כשבועיים אחרי שנחת בישראל, בשנת 1990, החל ולדימיר קולייקוב ללמד קונג פו וטאי צ'י, ומאז ועד היום, כשגיל הפרישה כבר מאחוריו (המספר המדויק שמור במערכת), הוא גידל דורות של לוחמים צעירים.
לאחר כמה ימים, החל ולדימיר לחפש עבודה בתחום, ושמע שבעיריית ת"א מחפשים מדריכים. "החלטתי להגיע עם כל התלמידים החדשים שלי ולהציג למנהל של מתנ"ס, בית צ'ארנר ביפו", הוא נזכר, "והיתה שם תצוגת תכלית. השאר הוא היסטוריה". מאז ועד היום הוא גידל דורות של תלמידים צעירים, על גבול יפו־בת ים, המגיעים מחולון בדרום ועד תל אביב בצפון.
"יש לי תלמידים שלמדו אצלי און ואוף מגיל 15 וכיום הם בני 35 ובאים עם שלושת ילדיהם ומלווים את השיעורים שלי", מספר בגאווה קולייקוב. "כך הם גם מתרגלים את מה שהם כבר יודעים וכמובן מעבירים הלאה את הידע שלהם".
הוא עוסק בתחום למעלה מ־40 שנה, התמחה בסין לדרגת מדריך וקיבל את התואר 'סי־פו', "הטאי צ'י מתאים לילדים ומבוגרים כאחד ומלבד אמנות לחימה עם כלים, הוא עוזר לאיזון הגוף והנפש. וכך המוטו שלי בחיים זה 'נפש בריאה בגוף בריא'".
התלמיד הכי צעיר שלו בן ארבע והכי מבוגרת בת 80, הכל חלק מהקבוצות אותן הוא מלווה בבית 'צ'ארנר'. "משקיעים לא חסר, כל כמה זמן מישהו מציע לי לפתוח עבורי בית ספר, אך טוב לי פה ואני מרוצה".
הוא השתתף באינספור פסטיבלים ותחרויות, ואף גידל שני אלופי נבחרת ישראל בתחום. "היו פה שיעורים שהעברתי ל־60-50 אנשים יחד", מספר ומוסיף כי הכי הרבה הוא "אוהב 'לגדל אותם' מגיל צעיר אז אני רואה תוצאות. כשאתה מלמד ילדים אתה צריך להיות גם פסיכולוג לא רק מורה, אלא גם אוזן קשת ובגלל שהם ישר מזהים שקרים, צריך להיות איתם מאוד אמיתי ועדין.
"כשאני רואה לילד בעיניים שלו שהוא משתעמם בשיעור ולא מרוכז, ישר אני אקח אותו להיות העוזר שלי ואתן לו כלים שיהיה לצדי. מיד את רואה שמשהו משתנה, הוא מקבל אחריות ומתחיל להתעניין. אחר כך האמהות מתקשרות אלי ומספרות כמה הילד נהנה".
הוא בעצמו נשוי, אב לארבעה וסב לשבעה. כשהוא נשאל מתי הוא מתכוון לנצל את גיל הפרישה למנוחה, הוא קובע בלי צל של היסוס: "בגלל שזה לא רק ספורט עבורי אלא דרך חיים של איזון ין ויאנג, אני לא מרגיש שאני עובד ובעזרת השם ממשיכים בכל הכוח".
