בגיל שש היא נכנסה לראשונה לבריכה ומאז לא יצאה, ובקרוב כולנו נעודד אותה ונקווה לשמוע את ההמנון שלנו כשהיא עולה על הפודיום. דריה "דשה" גולובטי (בת 18) מתגוררת עם הוריה במרכז בת ים, אך למעשה כמעט שלא ביקרה בביתה בשנה האחרונה. גם בזמן הראיון היא נמצאת במחנה אימונים בסרביה, שם היא מתכוננת בכל הכוח וללא שעה אחת פנויה לאולימפיאדה, שתצא לדרך בסוף החודש, בפריז.
דריה היא אלופת ישראל בשחייה חופשית, שיאנית ישראל במשחה ל-400 מטר, ורק לפני שבועיים קטפה את מדליית הזהב קבוצתית באליפות אירופה בבלגרד, במשחה שליחות. במהלך חייה כבר הספיקה לצבור אינספור מדליות, גביעים ותארים אחרים, שמותירים אחריה גל עצום של גאווה.
ברגעים אלה ממש היא בהכנות אחרונות, תוך שהיא עושה את דרכה לעוד מחנה אימונים אחרון, בנאפולי באיטליה, בטרם היא תצטרף למשלחת הישראלית לקראת טקס הפתיחה של האולימפיאדה, שייערך ב-26 ביולי, בסטאד דה פראנס.
קראו גם:
"נשאבתי לבריכה"
דריה נולדה בצ'רקסי שבמרכז אוקראינה, בת להורים שחיינים לשעבר. "עלינו עם אחי הגדול לבת ים כשהייתי בת שנה", היא מספרת בראיון מיוחד ל"מיינט בת ים". "בגן ובבית ספר היו לי רק חברות רוסיות, אז בקושי דיברתי עברית, והעברית שלי לא הייתה טובה בכלל עד החטיבה. גם לא ממש רציתי לקרוא ספרים וזה לא עניין אותי. בחטיבה התחלתי, וכשעברתי לנבחרת, עברתי לדבר בעיקר בעברית. היום, דרך אגב, בין בריכה לבריכה - אני קוראת ספרים, והרבה".
היא התחנכה בבית הספר היסודי 'גורדון' - ממש ליד הבית, ואת לימודי החטיבה והתיכון המשיכה ב'רמות' - שם סיימה ממש לאחרונה במגמת חינוך גופני: "אני חייבת לשבח את המחנכת שלי שממש תמכה בי, כי אני הרבה מאוד פעמים לא הגעתי לבית הספר בגלל המחויבות והאימונים שיש לי, והם סייעו לי להשלים עם בגרות מלאה".
דריה הייתה בת שש כשהחלה לשחות, ותוך זמן קצר גילו את הפוטנציאל והרצינות שלה, ועל כן החלה להתאמן בקבוצת הפועל בת ים בהדרכתם של שרון אזובל ומאיר לויה: "ההורים שלי לא דחפו אותי לכיוון בכלל. אני גם התחלתי עם חוגים של ריקודים ובלט, אבל איכשהו נשאבתי לזה, ומאז אני לא יכולה לצאת מהמים".
אלופה בגיל 16
גם בהפועל בת ים זיהו את הכשרון של השחיינית הצעירה, וכבר בגיל 14 הצטרפה לנבחרת הלאומית הבוגרת, ומיד החלה לשבור שיאים: באליפות ישראל בשחייה למרחק חמישה קילומטרים בבריכה שנערכה במכון וינגייט בשנת 2019 זכתה במדליית ארד. באותה שנה, השתתפה באליפות ישראל נוספת וזכתה בשלוש מדליות: 1 כסף (ב-400 מ' מעורב אישי) ו-2 ארד (ב-100 מ' וב-200 מ' חופשי). באליפות סטוקהולם שנערכה בשנת 2021 קבעה שיא ישראלי חדש במשחה שליחות.
בשנת 2022, כשהיא בת 16 בלבד, כבר הוכתרה לאלופת ישראל ב-50, 100 ו-200 חופשי וזכתה בארבע מדליות: 3 זהב ו-1 כסף. בשנת 2023 זכתה בשלוש מדליות זהב נוספות, ביניהן במשחה ל-200 מטר חופשי, התוצאה השנייה בטיבה בכל הזמנים של שחיינית ישראלית ובשיא נערות חדש של 1:58.24 דקות, וכן במשחה ל-400 מטר חופשי בשיא ישראלי חדש של 4:11.40 דקות. בחודש שעבר (יוני 2024), זכתה במדליית זהב שליחות 200×4 מטר חופשי בבלגרד, והוכתרה כאלופת אירופה.
כמה את מתאמנת ביום שאת משתפרת כל כך משנה לשנה?
"יש לנו שני אימונים ביום - זה שעתיים במים, מנוחה ואז ארבע שעות, ועוד אני צריכה לעשות עוד שעה וחצי בחדר כושר. זה יוצא הרבה מאוד, וכמובן שיש גם משטר תזונה, ועד עכשיו היו גם הרבה שיעורי בית, מבחנים ועוד, כך שאין הרבה זמן חופשי".
החשש הביטחוני - "הכרוז דילג עליי"
במהלך השנה האחרונה, דריה כבר הספיקה להתחרות ולהתאמן בארצות הברית, הונג קונג, קטאר וכמעט בכל מדינה באירופה. ההשפעות של מלחמת חרבות ברזל לא פסחו עליה.
אני מבין שהיית הרבה בחו"ל בשנה האחרונה
"אתה צריך לשאול הפוך, אם הספקתי להיות בישראל בשנה האחרונה. למעשה, הייתי רק כמה פעמים בודדות, אבל כבר הספקתי להיות בכל רחבי העולם במשחים ובתחרויות". כך למשל, באליפות העולם שהייתה בקטאר, מספרת דריה: "הייתה לנו אבטחה ישראלית והרבה אבטחה מקומית. מבחינת הישראלים זה היה אפשרי לצאת, אבל המאבטחים המקומיים לא אפשרו לצאת מהמלון, חוץ מהנסיעות לבריכה. במלון היה סופרמרקט, שהיה אפשר לפעמים ללכת לשם עם אבטחה. היה אסור לשים בגדי ישראל והתבקשנו פחות לדבר בעברית או לעשות יותר מדי רעש במקומות ציבוריים".
דריה עצמה חוותה אירוע פחות נעים בדוחא, קטאר. עם כניסת השחייניות למתחם הבריכה, שני כרוזים הכריזו על שמותיהן ועל המדינות שהן מייצגות, כאשר אחד הקריא את שם המתמודדות בערבית והאחר באנגלית. כשהגיעה תורה של דריה (הישראלית היחידה שהשתתפה במקצה זה), ובניגוד לכל היתר, הכרוז בשפה הערבית נמנע מלהציג אותה או את המדינה, ורק הכרוז בשפה האנגלית קרא בשמה וציין כי היא מייצגת את ישראל.
ההורים שלך מגיעים איתך לתחרויות?
"פעם הגיעו איתי קצת, אבל היום כבר לא. לפעמים הם לא יכולים להגיע מסיבות ביטחוניות, אם כי הם היו איתי באליפות אירופה ברומניה".
כך למשל, את הזכייה ההיסטורית של חברתה אנסטסיה גורבנקו במדליית הכסף במשחה 400 מטר מעורב אישי בקטאר, היא כבר הספיקה לראות בישראל עם משפחתה: "ניסו שכמה שפחות נהיה שם, אז הטיסו אותנו מיד הביתה. ישבתי עם כל המשפחה וראינו, ממש התרגשנו, צעקנו מלא וזה היה מדהים".
את בקשר עם חברות מבית הספר?
"חברות מבית הספר לא היה לי יותר מדי זמן, ולכן פחות שמרתי על קשר. כרגע רוב החברים שלי הם מהנבחרת".
מה המקצים המרכזיים שלך?
"ה-200 מטר חופשי הוא המשחה המרכזי שלי. התחלתי גם לשחות 400 מטר חופשי וממש השתפרתי בו. אז זה יותר לכיוון של 200 מטר ו-400 מטר, מאשר פעם שהיה 200 מטר ו-100 מטר".
וזה גם מה שתעשי באולימפיאדה?
"באולימפיאדה אני מתחרה בנבחרות השליחים והשליחות ב-4X200 מטר חופשי, ומאמינה שיש לנו סיכוי טוב".
על מה את חושבת בזמן התחרות מתחת למים?
"במהלך משחה בתחרות אני לא חושבת - רק על לשחות מהר. אי אפשר לחשוב, המוח שלך כל הזמן אומר לך Go".
מה המטרות שלך לתקופה הקרובה?
"מיד אחרי האולימפיאדה אני מתחילה פרק חדש בחיים, ומצטרפת לקולג' לואיוויל בקנטקי, זה אחד הקולג'ים הטובים בארצות הברית, ואני ממש מתרגשת לקראת זה".
