לפני ארבעה חודשים נהרג רב סרן אופק אהרון ז"ל מבת ים מאש כוחותינו, בזמן שהוביל סיור לאיתור ציוד צה"לי גנוב.
2 צפייה בגלריה
"רוצה להיקבר במקום שהנשמה שלו עזבה את הגוף". אלי אהרון ומדיו של אופק
(צילום: קובי קואנקס)
לאחר חודשים ארוכים של שתיקה, ורגע לפני יום הזיכרון הראשון כאב שכול, אביו אלי דורש תשובות: "מהיום שהוא התגייס לא ישנתי טוב, הייתה לי תחושה רעה, הוא ילד של אבא ומשימת חיי היא להעניק לו צדק".
יום הולדת אחרון
בחודש ינואר 2022 יצאו רב סרן אופק אהרון (28) ורב סרן איתמר אלחרר (26) מיחידת אגוז לסיור סמוך לבסיס נבי מוסא שבבקעת הירדן במטרה לאתר ציוד צה"לי גנוב. חייל נוסף, ששמו אסור לפרסום, יצא גם הוא לסיור ועקב טעות בזיהוי ירה באהרון ואלחרר, שנהרגו במקום.
קראו גם:
בצה"ל פתחו בתחקיר כדי להבין כיצד התרחש האירוע, אך ארבעה חודשים לאחר האסון, אביו של אופק, אלי אהרון, עדיין ממתין לתשובות.
"אופק היה 'ילד של אבא'", הוא מספר השבוע. "היה בינינו חיבור מדהים. הוא נולד באילת וגדל בגן יבנה. כילד הוא היה לובש כל ערב את החולצה שלי וישן על הספה עד שחזרתי מהעבודה, תמיד היה מחכה לי. לאחר שאני ואמו התגרשנו הוא שיכנע אותי לרכוש דירה דווקא בבת ים ובא לגור איתי. הוא מאוד אהב את האיזור, התאמנו יחד מול הטיילת, היינו עושים אימוני כוח על החוף ומשחקים כדורגל במגרש ליד הבית. היינו עושים הכל ביחד. היה בינינו חיבור יוצא דופן. ביום ההולדת האחרון שלו באוקטובר הוא הפתיע אותי. יש לי מנהג להתקשר לילדיי בחצות, רגע לפני שמתחיל יום ההולדת שלהם. אופק ידע את זה והפתיע אותי בדלת. הוא לא יצא לבלות עם חברים אלא בא לחגוג איתי. בחצות הרמנו כוסית לחיים, שמנו את השיר 'ילד של אבא' של מוקי והתחבקנו. אם הייתי יודע שזה יום ההולדת האחרון שנחגוג יחד, לא הייתי משחרר אותו מהחיבוק שלי לעולם".
"צניעות וענווה"
למרות החשש של הוריו, אופק התגייס ליחידת הקומנדו של אגוז, שבזמנו הייתה משויכת לגולני, החטיבה בה שירת אביו לצד הרמטכ"ל לשעבר, גדי אייזנקוט.
"הוא סיים מסע כומתה בהצטיינות ואמא שלי העניקה לו את הכומתה שלי", ממשיך האב. "גם קורס מ"כים הוא סיים בהצטיינות ומשם המשיך לגדוד 51. מהיום שהוא התגייס לא ישנתי טוב, תמיד היו בי חששות. כשהיה אומר שהוא רעב הייתי מתייצב בבסיס ברמת הגולן עם סירים של אוכל הודי שאהב. כשהתארס לחברתו בתיה שוורץ, נערה מקסימה מירושלים, הצעתי לו את הדירה שלי, אבל הוא רצה שנישאר כולנו יחד. אופק התקדם בצבא, עשה תואר בצבא וביטחון, ולמרות שבאותה תקופה אייזנקוט היה הרמטכ"ל וביקשתי ממנו למסור לו ד"ש ממני, הוא סירב. אמר שחשוב לו להתקדם בזכות עצמו ועשה הכל בצניעות וענווה. תמיד חשב כיצד הוא מחזיר את החיילים שלו בשלום. הוא היה ילד מיוחד ועד היום אני מרגיש אותו בכל דבר שאני עושה. כשאייזנקוט בא לנחם אותי הוא אמר לי 'זה ילד שיכול היה להגיע הכי גבוה בצבא' ואין לי ספק שהיה לו עתיד מבטיח".
"נחשוף את האמת"
את הבשורה על מותו של אופק קיבל אלי כשהיה לבדו בדירתו שבבת ים, אך גם ברגע הטראגי הזה הוא הרגיש את בנו עימו.
"קצין העיר לא תפס אף אחד, לא את גרושתי, לא את בנותיי הגדולות, דניאל וגלי, ולא את אמה של בתיה ארוסתו. אני היחיד שקיבל מהם את הבשורה ובאותו רגע הבנתי שזה אופק. הוא סמך עליי שאני אבשר להם את הבשורה וזה התפקיד שהוא הותיר לי". כבר בשלב הראשון נודע להורים שאופק נהרג מאש כוחותינו. בתחילה הם הביעו איפוק, אך כעת אלי כבר לא מוכן לשתוק.
"ביום של הלוויה דרשתי את התחקיר הראשוני, אבל עד היום לא קיבלתי אותו. הם אומרים 'אין לנו תשובות', אבל זה שקר. יש להם והם לא רוצים לתת אותן. אף אחד לא רוצה להודות באמת. מעל הקבר שמרתי על שתיקה, אבל בהספד של החודש כבר אמרתי שאני לא סולח ליורה, עכשיו כשאני מבין כיצד דברים התרחשו. אני מבין שהצבא צריך לחבק ולעטוף את היורה ואני מברך על כך, אבל להשאיר אותו בתפקידו? להשאיר אותו כמפקד? איפה נשמע דבר כזה? אני דורש דין וענישה. לא חוכמה שעיכבו קידומים ועשו ריענון נהלים. אני דורש לקיחת אחריות של כל הדרג הפיקודי. זה קרה במשמרת שלהם וזו האחריות שלהם. עצרתי את כל החיים שלי, כל מה שמעניין אותי עכשיו זה צדק לאופק. הוא מאוד אהב את איתמר, היה להם קשר חם וטוב ומגיע לנו לדעת מה קרה שם. אומרים שהיורה הרגיש מאוים, אז איפה הוא? מדוע הוא לא בא בשבעה וביקש סליחה? עד היום לא נתנו לי תשובות, כחייל שלחם אני יודע מה זו סכנה. הם לא היו בעזה ולא בלבנון, הם היו בשטח ישראל, באיזור בו בשבתות משפחות מטיילות עם ילדים, באיזור בו זמן קצר לפני כן התקיים אימון. הם אפילו לא כיוונו את הרובה אליו, אז מה עבר לו בראש כשהוא הרג את הבן שלי ומיד אחר כך הוא כיוון את הרובה והרג את איתמר?".
"באותו רגע הבנתי שזה אופק. הוא סמך עליי שאני אבשר להם את הבשורה וזה התפקיד שהוא הותיר לי"
חשוב לציין שהתחקיר של צה"ל טרם הסתיים, אך בשלב זה למשפחת אהרון ואלחרר נגמרה הסבלנות.
"שכרנו עורך דין פרטי ואנחנו דורשים לראות את ממצאי החקירה עד כה. אני בסך הכל הולך עם האמת שלי, הידיים שלי הן הידיים של אופק, הוא מוביל אותי והוא מחזק אותי, לא נוותר עד שנחשוף את האמת".
יום זיכרון ראשון
עבור משפחת אהרון מדובר ביום הזיכרון הראשון שהם חווים כמשפחה שכולה, ולכן אין פלא שלאלי קשה לתאר כיצד ייראה היום. "זה יהיה קשה מאוד. אני מניח שאעדיף להעביר אותו עם משפחתי, בנותיי ונכדיי שממלאים אותי אושר, החברים של אופק שהפכו לחברים שלי ואמי היקרה שאופק היה האוצר שלה, ועד היום היא ממש שבורה. אני מנסה להיות חזק, פועל רבות להנצחתו של אופק בהרצאות בארץ ובעולם. כבר מתכננים לו הנצחה בצלילת אלמוגים באילת ובטיילת בבת ים ובהמשך אקיים סבב הרצאות בתאילנד במקומות שבהם טיילנו יחד לפני הגיוס שלו. אבל אם להודות באמת, מאוד קשה לי. אני חושב על בנותיי, שיש להן עוד שנים רבות לחיות עם הכאב.
"אני כבר עברתי שני שליש מחיי. רק בשליש האחרון אני נאלץ לחיות עם השבר הזה, לכן אני אומר בפה מלא לאופק, אם תרגיש בודד אני מרשה לך לקחת אותי אליך, רק שזה יקרה בצורה מכובדת, אבל אני רוצה להיות איתו אם הוא צריך אותי ולא משנה איפה הוא. במותי אני רוצה להיקבר בנבי מוסא, הקבר של אופק בגן יבנה זה רק גוף ועפר, אני רוצה להיקבר במקום שהנשמה שלו עזבה את הגוף, במקום שאני מרגיש הכי קרוב אליו".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל משתתף בצערן של משפחת אהרון ושל משפחת אלחרר וממשיך ללוותן. מיד לאחר האירוע הטראגי, נערכו תחקיר פיקודי והוקם צוות מומחים, וכן נפתחה חקירת מצ"ח לבירור נסיבות האירוע. עיקרי ממצאי התחקיר וצוות המומחים, לצד צעדים פיקודיים שננקטו, הוצגו בפני משפחת אהרון ומשפחת אלחרר על ידי מפקדים בכירים. חקירת מצ"ח לבירור נסיבות המקרה עודנה מתנהלת. עם סיום החקירה, יועברו ממצאיה לבחינת הפרקליטות הצבאית. ממצאי החקירה יובאו בפני משפחות הנופלים עם סיכומם".
עוד חדשות בת ים
