והצלחות גדולות. זה הסיפור שלו.
ההתמכרות
גניש נולד באשקלון וגדל בדרום. לפני כ-30 שנה עבר לבת ים, ועם הזמן הפך לאחת הדמויות הכי מוכרות בעיר. "אני נולדתי בבית הראשון שלהם בסמטת חצור, בהמשך עברנו לרחוב האורגים", מספר בנו רון (26) ל"מיינט בת ים".
הבן מספר שאביו ז"ל תמיד דאג לפרנסת המשפחה, ועבר במספר רב של עבודות, לפני שנכנס לעולם המסעדנות: "בעבר היה מוכר ביצים, אחרי זה הפך לשיפוצניק. חצי מהבתים בעיר מודיעין הוא שיפץ מיד לאחר סיום הבנייה. הוא היה נכנס עם שפכטל, ומוציא לרוכשים את הדירה כמו ז'ורנל של מעצבים, הוא היה מאוד מוכשר במה שהוא עשה".
אבל, לעמוס גניש המנוח הייתה בעיה. אותה מעולם לא הסתיר. מגיל צעיר הוא התמכר לאלכוהול ולסמים, דבר שפגע בו, במשפחתו ובעבודתו. "הוא השתמש עוד כשאחותי הגדולה נולדה (היום בת 36 ש.ש), והוא היה משתמש גם כשאני נולדתי", מספר בנו רון, ומוסיף: "זו הייתה תקופה לא פשוטה. סבלנו לא מעט".
קראו גם:
מתוך החשכה הזו צמחה הצלחה גדולה. אחרי שעמוס ז"ל עבר שיקום, הוא הפסיק להשתמש לחלוטין בסמים ואלכוהול, והפך לבן אדם אחר ואהוב. "הוא לא חזר לזה אפילו פעם אחת בימיו. אחרי שהוא נגמל, הוא היה נקי לחלוטין, ובהחלט ראו את זה. אבא השתנה לטובה, היה אדם חדש, שפשוט כיף להיות איתו בכל רגע", מספר בנו.
מה השתנה אחרי השיקום?
"אבא נהיה מישהו שלא הכרת - מא' ועד ת', זה שינה את האופי שלו. הוא הפך לאדם שהכי כיף להיות איתו בקרבתו. הוא היה איש טוב לב, כריזמטי, מלא חן. אולי עם ארשת פנים רצינית, אבל הוא היה אדם מצחיק בטירוף. היית יושב לידו, ולא משנה מה תעשה – אתה פשוט נקרע מצחוק. אתן דוגמה, הוא לא ידע אנגלית, אולי שלוש מילים בלבד: כן, לא ושלום. אבל היינו נוסעים איתו לחו"ל, ועם השלוש מילים האלה הוא ידע להשיג הכל. אמרתי לו: 'בוא אני עוזר לך עם האנגלית', והוא היה אומר 'לא, אני מטפל בזה', ועם השלוש מילים שידע והרבה תנועות ידיים, פשוט השיג הכל. היינו נשפכים על הרצפה מרוב צחוק. זה היה שווה כל רגע איתו".
הזדמנות של פעם בחיים
לפני 17 שנה, ואחרי שעבר שיקום מופלא שהפך אותו לאדם אחר, קיבל גניש ז"ל הזדמנות של פעם בחיים. לאחר שסייע לעיריית בת ים בפינוי פולשים סמוך למקום מגוריו, הוצע לו להישאר במקום שפונה, "ובזכות הגמילה הם אפילו סייעו לו להקים שם את העסק", מספר בנו. גניש לקח את ההזדמנות הזו בשתי ידיים ועלה על נתיב ששינה את חייו, את חיי משפחתו ואת הטעם הקולינארי של רבים מתושבי העיר.
לאבא היה ברור שהוא רוצה להקים שם מסעדה?
"בהתחלה הוא חשב להרים קיוסק, אבל אבא תמיד חלם - ממש מגיל קטן, שהוא רוצה שתהיה לו מסעדה, ולכן הוא עלה עם הרעיון להקים את 'הבאגט הלוהט'. אני מכיר את המסעדה ממש מגיל קטן, תמיד סייעתי להכין באגטים ובהמשך גם ניהלתי את המקום. אבא שלי למעשה המציא את הרעיון של הבאגט בטוסט, או מה שנקרא 'הבאגט הלוהט'. זה הפך להצלחה בן לילה, ואחרי זה הגיעו חיקויים עלובים במקומות אחרים, אבל זו המצאה מקורית שלו".
"הבגט הלוהט" הפך בבת ים להצלחה מסחררת. "בזכות האיכות והמוניטין, כולם רצו לאכול אצל אבא", הוא אומר בחיוך. "עד היום, כל מקום שאני הולך בארץ אומרים לי – אתה הבן של עמוס? 'הבאגט הלוהט'? אנשים היו באים מכל הארץ. גיליתי אנשים שנסעו שעה נסיעה במיוחד כדי לאכול את הבגט של אבא, וחלק אפילו על בסיס יומיומי. הייתה תקופה שהיינו פותחים את המסעדה בשעה 12:00, ואז היה לנו תור של 40 דקות המתנה. תאמין או לא – אנשים חיכו 40 דקות כדי לאכול באגט. ואני אין לי מה לעשות עם זה, כי עבדתי במקום – ועשינו הכי מהר והכי טוב שאפשר, אבל עדיין תמיד היה תור".
המחלה שטרפה את הקלפים
הכל היה נראה טוב. העסקים פרחו, המשפחה גדלה, והמוניטין היה טוב מתמיד. מדי יום סייע גניש המנוח לעשרות תושבים מבת ים שהגיעו למסעדתו רעבים, ויצאו שבעים, והכל בחינם. אבל לחיים היו תוכניות משלהן, ולפני שלוש שנים הוא החל לסבול מכאבי גרון שלא עברו.
"אבא התחיל להיות חולה, הרגיש כאבים בגרון. הלך לאינספור בדיקות, והפסיק להגיע לעבודה", מספר הבן ושותק בעצב, לפני שהוא אומר: "גילו אצלו סרטן. זה התחיל בגרון, ובאיזה שלב עבר ניתוח, ובסוף נגרמה לו מחלה בריאות. היו הרבה אשפוזים, בדיקות. הוא היה חולה הרבה זמן. הוא נלחם ממש, כמו שתמיד ידע להילחם, אבל בסופו של דבר הוא נכנע למחלה. השבוע לצערנו הוא נפטר".
מותו העציב השבוע רבים מתושבי בת ים והסביבה. מאות בני משפחה, חברים ואנשים שזכרו אותו מהמסעדה, הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה.
"אני לא הרמתי את הראש במהלך הלוויה, אבל בשנייה שהבטתי, הספקתי לראות מאות ואולי אלפי אנשים שבאו לכבד את אבא שלי. גם עכשיו בשבעה באים מאות אנשים וזה מאוד מחמם את הלב", אומר רון.
איזה איש היה אבא שלך?
"אבא היה איש חזק, איתן, האדם הכי נדיב שתראה בחיים שלך. אין כזה דבר שתבוא רעב למסעדה ולא תקבל חינם. אני זוכר יום אחד שבו הגיעו כעשרים אנשים רעבים – וכולם קיבלו אוכל. לא היה משנה לו אם באים בלי כסף, ולא עניין אותו אם יחזירו לו כסף. כל יום היה מחלק אוכל ושתייה חינם לכל עניי בת ים, לכל מי שהיה צריך, וזו הייתה הברכה שהייתה לו בידיים. נתגעגע".
רגע לפני סיום, מבקשת המשפחה מהציבור בקשה קטנה לזכר האב האהוב שהלך לעולמו: "קראו בבקשה פרק תהילים, אפילו קטן, לעילוי נשמתו של עמוס בן חנה". יהי זכרו ברוך
