משפחת ניקיטין, יאיר (35) מהנדס תוכנה, אולה (36) קונדיטורית, ודניאל (6), עברה מאוקראינה לגרמניה כאשר פרצה שם המלחמה, אבל ברגע שהתאפשר להם הם עשו עלייה והגיעו לבת ים. למרות שאנחנו בעיצומה של המלחמה, ודווקא בגלל זה. עכשיו הם מספרים על הבחירה האמיצה שעשו.
מאיפה ולאן: "אנחנו במקור מאוקראינה, אך מתחילת המלחמה מתגוררים בגרמניה. הגענו לבת ים ב-7 במאי. בשנת 2016 אשתי ואני עשינו את תוכנית 'מסע' בישראל, והכרנו מעט את האזור. גילינו שבת ים קרובה לתל אביב, שיש בה תחבורה טובה והרבה עולים מרוסיה. השבוע מצאנו דירה טובה במגדל עם שומר, במרחק הליכה מהים, עם מגרשי משחקים וגן לילד ממש בקרבה".
קראו גם:
מתי נחתתם בארץ ואיפה התמקמתם? 07 במאי, 2024, בעיר בת ים. בשנת 2016, אשתי ואני עשינו תוכנית "מסע" בישראל, והכרנו מעט את האזור. גילינו שבת ים לא רחוקה מערים גדולות אחרות, יש מערכת תחבורה טובה לתל אביב, רמת גן, גבעתיים ועוד. בנוסף בעיר בת ים יש הרבה אוכלוסייה רוסית, וראינו שזו הזדמנות טובה. השבוע ממש חתמנו ועברנו למגדל ביוחנן הסנדלר. דירה טובה, מגדל עם שומר, אבל מה שחשוב שיש שלושה מגרשי משחקים ליד, גן ילדים, בית ספר קרוב, ואפילו מרחק הליכה לים".
רגע הנחיתה: "כל הדרך לארץ היינו מאוד נרגשים. דניאל רצה כבר לבוא הרבה זמן, ואפילו שמע סיפורים רבים לאורך השנים. מרגע שנחתנו, בשונה מגרמניה, גילינו כאן אנשים פתוחים, שמחים וידידותיים, שעוזרים לנו כל הזמן".
למה דווקא עכשיו, באמצע המלחמה? "ההחלטה לעזוב את גרמניה התגבשה כבר מהיום שהגענו אליה. ידענו מה קורה בישראל, דיברנו עם מכרים והבנו שהמלחמה באזורים מסוימים, לא בכל המדינה. מה שקרה פה נורא, אבל החיים לא נעצרו. הפגיעה האזרחית באוקראינה הרבה יותר קשה מזו שבישראל. מה שקרה פה זה נורא, אבל הבנו שהמדינה לא נעצרה. בנוסף, המלחמה לא התחילה עכשיו – אלא התחילה בשנת 1948 כמדינת ישראל ביקשה עצמאות. במקביל, ראינו שביידן הגיע לפה, וכל נשיאי וראשי ממשלה מכל העולם, אז הבנו שגם אנחנו יכולים להגיע לפה. הפגיעה האזרחית באוקראינה הרבה יותר מטווחת מישראל".
ההחלטה ספונטנית שנרקמה לאורך זמן? "בגרמניה גרנו בליבנשייט, עיירה קטנה ולא אטרקטיבית, והבנו שזה לא בשבילנו ושהמנטאליות פחות מתאימה. האנשים סגורים, יש הרבה מוסלמים ואין קהילה יהודית. בדילמה בין שיבה לאוקראינה לבין עלייה לישראל, בחרנו באופציה השנייה. נפגשנו עם הקונסוליה ועשינו הכל כדי להגיע לכאן".
כיצד הגיב דניאל? "מאוד התרגש. הוא שמע על סיפור יציאת מצרים והבין שאלה אותם אנשים שגרים כיום בישראל. דניאל מאוד אוהב להיות פה. הוא מדבר רוסית עם ילדים אחרים, הולך לים ולמגרשי משחקים ובגן ילדים אחרים מתרגמים לו".
מצאתם כבר עבודה? "אנחנו פה רק זמן קצר ועסקנו במציאת דירה, גן ובית ספר לשנה הבאה. אולה אופה עוגיות מקצועיות, רוצה להקים עסק ביתי וצריכה לשם כך ציוד מקצועי. בקרוב נתחיל".
בני משפחה נוספים מתכננים להגיע? "מחירי הטיסות יקרים והמחייה בשמיים. אני מקווה שהמשפחה שלנו תגיע, אולי אחרי המלחמה".
השלימו את המשפט: ישראל בעיניי היא..... "מדינה אשר לה כל האנשים היהודים חיכו במשך הרבה זמן. יכולים לגור בחופשיות, לאכול כשר, ללכת עם כיפה, לקרוא תורה – בלי לפחד. אפשר למצוא כל מה שרוצים: קניונים, מכוניות, ובעיקר לחיות כמו שרוצים".
הכי אוהבים פה: "אפשר לשחות כל יום בים, לא קר ולא חם מדי והאוכל טעים מאוד. אפילו החתול שלנו מבסוט".
ואוהבים פחות: "כאמור, את המחירים. הכל מאוד יקר, יותר מגרמניה ואפילו משוויצריה".
