חוברת לבית הספר, מחק, צעצוע או מתנה לילד מהכיתה. בחנות של "דקר" מצאנו הכל. כל מי שגדל ברמת הנשיא ולמד בבית ספר "הנשיא" הכיר אותה וגם את האיש מאחורי הדלפק. למרות ששמו האמיתי היה אברהם דוסטר כולם קראו לו "דקר", והוא תמיד ענה. ביום חמישי האחרון הוא הלך לעולמו. דור שלם של ילדים שבגרו זוכר אותו ומתגעגע.
הכיר את כל הלקוחות בשמם
לפני למעלה מ-50 שנה שנה נפתחה חנות קטנה למכשירי כתיבה וספרי לימוד ברחוב אלי כהן פינת רזיאל בשכונת רמת הנשיא בבת ים. החנות הקטנה הפכה במהירות למוסד מרכזי בשכונה. חנות שיש בה כל מה שצריך והמוכר, אברהם דוסטר ז"ל, מכיר את שמות כל הלקוחות וילדי בית הספר הסמוך. הוא ידע בעל פה את רשימת ספרי הלימוד, שמות המורים ומערכת השעות והצלצולים של בית ספר 'הנשיא'.
ביום חמישי האחרון הלך דוסטר לעולמו בפתאומיות. מודעת האבל שהופיעה על דלת החנות עוררה סערה וגרמה לאבל בשכונה.
קראו גם:
ברוך קנטור, תושב האזור וחברו, מספר: "אברהם היה כמו הסבא שלי, וגם הנכדות שלי קנו אצלו. אף פעם לא היה חולה, כמעט אף פעם לא יצא לחופשה. כל לקוח אצלו היה חשוב, גם אם בא לנפח כדור או לקנות מחברת. אהב מאוד לתקן שעונים ללקוחות מבוגרים. בימים של תחילת שנת לימודים, היה דואג לספק את כל סוגי הספרים לבתי הספר בסביבה והיה עובד מבוקר עד לילה, כדי שלכולם תהיה חולצת בית ספר עם הלוגו הנכון. ידע בעל פה עשרות לקוחות איזה עיתון הם צריכים".
כולם קראו לו "דקר"
"אבא שלי נולד בטהרן ב-1941, הוא עלה לארץ כשהיה בן 7", מספרת בתו, מירב דוסטר. "הוא נישא לאסתר בשנת 1969 ויש לו ארבעה ילדים ונכדים. את החנות פתח בשנת 1967. בתחילת הדרך היה לו שותף, ובהמשך יצא לדרך עצמאית. במשך שנים רבות, החנות הייתה היחידה בכל האזור, ובעיקר בעונת הקיץ התורים היו משתרכים עד הכביש. לצד אבי, היו עובדות וגם ילדיו סייעו לו בתקופות עמוסות, ובנו עבד לצידו גם בשנים האחרונות". ב-13 השנים האחרונות עבד לצידו גם בנו, ישי דוסטר.
איזה אדם הוא היה?
"זמן קצר לאחר שאבי עלה לארץ, אביו חלה ולא היה מסוגל לפרנס את משפחתו. אבי, שמאוד רצה ללמוד נאלץ לוותר על חלומו, כדי לצאת לעבוד ולעזור בכלכלת המשפחה. הוא היה איש חרוץ, השכים כל בוקר כדי לפתוח את החנות עבור לקוחותיו, ועבד עד יומו האחרון. הוא שירת דורות שלמים של לקוחות. הוא קרא לחנות ״דקר״ על שם הצוללת (אח"י דקר שנעלמה במצולות וכל אנשי צוותה נספו ש.ש). מאז רבים כינו אותו ״דקר״ וחלקם כלל לא ידעו ששמו אברהם".
הבת מספרת שמות אביה היה פתאומי, ומוסיפה בכאב: "כולנו המומים וכואבים מאוד את לכתו מאיתנו בחטף, הוא היה עמוד התווך של המשפחה, סלע יציב ואיתן בחיינו, והוא מאוד חסר לנו. אנחנו כרגע לא יודעים מה יהיה עם החנות".
פעיל השכונות בבת ים, אהרון מלכה, מוסיף ומספר על דוסטר פרטים שרבים לא ידעו. "אברהם היה בן אדם טוב, שלא ראיתי כאלו", הוא אומר. "הוא היה אדם מאוד צנוע. פניתי אליו במקרי עבר אודות ילדים שמגיעים מבתי מצוקה וחסרים להם ספרים לבית הספר, ילקוטים, קלמרים. היו מקרים שהזמין במיוחד את הספרים האלו, ותמיד חזר אליי ואמר: 'אהרון, תיקח תיקח', והכל בסתר – ביקש שלא אציין שהוא תרם. זה בן אדם צדיק, שמגיע לו צל"ש".
ניר שאוער, אף הוא תושב השכונה שהכיר את "דקר" מילדות ספד לו וכתב הספד שריגש את רבים מתושבי השכונה, ואלה שגדלו בה:
"דור שלם שגדל אצלך. ממש ככה אין תיאור אחר. אחרי הבית ספר ברחבה של דקר, מגיל שש משחקים פוגים וסופרגול - קרוב לקיר קצת מאחורה, בדשא כדורגל וחוזרים. לא משנה עם זה גשם מבול או קיץ. קצת קופצים הביתה אוכלים משהו רואים ששטוס. פוקימון המחסן של כאילו, וחוזרים חזרה. כולם ידעו שאחרי שתיים בבית ספר זה רק מפגש ברחבה של דקר. רק מי שבדור הזה יודע על מה אני מדבר. אני אישית לא אשכח אותך לעולם. אין כמעט מישהו בבת ים, בפרט לשכונה רמת הנשיא בת ים, שלא ידע איפה החנות שלך ומה קורה שם בדיוק אחרי הבית ספר. תנוח על משכבך אברהם היקר, "דקר", ת.נ.צ.ב.ה.".
המשפחה יושבת שבעה בבית המנוח, רחוב ויצמן 49, חולון, בין השעות 09:00-13:00 ו-15:00-19:00. יהי זכרו ברוך.
