מה עושים תושבי שכונת הקראוונים בבת ים בזמן אזעקה? מאחר ובשכונה אין מרחב מוגן, מקלט או אפילו חדר מדרגות להסתתר בו הם נאלצים לרוץ במהירות עד לאצטדיון העירוני. באחת הפעמים האחרונות, תושב השכונה נפל ונפצע: "אין לנו שום מקלט קרוב".
ב. (58) מתגורר בשכונת הקרוואנים מינואר 1991. הוא נשוי עם ילדים ונכדים. בנו הקטן עוד מתגורר איתו ואילו שאר הילדים והנכדים עזבו את האזור עם תחילת האזעקות ונפילת הטילים בעיר,"כי פשוט אין איפה להתחבא", הוא אומר.
מאחר ובשכונה אין מרחב מוגן נאלצים ב' ושכניו לרוץ בתוך פחות מדקה וחצי עם כל בני משפחתם עד לאצטדיון העירוני – הנמצא במרחק של כ-400 מטרים מהשכונה. ריצה לא פשוטה לאדם בגילו, במיוחד אם האזעקה מפתיעה באמצע הלילה. בין תושבי השכונה נמנים גם קשישים, ילדים ובעלי מוגבלויות גופניות.
אתם מספיקים להגיע לאצטדיון בשעת אזעקה?
"אנחנו בדרך כלל מגיעים ממש בשנייה של הבום לאצטדיון", מספר ב. ל"מיינט בת ים" ומדגיש: "וזה גם כשאנחנו רצים הכי מהר שאפשר".
אחת הריצות הללו הסתיימה רע מאוד עבור ב'. באותו לילה נורו טילים בשעה 22:00 בלילה. ב' כבר שכב במיטתו, ואשתו העירה אותו בבהלה למשמע האזעקה. השניים החלו לרוץ, כאשר במהלך הריצה הוא מעד על אבני שפת מדרכה שיצאו ממקומן, התעופף כמה מטרים ונחת על פניו, תוך כדי שהוא שובר שלוש צלעות, שבר בכפות היד, חשש לסדקים לאורך הכתף, שפשוף רציני בקרסול ודם ניזוב מרגליו – תוך שנזקק לתפרים רבים.
"לא יכולנו שלא לרוץ או להתעלם מהאזעקה, בדיוק נפל באשדוד – ואנשים שם נפצעו קשה. לפני כמה ימים נפלו שיירי טיל מיירט ממש ליד הבית של השכן שלי. אני לא מוכן לסכן את המשפחה שלי בשביל דקה וחצי של ריצה", מספר ב' ומוסיף: "אבל באותו הפעם, אשתי בדיוק העירה אותי משינה, ותוך כדי רצנו בכל הכוח, אלא שנתקעתי באבן השפה, כי שורשים של עץ תת-קרקעי התחילו להרים אותן כלפי מעלה".
משפחתו של ב' ידעה שאי אפשר לחכות לעזרה ראשונה – בעיקר בשעת אזעקה, ועל כן בנו לקח אותו במהירות ברכבו הפרטי אל בית החולים. שם היה מאושפז במשך כחמישה ימים, ועבר ניתוח השתלת פלטינות.
קראו גם:
"זה לא צחוק כשיש טילים מעל בת ים. אי אפשר להתעלם או לא לרוץ, אני רואה בניינים שניזוקו, זה חודר תקרות. נשארו לי עוד כמה שנים ואני בהחלט רוצה לחיות אותם – אז אנחנו מעדיפים להיות במקום בטוח. אנחנו 32 משפחות שמתגוררות באתר שבשכונת הקרוואנים, ואין לנו שום מקלט קרוב, לכן כולנו רצים לכיוון האצטדיון. מה גם, שעכשיו הוסיפו את המחסום של הרכבת, וצריך גם לדלג מעליו – שזה עוד יותר מקשה על זמן הריצה", הוא מספר ל"מיינט בת ים".
אחרי האשפוז חזרת לשכונה?
"כן, אבל הבאנו מזרונים וכיסאות ואנו שמים אותם בכניסה לאצטדיון. אנחנו יודעים ללכת מראש בכל שעה עגולה, משעה 19:00 ועד 22:00, ומעדיפים להיות שם, כי אנו יודעים שזו השעה ש'הם' אמורים לזרוק טילים. לצערי הרב, זה הפך להיות הבילוי שלנו בערב. אי אפשר לרוץ כל פעם – אז אנחנו יושבים על כיסאות מחוץ לאצטדיון", הוא מספר.
מהמחלקה המשפטית בעיריית בת ים נמסר בתגובה: ״אתר הקראוונים הינו אתר בטיפול ואחריות מלאה של רשות מקרקעין ישראל ועמידר. פרטי מקרה הנפילה ונסיבותיה אינם מוכרים לעירייה והיא תבחן את פניית התושב בהתאם לנוהל פניות בתחום נזיקין. עיריית בת-ים מאחלת לתושב בריאות מלאה״.
מרשות מקרקעי ישראל נמסר: "כבר בשנת 2017 הוכן מתווה כבר לפינוי השכונה, אך התוכנית לא יצאה לפועל בשל התנגדות החשב הכללי".
לעדכונים נוספים בחדשות בת ים הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של "מיינט בת ים" בלחיצה כאן וגם לערוץ הטלגרם שלנו בלחיצה כאן
