מאיר חג'בי נולד בכרם התימנים לאב שריצה עונש מאסר על עבירות רכוש וסמים ולאם עקרת בית. כשהאב השתחרר מהכלא, המשפחה עברה לשכונת ג'סי כהן בחולון, וחג'בי, אז רק בן ארבע, האמין כי הם פותחים דף חדש, אך מהר מאוד המציאות הקשה היכתה בו.
"אחרי הכלא אבא נגמל מהרואין, אבל המשיך להשתמש בכל סם אחר ונהג להכות את אמא. הוא היה משתמש בבית מול כולם, יושב עם חברים שלו ולא חושב פעמיים לפני שהוא זורק קללה עסיסית מולי. הזיכרון הכי מוחשי שלי כילד זה שהם יושבים סביב שולחן מלא אלכוהול וסמים ואני משחק סביבם עם מעדן פרילי ביד. זה היה לפני יום ההולדת שלי, אז זמזמתי שיר יום הולדת וחשבתי שעוד מעט יחגגו לי בגן, ואז הגננת תעשה לי את הפעילויות של ילד היום הולדת, עם החישוק והכתר וכל החגיגה.
"לא רציתי לסיים את המעדן ושפכתי את מה שנשאר לכוס הקפה של אבא, אבל אז הוא לקח שלוק והבין מה עשיתי. מול כולם הוא קרא לי ודרש שאשתה את הכוס, פרילי מעורבב בקפה. אני זוכר שהבטתי על חברים שלו, חיכיתי שמישהו יעצור את זה, אבל כולם הסתכלו בזמן ששתיתי. אני זוכר כמה זה הגעיל אותי ואיך הקפה שרף לי בגרון.
"אחר כך הוא שלח אותי לעמוד עם הפנים מול הקיר, עם שתי ידיים באוויר ורגל אחת למעלה, ומותר להחליף רגליים, אבל כל פעם לעמוד על רגל אחת בלבד. זה נשמע נורא, אבל את הקיר הזה פגשתי עוד הרבה במהלך חיי, זה היה העונש הקבוע שלו.
האלימות
"בגיל חמש הוא התחיל להכות גם אותי, מכות קשות וכואבות. למרות שהייתי ילד טוב, הוא כל הזמן הרביץ. היו לו עונשים לא הגיוניים ‑ לכתוב משפט אלף פעמים, ואם חבר עזר והוא זיהה כתב שונה, אז הוא היה נועל אותי בחדר למשך חודש. הייתי יוצא רק לבית הספר".
איך ילד מתמודד עם מציאות כזאת?
"הייתי בורח עם המחשבות שלי. מה שהיום נחשב לדמיון מודרך, רק שכילד לא הבנתי את זה, רק ידעתי שאני צריך לחשוב על דברים אחרים. הייתי מדמיין בית עם ריח של מרק ירקות, הורים שמקבלים אותך בחיוך ונשיקה, אבא שמשחק איתך וזורק אותך באוויר, כמו שרואים בתמונה מושלמת. כיוונתי לשם והאמנתי בכל הלב שיום אחד יהיה לי בית כזה. מבחינתי מכות היו שוות לאהבה, זו הדרך היחידה שהוא התייחס אליי".
מישהו ניסה לסייע לך?
"אמא לא יכלה לו. היום אני מבין אותה. כשתוקפים אדם באלימות פעם אחרי פעם הוא מתנתק, קופא ולא מתפקד. זו תופעה נפוצה אצל נשים מוכות, החופש מפחיד אותן יותר מהאלימות.
"בגיל תשע, אחרי עוד יום בו חטפתי מכות, אמרתי לאמא שלי: 'שאלוהים ייקח אותי, נמאס לי'. היא החליטה לקחת אותי לרווחה. לראשונה שיתפתי אנשים במה שעובר עליי ואחרי כמה ימים אבא חזר עם ידיים מלוכלכות. הוא נעצר ולקחו לו טביעות אצבעות. הוא הראה לי את האצבעות שלו ואמר: 'זה בגללך'. אחר כך הוא היכה אותי עם נעליים וחגורה. מאותו רגע הבנתי שאין לי על מי לסמוך. שגם מי שמתיימר לעזור בסוף יפגע בי".
הפגיעה המינית
במקביל לאלימות הקשה, חג'בי התמודד עם פגיעה נוספת. בן משפחה ניצל את ההזנחה של הילד המוכה ופגע בו מינית.
"זה נמשך מגיל ארבע עד גיל 20. כשהייתי בן עשר הבייביסיטר תפסה אותו פוגע בי. היא סיפרה להוריי ובמקום לשאול מה קרה האשימו אותי. גם על המקרה הזה חטפתי הרבה מכות. אף אחד לא הגן עליי ואני למדתי שאף אחד לא יעזור לי. כדי להתמודד עם המצב התחלתי לעשן קנאביס ובמקביל לגלות את המיניות שלי ולהבין שאני גיי. יכולתי לקיים יחסים רק בהשפעת סמים ואלכוהול. זו הייתה תקופה קשה, אבל החלום לבנות חיים אחרים המשיך לפרוח בי ושכנעתי את הוריי שירשו לי לצאת לפנימייה.
"בהתחלה היה לי קשה להתרגל. לראשונה ישנתי בשלווה בלי לפחד שאתעורר עם סטירה, בלי לחשוש מתי שוב ישפילו ויעליבו אותי. אלה היו השנים הכי יפות בחיי".
היציאה מהארון
על רקע החיזוקים שקיבל בפנימייה, בגיל 18 חג'בי קיבל אומץ ויצא מהארון בפני אמו.
"היא ישבה עם חברה שיש לה אח גיי וחשבתי שהיא תוכל לעזור לה לעכל את זה. כמובן שהשבעתי אותה לא לספר לאבי. אבל שבועיים אחרי, בעודי יושב ברכב עם בן זוגי לשעבר, היא התקשרה ואמרה לי שאבא יודע. היא סיפרה שהיא האשימה אותו, שהפכתי להיות הומו בגלל המכות שלו ושהוא הבטיח שהוא לא יפגע בי, אבל לי היה ברור שזה עניין של זמן. בן הזוג שלי נתן לי מדים והתפלחתי לבסיס שלו. ישנתי בחרמונית על גבול לבנון מרוב שפחדתי ממנו".
הבריחה
בשלב מסוים הוא נאלץ לשוב לביתו ואז, כצפוי, קרה הנורא מכל.
"אמא הגישה לי אוכל ופתאום שמעתי את צרור המפתחות שלו. עד היום הרעש הזה מפחיד אותי. כל פעם שאני שומע צרור אני מדמיין שאבא שלי חוזר לחיים ונכנס בדלת. הוא התיישב לידי, העיף לי את הצלחת לפרצוף ושלף סכין. הוא אמר שאם אני לא אורז את חפציי ונעלם הוא חותך לי את הבטן, שאין לו יותר בן ושהוא יעדיף לשלוח אנשים שיחסלו אותי כדי שלא אהיה הומו".
חג'בי נמלט על חייו ולאחר מספר ימים אמו יצרה איתו קשר והפצירה בו ללוות אותה לתחנת המשטרה. לדבריה, האב מתכנן לממש את איומו.
"הוא פשוט רצה שאמות. זו הייתה הפעם ראשונה בחיים שאמא סיפרה הכל במשטרה.
"התגייסתי כחייל בודד ומאז לא פגשתי את אבא. הקשר היחיד בינינו היה כשהתקשרתי אליו כשהייתי מעורב בקטטה וביקשתי עזרה, כי כמו שאמרתי, עבורי אלימות הייתה אהבה של אבא, כאילו אמרתי לו: 'אבא, אנשים זרים אוהבים אותי ואני רוצה שאתה תאהב'. הוא ענה לי שאין לו בן וניתק.
"הוא התיישב לידי, העיף לי את הצלחת לפרצוף ושלף סכין. הוא אמר שאם אני לא אורז את חפציי ונעלם הוא חותך לי את הבטן"
"בשנת 2006 הוא מת משחמת בכבד. זה היה בלתי נתפס, כאילו אריה בלתי מנוצח מת. אני זוכר שבלוויה כמעט לא הצלחתי לבכות, לא הרגשתי כלפיו כלום".
התאונה וההתמכרות
חג'בי חווה משבר אחרי משבר, התקשה להחזיק מעמד בעבודה, נכנס ויצא ממערכות יחסים מתעללות, ובשנת 2010 עבר תאונת דרכים קשה, בעקבותיה התמכר למשככי כאבים ואלכוהול.
"הכל התערבב לי ‑ הזיכרונות מהבית, האלימות, הפגיעה המינית, הכל צף. פניתי למרכז פסיכיאטרי לאשפוז יום וגם שם המשכתי לקחת כדורים ולעשן.
"כשהשתחררתי נפלתי למרה שחורה. שכרתי דירה בחולון ובאופן אבסורדי גררתי איתי את הרהיטים של אבי, וכך חייתי, יושב בכורסא שלו, מול השולחן שלו ועושה סמים. הייתי במשקל של 45 קילו. חייתי על חצי מנת פלאפל ונס קפה ומכרתי עציצי פלפל שהייתי מגדל עם החבר היחיד שהיה לי בזמנו, בוהה בהם גדלים ומוכר. זה כל מה שהיה לי בחיים.
"אני זוכר את אמא שלי באה לבקר והיא אמרה שלראות אותי זה כמו לראות את אבא שלי. הייתי גוף חי בלי נשמה, מסתכל על עצמי במראה ולא מאמין שהגעתי למצב הזה, היה ברור לי שבפעם הבא שאני לוקח מנת יתר ומתעלף, אני גם לא מתעורר".
השד מהעבר
בשלב מסוים חג'בי נכנס למרכז טיפולי לבעיות נפשיות והתמכרות. במשך חצי שנה הוא נאבק להחלים וגם הצליח.
"עברתי שם גיהינום. הגעתי למקומות הכי שחורים בחיים שלי, לא יכולתי לחבר משפט שלם, קיבלתי כדורים ונכנסתי לדיכאון קשה, אבל זה היה חלק מתהליך הריפוי. כל הזמן הזה המשכתי לראות את החלום שהיה לי כילד קטן, התמונה שדמיינתי כשהייתי עומד מול הקיר, וזה מה שהחזיק אותי".
המעידה והשיקום
חג'בי עבר עוד כמה תהפוכות, נגמל ושוב התמכר, עבר תאונה נוספת ובגיל 32, אחרי שהיה נקי חמש שנים ועבד כמדריך לנגמלים, שוב ניצב מולו אתגר.
"התחלתי טיפול פסיכולוגי ולראשונה בחיי פתחתי את נושא הפגיעה המינית. ידוע שבנים שעוברים את זה יכולים לפתח נטייה הומוסקסואלית וזו שאלה שניקרה בי, האם אני הומו בגלל מה שקרה לי? במשך שנה לא הדרכתי נגמלים כי חזרתי להיות מטופל בעצמי. הבנתי שהבושה גמרה אותי, שכל עוד יש לי סודות אני לא יכול להחלים. התחלתי לצאת עם נשים ולהתנסות רק כדי להתגבש על המיניות שלי, וכשהתרחקתי מהמסגרת מעדתי.
"טיילתי בגרמניה ונכנסתי למסיבה ביום חמישי בערב. יצאתי משם ביום שבת אחרי שבמשך שלושה ימים ניסיתי להרוג את עצמי. לקחתי כל סם אפשרי וייחלתי למותי.
"מחוץ למועדון ראיתי גופה, וזה היה כמו סטירת לחי. חזרתי לארץ ולמפגשי המכורים האנונימיים ואמרתי: 'אני מאיר ואני נקי יום אחד'. זה דרש ממני לבלוע את הגאווה שלי, כי מולי ישבו עשרות אנשים שסייעתי להם להיגמל, אבל הם חיבקו אותי ועזרו לי לצאת מזה, ובתמורה אני הראיתי להם כמה חשוב לא לשחק עם ההחלמה שלהם".
חיים חדשים
במקביל לגמילה הוא עסק בספורט, הפך למאמן כושר ושילב טיפול של גוף ונפש. "כל אתגר שצלחתי בספורט עזר לי. אחרי התאונה אמרו שלא אחזור לרוץ, אבל שברתי כל מוסכמה. במוסד הפסיכיאטרי אמרו שאני צריך שבעה כדורים ביום כדי לא לשקוע בדיכאון, והיום אני נקי ומאושר. בקורונה אימנתי בזום ובמקביל כתבתי הרבה. הפכתי למורה למיינדפולנס, מדיטציה וזן קוריאני, והבנתי שאני חולם להוציא ספר על סיפור חיי. יחד עם העורכת שלי לימור סימון, הגשמתי את החלום, ואחרי שהוצאתי את הספר שלי ‑ 'יצאתי מדעתי בשלווה' ‑ בהוצאת ספרי ניב, הבנתי שזה הייעוד שלי.
"היום אני מטפל במשרה מלאה, מאסטר ב־NLP ומדריך למכורים. אני מאמין שאנחנו פועלים לפי התוכנות שהתקינו בנו, ולכן חשוב שנמלא את עצמנו בדברים חיוביים.
"במכון הכושר גם מצאתי אהבה. בן זוגי היום הוא החבר הכי טוב שלי. יש בינינו כנות מלאה, ערכים זהים ושנינו חולמים להקים משפחה. השאלה אם הייתי הומו אם לא הייתי עובר את מה שעברתי כבר לא רלוונטית מבחינתי. זה מי שאני היום ואני מאושר בזה וחולם להקים משפחה.
"היום יש לי הרבה מה לאבד אם אשתמש, לכן זאת לא אופציה. מה גם שיש לי רשימת חלומות ארוכה להגשים"
"עם השנים גם למדתי לקבל את אמא, להבין באיזה מצב היא הייתה. היא קראה את הספר שלי שלוש פעמים והתרגשה לדעת שראיתי את הכאב שלה. אבל התוכנות שקיבלתי ממנה ומאבי לא חייבות להמשיך איתי, אני יכול לבחור אחרת".
יש בך פחד שתחזור להשתמש?
"היום יש לי הרבה מה לאבד אם אשתמש, לכן זאת לא אופציה. מה גם שיש לי רשימת חלומות ארוכה להגשים, יש לי אחריות ועוגן ולא אוותר עליהם לעולם".
קראו גם:
הטיפים של מאיר: שאלו את עצמכם
חולמים לעשות שינוי בחייכם? לחג'בי יש כמה טיפים מנצחים עבורכם והוא מציע לכם לשאול את עצמכם לא מעט שאלות משמעותיות: "כולנו זוכים לקבל הזדמנות להתחלה חדשה. בדרך כלל היא מגיעה או שאנחנו זוכרים שהיא הגיעה מגורם חיצוני.
מתי הענקתם אתם לעצמכם הזדמנות להתחלה חדשה? באיזה סיטואציה זה קרה? מה הרגשתם וכיצד זה משליך על חייכם?
כשהייתם ילדים, מה חלמתם להיות כשתגדלו? מה אתם חולמים היום? איזה סיפור הוטמע בכם לגבי עצמכם בילדות?
מהי האמונה העצמית שלכם לגבי עצמכם? האם זוהי האמונה שאיתה אתם הולכים מילדות, או שהיא עברה טרנספורמציה? האם האמונה הזו מקדמת אתכם או מעכבת? בחיים האישיים, הזוגיים והמקצועיים כאחד. עד כמה הסיפור שלכם משרת אתכם ועד כמה פוגע בכם? האם אתם מוכנים להיפרד ממנו?
איך ייראו החיים שלכם בעוד שנה, חמש שנים? עשר שנים? תעצמו את העיניים וממש תדמיינו את זה. כתבו את המקום שבו תהיו בעוד שנה, חמש, עשר ו־20 שנה. כמה שיותר מפורט. אפשרו לעצמכם ללכת הכי רחוק ולהגזים בתיאורים. כוונו את עצמכם לירח. גם אם תחטיאו, תנחתו בין כוכבים" (לס בראון).
עם מי אתם מסתובבים או חיים היום? איזה סביבה מנצחת של חברים יצרתם לעצמכם ואיך נראות מערכות היחסים בחייכם?
במה אתם עובדים? איפה אתם גרים? מה אתם אוכלים? איך אתם נראים? אילו תחומי עניין פיתחתם בחיים? מה הערך שאתם מייצרים לעולם? כמה כסף יש לכם?".
בשלב הבא, הוא מבקש שתשננו את המסרים האלה: "קראו את מה שכתבתם בקול בכל יום בבוקר ולפני שאתם הולכים לישון. אני מבטיח לכם שאם הצלחתם לראות את עצמכם בבירור, הדברים יתממשו. וכל זה מבלי שתבינו איך. כל המיינדסט שלכם יתכוונן לעבר החלומות, ומיום ליום הם יהפכו ליותר ויותר בהירים ובני השגה. במוח שלנו יש GPS שיודע לכוון אותנו לעבר המטרות שלנו כשהן מגובות בתוכנית כתובה וברורה. הרגע שלחתם ליקום את הסיפור שלכם, עכשיו תתחיל בתוככם התנועה להגשימו".
