ימים ספורים לאחר שבת ה-7 באוקטובר, כאשר חיילי צה"ל כבר החלו להתאמן לקראת התמרון הגדול בעזה, החלו לצוץ ברשתות החברתיות פוסטים שמודים לאדם אנונימי מבת ים. אדם שהגיע לחיילים וסייע להם באוכל, שתייה, מוצרי הגיינה ובעיקר מצב רוח טוב והעלאת המורל. מיהו אותו אדם? יצאנו לבדוק וחזרנו מלאי התפעלות.
באחד הפוסטים הראשונים שבהם צץ שמו כתב כך: "אנחנו לוחמים בחטיבת הצנחנים, הגענו היום לבניין נטוש בבת ים כדי להתאמן. פגשנו אדם בשם כפיר, אנחנו לא מכירים אותו, אבל איך שהגענו לכאן הוא דאג לנו להכל. התקשר לכל החברים שלו בבת ים, ולא נח לדקה, הוא הביא לנו אוכל ושתייה, מוצרי היגיינה ועוד מלא דברים – והכל בחינם. כמה חשוב שיש אנשים כאלה במדינה, הם הכוח האמיתי שלנו, תודה לכפיר. עם ישראל חי".
קראו גם:
מספר ימים לאחר מכן הופיע פוסט נוסף: "כפיר הגיע לפנק את יחידות צה"ל כפיר ושמשון, ולעשות להם על האש. הוא רוצה להודות לכל התורמים הבת-ימים שבזכותם הוא קנה את כל כמויות הפינוקים". מאז הפוסטים האלה המשיכו שוב ושוב להופיע, ברמה יומיומית, ביניהם: "גדוד הצנחנים שב לבת ים, וזכה לקבלת פנים חמה מהתושבים שמגיעים יום יום עם ארוחות ופינוקים, והכל בארגון המסור של כפיר יהודה קארו".
מיהו אותו אדם פרטי שעושה כל כך הרבה טוב לחיילים שלנו? "מיינט בת ים" יצא לבדוק, וגילינו אדם יוצא דופן ושמו כפיר יהודה קארו (48) תושב בת ים.
הוא נולד וגדל בעיר, "התגייסתי ליחידת מגלן בצבא", ולאחר השחרור עזב לארה"ב. שם חי כ-20 שנה, לאחר מכן עבר לחמש שנים בברזיל, וחזר לארה"ב. בשנותיו בחו"ל נולדו לו ארבעת ילדיו (20, 11, 10, 9). לפני כחמש שנים חזר לישראל ומתגורר בבת ים, באזור המצבה, שם פתח עסק עצמאי לניקוי חלונות.
"ואז לפתע פרצה המלחמה", הוא מספר. "שבועיים לא ידענו מה קורה איתנו, ואז ראיתי שמחפשים מתנדבים למשטרה, ומיד חשבתי שזה מתאים לי. איכשהו שרשרו אותי ליחידת הסייבר של המתנדבים, ומשם יש לי חמש קבוצות שאני אחראי עליהם ומנסה לדאוג להם ברחבי העיר".
באחד הבקרים, תוך כדי ההתנדבות, הוא ראה שחיילים הגיעו להתאמן בבת ים, ובאופן ספונטני החליט שהוא יארגן להם אוכל. "שלחתי בקבוצת הפייסבוק הודעה, שאני רוצה לפנק את החיילים שהגיעו להתאמן עכשיו בבת ים, ואם מישהו מוכן לעזור לי. בבת אחת, וזה הפתיע אותי מהעוצמה והכמות, הזרימו לי טונות על טונות - ערימות של אוכל, שתייה, מטעמים ועוגות. כמובן הגעתי לחיילים ופרסתי את כל הדברים הטובים".
כפיר מסביר שהחיילים כל כך שמחו ונהנו, שהחליט שהוא מגיע אליהם שוב למחרת. ואז הגיעה יחידה נוספת, והוא שוב הגיע וכן הלאה. ברגע שהחלה למעשה הפלישה לעזה כפיר החליט שהוא כבר יוצא מגבולות העיר.
"מאז שהפסיקו להגיע היחידות לבת ים – אז החלטתי שאני יוצא אליהם", הוא מסביר, תוך כדי שהוא מארגן את הציוד ברכב הגדול שלו לקראת מפגש נוסף עם חיילים: מהיחידות הדרומיות ביותר בארץ, דרך אלו הנמצאות כיום בתוך עזה, ועד קצה הגבול הצפוני – כפיר מגיע אליהם עמוס במגשי אוכל ושאר פינוקים.
"כבר ביקרתי חיילים בחרמון בשבוע שעבר, ואני שוב עולה לחרמון ביום חמישי הקרוב", הוא מספר, "אני עושה סיבוב של יום וחצי ברחבי בת ים, ומעמיס את האוטו שלי עם כל דבר שהתושבים רק נותנים: מטעמים, עוגות, ציורים לילדים מבית ספר 'הרצל', כל סוגי האוכל, כל השתייה. הדהימו אותי תושבי בת ים - העמיסו יותר ממה שאי פעם ציפיתי".
כל ההוצאות הן עלייך?
"הכל מגיע מהתושבים, ולא נתנו לי להוציא שקל מהכיס. אני כרגע לא מתפעל את העסק שלי. מאז שהתחילה המלחמה, ואני כל היום עוזר – נפתחה לי הברכה".
ואם זה לא מספיק, ברחבי בת ים ממשיכות להיאסף שמועות על סיוע שהוא מעניק גם לתושבי העיר בשקט ומאחורי הקלעים. פה הוא מסייע לגברת לפתוח מקלט, במקום אחר עוזר לסחוב מיטה, מארגן גיבוש פיינטבול לכיתת הכוננות של מתנדבי העיר, מארגן קבוצת ריצה, מגבש קבוצת כושר לנוער לפני הצבא ועוד, נראה שידו עוד נטויה ומעשי החסד ממשיכים.
"הכל אני מארגן בחינם, אני לא רוצה כסף – הכל נעשה בתרומות", הוא מספר ל"מיינט בת ים". "הבנתי עכשיו שהייעוד שלי בחיים זה נתינה באהבה, להיות מחובר לאנשים ולסייע לכל מי שצריך עזרה. אני זמין עבור תושבי בת ים 24/7, ואין לי בעיה אם מישהו צריך אותי בשעה 2 או 4 בבוקר. חשוב לי שהתושבים יהיו רגועים, וכרגע הראש שלי לסיים לארגן ולמלא את הרכב לקראת הנסיעה הקרובה. אני יודע שיש לי 90 חיילים שמוצבים על גבול החרמון שהם בטח ממש רעבים – וזה הדבר הכי חשוב לי כרגע".
